הדרך העכשווית אל הפילנתרופים החדשים

אז יש באמת דרך חדשה? אתם בטח רוצים לדעת.... אז בואו נתחיל בקיצור:

אם אתם רוצים לקדם פילנתרופיה בקרב צעירים חישבו במונחים של התפתחות אישית של הפילנתרופ.

כיום מוטב לפעול מתוך מחשבה על מתן ערך: אל תחשבו רק על "מה התורמים יתנו לכם?", אלא חישבו איזה ערך אתם יכולים לתת לתורם. ולא, אני לא מדברת על מכתב תודה או מפגש חיזור אישי.   

ובכן, אלה רק שתיים מהתובנות שלי מכנס המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סגירת המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, נשאר המרכז לחקר הפילנתרופיה, בראשותו של פרופ' הלל שמיד, אחת הזירות הבודדות בארץ לדון בחידושים בתחום התרומות וארגוני המגזר השלישי. וכן, היה מעניין.

מליאה, מחקרי שדה ותובנות מהארץ ומהעולם.
רשימת המשתתפים הנוצצת היא בין אחד  הנכסים שקבלנו... 

הכנס "נתינה חוצת גבולות: מגמות ותמורות במאה-21" השתמש בשם אקדמי וכבד משהו כשבא לדבר על הטרנדים החמים בעולם הפילנתרופיה והפילנתרופיה יהודית. מאסיה, אירופה וכמובן מישראל.  הנה כמה מהן:

ד"ר אורניה יפה ינאי – פסיכולוגית ומנהלת עמי – הבית של עסקים משפחתיים, מציעה לנו להתבונן על הפילנתרופיה והפילנתרופיה הצעירה בפרט דרך שני הצדדים שלה: הנתינה והקבלה.

קחו לדוגמא את עולם העבודה. הציפייה אצל עובדים צעירים ממקום העבודה שלהם היא שלא יספק להם פרנסה או בטחון בלבד, אלא שייתן להם משמעות ויצמיח אותם כבני אדם. כך גם בפילנתרופיה. לדבריה, הנתינה הפילנתרופית אינה חד כיוונית. באמצעות הנתינה לקהילה ולחברה גם הפרט עצמו  "מתרחב" והעולם בו הוא מצא גדל. הוא מקבל תמורה בדמות של התפתחות אישית.

לדעתי זה החידוש בתפיסה. אם בעבר דובר על מתן תועלת וערך לפילנתרופים מבחינה דתית, במרכזיות ובהשפעה שלהם, במיתוג שלהם בקהילה ואפילו בקשרים העסקיים שלהם, כיום מדברים על החשיבות במציאת דרך לתת לפילנתרופים הצעירים הזדמנות להתפתחות האישית שלהם.

סוג כזה של נתינה וקבלה מאופיינת בהדדיות ומקטינה את הסיכון לתחושה של  "פראייריות". המגייסים צריכים לחשוב בצורה יותר מורכבת ויצירתית.

קחו לדוגמא את ברק לוזון, מנהל המשרד הישראלי וקשרים גלובליים של  הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו. 

במושב שהנחתה עתר רזי אורן,  מנהלת, עד לאחרונה, את תחום פילנתרופיה בשיתופים לקידום החברה האזרחית, נתן ברק לוזון דוגמא נהדרת של פעולה חדשנית במטרה לגייס את הדור הצעיר של התורמים היהודים בסן פרנסיסקו.

מימין: דר' אורניה ינאי, ברק לוזון, אודליה סבה, יואב טנג'יר ועתר רזי אורן.
מושב על  נתינה של צעירים - הפילנתרופיה של המחר

הזמנים משתנים והפדרציה בסן פרנסיסקו לא הצליחה להגיע לצעירים בקהילה. בגילאים אלה (20-40) רבים מהם לא נשואים, הם לא מגיעים לבתי הכנסת או למוקדי הפעילות המסורתיים של הפדרציה. יש מהם שאפילו מתנגדים לחלק מהפעילות הפוליטית של ישראל.  נעשתה מחשבה רצינית כיצד לחבר אותם לישראל מכיוון חדש. 

מה עשו? גובשה קבוצה איכותית של משתתפים מהדור הצעיר, בעלי מקצוע ואנשי עסקים, שהתחייבו להגיע לששה מפגשי למידה על  השקעות חברתיות ועל עסקים חברתיים. בקורס הם נחשפו למגמות חברתיות בחברה הישראלית אבל בעיקר למדו, מפי מיטב המרצים, נושא שהיה חדש להם - עסקים חברתיים.

במקביל נערך קול קורא למיזמים עסקיים חברתיים, בשיתוף עם IVN. בתהליך סינון נבחרו  שבעה מיזמים והחל תהליך של עבודה משותפת של היזמים עם המנטורים מהקבוצה בסן פרנסיסקו. באפריל נערך ביקור של הקבוצה בישראל.

הביקור, כך סיפר ברק לוזון, היה מרגש במיוחד. קראו כאן את התיאור של אחד המשתתפים. 

התוצרים של הפעילות הזו היו לא רק הנעת המיזמים עצמם ותרומה אישית של כל אחד מהיזמים למיזמים העסקיים- חברתיים, אלא גם חברי הקבוצה הפכו להיות תורמים לפדרציה. הם הפכו להיות הפדרציה.

מה למדנו? יש לפתח מערכת אנרגטית שיוצרת תשוקה:

•  יש להתחיל ממקום אמיתי של הרחבת מעגלי הנתינה.
• ראשית כל הפדרציה עצמה היתה נדיבה, השקיעה ונתנה מעצמה לתורמים הפוטנציאליים. רק בהמשך המשקיעים הפוטנציאליים – נתנו בעצמם.
• לפילנתרופים הצעירים חשוב לראות את הדברים מקרוב, להתרגש ולהתחבר לחוויה.
• ההדדיות – לא מספיקה פעולה חד צדדית. אנשים רוצים להיות מעורבים, אנשים רוצים שיראו אותם, רוצים להרגיש שהם חלק ממשהו. למצוא יעוד.  יש לפתח מערכת אנרגטית שיוצרת תשוקה.
• יש למצוא מה עושה לאדם את "זה". ושירגיש שהנתינה נתנה לו משהו בחזרה.

עד כאן שתיים מהתובנות שלי מהכנס. תובנות נוספות בתהליך עיבוד.... 

.