יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

על אחריות אישית של בעלי עסקים ועל הציפייה מעסקים לתרום 1% מהרווחים

מהי אחריות אישית?
לחטוף אנשי עסקים בכירים, עשירים במיוחד, להפשיט אותם, לצבוע אותם בשחור וברפש, להעמיד מולם מצלמה ולדרוש מהם לספר על מעלליהם הנפשעים שעשו בשם תאוות הבצע והקפיטליזם. ולהעלות את זה לרשת. "אחריות אישית" היא אחת מפעולות הכאוס החברתי שמציע ומתאר ניר ברעם בספרו "צל עולם".

ברעם מטיב לתאר מצב אפוקליפטי או אולי מציאותי בו קיים מארג תמנוני של עסקים, פוליטיקאים ואנשי חברה אזרחית שמונעים על ידי השאיפה לכוח, שליטה וכסף ומולו התארגנויות מסוגים שונים של קבוצות מובסות חברתית שחשות חוסר אונים, העדר תקווה וחוסר תכלית. ברעם מגיש לנו תזה מטרידה של מצב חברתי כל כך בעייתי שמתפרץ ככאוס אלים. הספר מעורר מחשבה. ארגונים חברתיים, אם תרצו לדעת, מתוארים בו כאמצעי של אנשי עסקים להלבין את מצפונם או לשפר את הקשרים שלהם עם השלטון. ככלי משחק. 

במציאות אנו שומעים לעיתים שהציבור מפנה זעם כלפי עשירים מופלגים, במיוחד אנשי עסקים שנתפסים ככאלה שפועלים כ"חזירים קפיטליסטיים". אבל זה לא כל כך פשוט. בשנים האחרונות היתה לנו ציפייה כי הפעילות בתחום האחריות התאגידית תוביל את בעלי העסקים לקחת אחריות על ההשלכות שלהם על הסביבה ועל החברה....




צל עולם. ניר ברעם. (2013) הכעס והתסכול בציבור מתגלגל לאלימות פראית

ומה קורה בימים אלה? לאחר יותר מעשר שנים בהן ארגון מעלה פועל להטמעת תרבות של אחריות תאגידית בקרב העסקים הגדולים בישראל, והניח בצד את נושא קשרי הקהילה, התפרסמה בסוף השבוע במגזין The Marker כתבה של טלי חרותי סובר "אפילו לא 1%", שנראית כיריית הפתיחה לקמפיין המצפה מארגונים עסקיים לתרום לארגונים חברתיים 1% מהרווח שלהם (לפני מס). 

אני כמובן בעד.  

זה לא: או - או , אלא: גם וגם
כולנו כבר יודעים כי לארגונים עסקיים יש השפעות משמעותיות על הכלכלה ועל החברה. הם מייצרים, הם מניעים את הכלכלה. חלקם גם מפתחים, מחדשים ולוקחים סיכונים. כולם מספקים תעסוקה לאזרחים. וזה דבר טוב. העסקים הם חלק בלתי נפרד מהחברה. איכות טובה של חינוך ותשתיות, של בריאות וחוסן ציבורי הם תנאים חשובים לפעולתם התקינה. לכן לדעתי לעסקים יש אחריות מסוימת גם על התחומים הללו.

הציבור לא מסיר את הציפיות שלו מהתאגידים לגלות אחריות רחבה: להתנהל בהוגנות כלפי העובדים והספקים, לשמור על הסביבה , לטפל בנושאי בטיחות  ולהתנהל באופן אתי ושקוף. אבל מעבר להתנהלות עסקית אחראית שוטפת, יש כיום ציפייה גלויה מהעסקים גם לתרום מכספם. גם וגם. 

כיום מעט מדי עסקים תורמים מכספם לשיפור  החינוך, החברה והסביבה.  "רמת התרומה התאגידית בישראל עדיין נמוכה מאוד", אמר מומו מהדב, מנכ"ל מעלה, השבוע לThe Marker . לפני מספר חודשים (בדרוג 2011) בעיתון גלובס טען כי 
"מנתוני דרוג מעלה אנו למדים כי 50% מהחברות העסקיות בישראל תורמות פחות ממיליון שקל בשנה, ואצל חלקם מדובר בעשרות או במאות אלפי שקלים - למרות שרווחי הביזנס גבוהים. במילים אחרות, מדובר בתרומה נמוכה יחסית לתרומה העסקית המקובלת בעולם, שעומדת על סדר גודל של 1% מכלל הרווחים".
השנה נתוני דרוג מעלה לשנת 2012 מראים התרומה הממוצעת בארגונים שדורגו היא 1.2% מהרווח, אלא שמהדב טוען כי נתון זה מוטה על ידי חברות שתורמות הרבה ומאזנות את אלה שתורמות פחות. 58% מהחברות בדרוג תורמות רק עד 2 מליון שקל. 

נראה כי מרבית אנשי העסקים  לא רואים בתרומה חובה מוסרית, או צורך עסקי. אבל קרוב מאוד, בקהילה שלהם, ישנם אנשים וארגונים חברתיים הזקוקים למשאבים כספיים ולא רק לתרומות בשעות התנדבות או במוצרים. הם זקוקים לכסף. כסף שיאפשר להם לפעול לשיפור איכות החיים של השכנים בקהילה, של העובדים במפעלים.

תרומה כספית של עסקים זה לא לזרוק כסף. זה להשקיע. הגיע הזמן שחברות עסקיות יבנו לעצמם מנגנונים מקצועיים לחלוקה מיטבית של 1% לפחות מרווחיהם לטובת הקהילות בהם הם פועלים. תרומת הכספים צריכה להיות מתוכננת ואפקטיבית. כך העסקים ידעו להיכן מופנים המאמצים שלהם ומהן תוצאותיהם בטווח הבינוני והארוך. 

הטענות שהתרומות הן עלה תאנה יתגמדו אם העסקים יתמידו בהשקעה חברתית אסטרטגית. אם יפתחו שיתופי פעולה ארוכי טווח עם ארגונים חברתיים.

מה קורה בארצות הברית?
אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לאתר של ארגון CECP. מדובר בארגון ששם לו למטרה לעודד ולהעצים בכירים בחברות עסקיות לתרום לקהילה במקביל להשאת תוצאות עסקיות. הארגון בודק מדי שנה את שעור התרומות הכספיות של חברות עסקיות בארה"ב. הוא פיתח מדד למעקב אחר תרומות העסקים.CGS- corporate giving standart. אחד הממצאים של המעקב השנה הראה כי בשנת 2012, נרשמה בארה"ב עליה ברמת התרומות של עסקים והגיעה לרמה של התרומות בשנת 2007, בפעם ראשונה מאז המשבר הכלכלי בשנת 2008.

אז לי נראה שהמהלך שמציע ניר ברעם ל"אחריות אישית" הוא חריף מדי, אבל דווקא כעת יש מקום שמנהלי עסקים יגלו אחריות ולצד התנהלות תאגידית הוגנת ואחראית של העסק שלהם, ישקיעו בחכמה לקהילה