יום ראשון, 26 במאי 2013

הדרך העכשווית אל הפילנתרופים החדשים

אז יש באמת דרך חדשה? אתם בטח רוצים לדעת.... אז בואו נתחיל בקיצור:

אם אתם רוצים לקדם פילנתרופיה בקרב צעירים חישבו במונחים של
התפתחות אישית של הפילנתרופ.
כיום מוטב לפעול מתוך מחשבה על מתן ערך: אל תחשבו רק על "מה התורמים יתנו לכם?", אלא חישבו איזה ערך אתם יכולים לתת לתורם. ולא, אני לא מדברת על מכתב תודה או מפגש חיזור אישי.   

ובכן, אלה רק שתיים מהתובנות שלי מכנס המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סגירת המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, נשאר המרכז לחקר הפילנתרופיה, בראשותו של פרופ' הלל שמיד, אחת הזירות הבודדות בארץ לדון בחידושים בתחום התרומות וארגוני המגזר השלישי. וכן, היה מעניין.

מליאה, מחקרי שדה ותובנות מהארץ ומהעולם.
רשימת המשתתפים הנוצצת היא בין אחד  הנכסים שקבלנו... 

הכנס "נתינה חוצת גבולות: מגמות ותמורות במאה-21" השתמש בשם אקדמי וכבד משהו כשבא לדבר על הטרנדים החמים בעולם הפילנתרופיה והפילנתרופיה יהודית. מאסיה, אירופה וכמובן מישראל.  הנה כמה מהן:

ד"ר אורניה יפה ינאי – פסיכולוגית ומנהלת עמי – הבית של עסקים משפחתיים, מציעה לנו להתבונן על הפילנתרופיה והפילנתרופיה הצעירה בפרט דרך שני הצדדים שלה: הנתינה והקבלה.

קחו לדוגמא את עולם העבודה. הציפייה אצל עובדים צעירים ממקום העבודה שלהם היא שלא יספק להם פרנסה או בטחון בלבד, אלא שייתן להם משמעות ויצמיח אותם כבני אדם. כך גם בפילנתרופיה. לדבריה, הנתינה הפילנתרופית אינה חד כיוונית. באמצעות הנתינה לקהילה ולחברה גם הפרט עצמו  "מתרחב" והעולם בו הוא מצא גדל. הוא מקבל תמורה בדמות של התפתחות אישית.

לדעתי זה החידוש בתפיסה. אם בעבר דובר על מתן תועלת וערך לפילנתרופים מבחינה דתית, במרכזיות ובהשפעה שלהם, במיתוג שלהם בקהילה ואפילו בקשרים העסקיים שלהם, כיום מדברים על החשיבות במציאת דרך לתת לפילנתרופים הצעירים הזדמנות להתפתחות האישית שלהם.

סוג כזה של נתינה וקבלה מאופיינת בהדדיות ומקטינה את הסיכון לתחושה של  "פראייריות". המגייסים צריכים לחשוב בצורה יותר מורכבת ויצירתית.

קחו לדוגמא את ברק לוזון, מנהל המשרד הישראלי וקשרים גלובליים של  הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו

במושב שהנחתה עתר רזי אורן,  מנהלת, עד לאחרונה, את תחום פילנתרופיה בשיתופים לקידום החברה האזרחית, נתן ברק לוזון דוגמא נהדרת של פעולה חדשנית במטרה לגייס את הדור הצעיר של התורמים היהודים בסן פרנסיסקו.

מימין: דר' אורניה ינאי, ברק לוזון, אודליה סבה, יואב טנג'יר ועתר רזי אורן.
מושב על  נתינה של צעירים - הפילנתרופיה של המחר

הזמנים משתנים והפדרציה בסן פרנסיסקו לא הצליחה להגיע לצעירים בקהילה. בגילאים אלה (20-40) רבים מהם לא נשואים, הם לא מגיעים לבתי הכנסת או למוקדי הפעילות המסורתיים של הפדרציה. יש מהם שאפילו מתנגדים לחלק מהפעילות הפוליטית של ישראל.  נעשתה מחשבה רצינית כיצד לחבר אותם לישראל מכיוון חדש. 

מה עשו? גובשה קבוצה איכותית של משתתפים מהדור הצעיר, בעלי מקצוע ואנשי עסקים, שהתחייבו להגיע לששה מפגשי למידה על  השקעות חברתיות ועל עסקים חברתיים. בקורס הם נחשפו למגמות חברתיות בחברה הישראלית אבל בעיקר למדו, מפי מיטב המרצים, נושא שהיה חדש להם - עסקים חברתיים.

במקביל נערך קול קורא למיזמים עסקיים חברתיים, בשיתוף עם IVN. בתהליך סינון נבחרו  שבעה מיזמים והחל תהליך של עבודה משותפת של היזמים עם המנטורים מהקבוצה בסן פרנסיסקו. באפריל נערך ביקור של הקבוצה בישראל.

הביקור, כך סיפר ברק לוזון, היה מרגש במיוחד. קראו כאן את התיאור של אחד המשתתפים. 

התוצרים של הפעילות הזו היו לא רק הנעת המיזמים עצמם ותרומה אישית של כל אחד מהיזמים למיזמים העסקיים- חברתיים, אלא גם חברי הקבוצה הפכו להיות תורמים לפדרציה. הם הפכו להיות הפדרציה.

מה למדנו? יש לפתח מערכת אנרגטית שיוצרת תשוקה:
  •  יש להתחיל ממקום אמיתי של הרחבת מעגלי הנתינה.
  • ראשית כל הפדרציה עצמה היתה נדיבה, השקיעה ונתנה מעצמה לתורמים הפוטנציאליים. רק בהמשך המשקיעים הפוטנציאליים – נתנו בעצמם.
  • לפילנתרופים הצעירים חשוב לראות את הדברים מקרוב, להתרגש ולהתחבר לחוויה.
  • ההדדיות – לא מספיקה פעולה חד צדדית. אנשים רוצים להיות מעורבים, אנשים רוצים שיראו אותם, רוצים להרגיש שהם חלק ממשהו. למצוא יעוד.  יש לפתח מערכת אנרגטית שיוצרת תשוקה.
  • יש למצוא מה עושה לאדם את "זה". ושירגיש שהנתינה נתנה לו משהו בחזרה.

עד כאן שתיים מהתובנות שלי מהכנס. תובנות נוספות בתהליך עיבוד.... 
.

יום חמישי, 9 במאי 2013

מהגמ"חים לגישת Servicizing - פתרונות עתיקים וחדשים לשינוי בדפוסי צריכה

אחריות תאגידית עדיין לא הוטמעה בשדרה המרכזית של החברות העסקיות בישראל. המגמה החשובה של נטילת אחריות התאגיד על כל ההשלכות החברתיות והסביבתיות של פעילותו, היא התפיסה שרבים מנסים לקדם כאן בשני העשורים האחרונים.
הדרך עוד ארוכה להטמעת הגישה הזו בקרב עסקים בפריפריה, עסקים בינוניים וקטנים. בעסקים הישראלים הגדולים, הגלובליים, אנו מבחינים במאמצים ראויים בחלק מן המקרים. אבל גם אצלם המצב רחוק מלהשביע רצון, במיוחד כשהמטרה העומדת בפנינו היא צמצום ההשפעות השליליות בהתנהלות (הסביבתי) של תאגיד.

בה בעת, מסתבר כי המגמה האזרחית סביבתית של Reduce  Reuse Recycle (צמצום צריכה, שימוש חוזר ומיחזור) לא מספיקה על מנת למנוע פגיעה סביבתית, בחברה שבה הצריכה הקמעונאית רק גדלה והולכת. 

אם כן, מה ניתן לעשות? 
צפריר רינת  עיתונאי חברתי סביבתי של עיתון הארץ פרסם היום (9 למאי 2013) מאמר (לצערי עדיין לא עלה לרשת) המדבר על הצורך לחולל שינוי עמוק יותר בדפוסי הצריכה לשם צמצום הנזקים הסביבתיים. במאמר הוא כותב על מעבר לשימוש בשירותים כתחליף לרכישת מוצרים. אנחנו מכירים כבר את Car to Go ואת פרויקט תל אופן בתל אביב. במקרים אלה ובאחרים - הכוונה היא כי במקום שכל אחד מאיתנו ירכוש מוצר לעצמו - נוכל לעשות שימוש במוצר אחד שיכול לשמש עוד אנשים. (ולשלם רק בעבור השירות). הגישה הזו נקראת Servicizing.  הגישה הזו מניחה כי בדרך זו נחסוך מעצמינו רכישה של מוצרים מיותרים, נפחית גם את הייצור וגם את האשפה הנגרמת מייצור רב ועודף ונציל את כדור הארץ מהררי אשפה. 

הכל נשמע חדשני ומקורי, אבל פתאום חשבתי שהגישה הזו מוכרת לי מאיפשהו....
בוודאי שמעתם על גמ"ח - גמילות חסדים . זהו מושג המשקף את חובתו של כל יהודי, על פי ההלכה, להטיב עם זולתו ללא כל חשבון וללא קבלת תמורה.  בחברה החרדית המושג התרחב. הגמ"חים הם מוסדות להשאלת ציוד, בגדי כלה, בגדי ילדים, אביזרים לתינוקות ועוד סוגים שונים של מוצרים ומשאילים אותם ללא תמורה לאלה הזקוקים לכך.

אז הנה לפנינו מנהג או בעצם מוסד חברתי, במסגרתו חברי קהילה עושים שימוש במוצר אחד שעומד לרשות כולם. במקרה שלהם, ללא תשלום. החברה החרדית נותנת פתרון לצורך בשימוש במוצר שלא כולם יכולים לרכוש אותו, ואולי גם לא צריכים....

ומה הגמ"ח שאליו אני משתוקקת? גמ"ח לעבודות אמנות מקוריות. אני כמובן הייתי מסכימה להשתמש בשירות במודל ה- Servicizing. אל תקראו לי אליטיסטית. כל אחד לפי הצרכים שלו....

בסרטון תוכלו ללמוד יותר על גישת ה- Servicizing כפי שמתואר באתר של פרויקט 
SPREE
(Servicizing Policy  for Resource Efficient Economy)
הממומן על יד האחוד האירופי ובו מעורבות גם חוקרות ממרכזי מחקר בישראל. גב' יעל מרום וד"ר ורד בלאס. הפרויקט מכוון להפעיל מדיניות ותכניות שיתנו פתרונות למעבר לתשלום על שירות במקום רכישת מוצרים. כאשר המטרה היא מעבר לכלכלה שעושה שימוש יעיל במשאבים... כאן בתחומים קצת יותר פרוזאים: מים, תחבורה וייצור מזון. 


יום רביעי, 1 במאי 2013

מחקר חדש חושף נתונים מדאיגים על מאפייני ההעסקה במגזר השלישי בעשור האחרון


האם המגזר השלישי עשוי להיות פתרון לתעסוקה בטוחה כיום?
מהם המאפיינים של משרות שכיר במגזר השלישי?
מה חשוב לכולנו לדעת על תעסוקה במגזר השלישי? 

מחקר חדש שנחשף כאן לראשונה ויתפרסם במלואו בקרוב, מביא נתונים וסוקר את המגמות של שוק העבודה של המגזר השלישי בין השנים 2009 – 2000

את המחקר ערכו ד"ר חגי כץ  וגב' הילה יוגב קרן מהמרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי*, אוניברסיטת בן גוריון, הפקולטה לניהול ע"ש גלייזר והוא נחשף לראשונה בסמינר חוקרים שהשתתפתי בו אתמול. הסמינר התקיים במרכז לחקר הפילנתרופיה, בביה"ס לעבודה סוציאלית האוניברסיטה העברית  בירושלים, בראשו עומד פרופ' הלל שמיד שגם ארח את המפגש.


זהו מחקר כמותי מקיף שמומן על ידי קרן כהנוב, שנסגרה כידוע. הדו"ח המלא יופץ בשבוע הבא. את המצגת יהיה אפשר לראות בקרוב בפייסבוק של דר' חגי כץ ובאתר המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי. החוקרים במחקר הנוכחי ערכו ניתוח רב שנתי לנתונים מעשור שלם לגבי המאפיינים, ההרכב והדינמיקות על שוק העבודה במגזר השלישי.


נקודת המוצא של המחקר הוא ניסיון לבחון כיצד נראה שוק העבודה של המגזר השלישי. כאשר יש טענה שאחד מתפקידי  המגזר השלישי זה העסקה ויש להגביר את תפקידו של המגזר כגורם מעסיק.

ג'רמי ריפקין Jeremy Rifkin טוען בספרו: The End of Work   כי אנו צופים עולם בו המגזר הציבורי מתכווץ, המגזר העסקי מתייעל  והפתרון שהוא מציע הוא – עליה בתעסוקה במגזר השלישי. לטענתו, המגזר השלישי יוכל ליצור עבודות דחק על מנת למנוע מאנשים להיות באבטלה כרונית. במגזר השלישי תעסוקה יכולה להעניק זהות, משמעות. וכאן יש לה תועלות נוספות – הרחבת מערכת השירותים החברתיים.

מחקרים של הופקינס ומחקרים בארץ מעידים על גדילה מתמדת של המגזר השלישי משנות השמונים של המאה ה- 20.  בישראל, הנתונים של הלמ"ס בשנתיים האחרונות, מראים התייצבות במספר המשרות במגזר השלישי משנת 2008. 


כץ ויוגב קרן התבססו על מאגר נתונים עצום. חצי מליון רשומות על נתוני משרה בכל שנה בממוצע. נתוני משרת שכיר. הם נתחו את הממצאים, שהגיעו משלושה מקורות: 1. מסד הנתונים של המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי. 2. קבצי פרט של מס הכנסה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.3. נתוני מפקד האוכלוסין, 2008. מידע אודות משלח יד והשכלה.

הממצאים:
  • מספר משרות: במהלך עשור, נראית מגמה יציבה של גידול במספר משרות שכיר במגזר השלישי. בשנת 2000 -  467,082 משרות שכיר , בשנת 2009 – 569,097 משרות שכיר. עם זאת, נתוני הלמ"ס מראים שקיימת דעיכה במספר המשרות במגזר השלישי החל משנת 2009, 2010. 
  • העסקת צעירים. כוח האדם במגזר הופך בהדרגה ליותר צעיר. עולה שעור הצעירים המועסקים בו. 
  •  מיקום. נמצאה ירידה קלה במספר המשרות בתל אביב ועליה מתונה בפריפריה. 
  • השכלה של העובדים במגזר השלישי גבוהה. יותר מ 80% מהעובדים הם בעלי תעודת בגרות.
  • תחלופה גבוהה.  61% מהעובדים הם עובדים במשרה פחות משנתיים. חציון הוותק הוא שנה ותשעה חודשים.
  • ריבוי משרות זמניות. רק מעט יותר משליש מהמשרות נמשכות שנה שלמה.
  • דפוסים עונתיות קבועים ויציבים. ירידה של 20% בהיקף העבודה בחודשי הקיץ וחגי תשרי. בולטת ביותר בתחומי החינוך מחקר, התרבות והפנאי.


שכר העובדים במגזר השלישי
נמצא כי השכר החודשי הממוצע למשרה  בשנת 2009 הוא 4,230 ש"ח. (לא מתוקנן למשרה מלאה) . לעומת זאת, על פי הלמ"ס השכר  החודשי הממוצע במשק למשרת שכיר בשנת 2009 הוא  8,131 ₪.
לפי תחומים: בתחום הבריאות – השכר במגזר השלישי קרוב לממוצע במשק.
לפי מאפיינים אישיים: נשים מרוויחות פחות מגברים. צעירים מרוויחים מעט מאוד. הנתונים המדייקים יופיעו מצגת שתופץ בקרוב.
לפי משלחי יד: ממוצע שכר למנכ"לים במגזר השלישי כ-  17,000 ש"ח ולעומת זאת, ממוצע השכר של עובדי שמירה וסדרנים:  2,800 ₪. 
עם זאת, לגבי פערי שכר בין מנהלים ועובדים זוטרים,  לטעת ד"ר כץ, במגזר השלישי אנחנו רחוקים מהמצב המדאיג שקיים במגזר העסקי.
היקף משרה: אנשים המועסקים במגזר השלישי, עובדים בממוצע 62% משרה.  אומדן השכר שלהם לו היו עובדים במשרה מלאה: 6,822 ₪

יחס שכר בין המשרות במגזר השלישי ביחס לכלל האוכלוסייה: במגזר השלישי עובדים חדשים וצעירים מועסקים במשרות חלקיות בשעור גבוה יותר מאשר בשאר המגזרים.  אנשים בעלי תואר אקדמי עובדים בדרך כלל בחלקיות משרה במגזר השלישי. 
מנבא שכר: ותק, מגדר. מנבא נוסף - מעמד סוציו אקונומי של הישוב. כל זאת בדומה לשירות הציבורי. 

מיעוטים
: ממצא שעניין אותי במיוחד: שיעור עבודת מיעוטים במגזר השלישי היא נמוך ביותר.  רק 7%  מהעובדים המועסקים במגזר השלישי הם מוסלמים מהחברה הערבית. (91% יהודים) השאר דרוזים ואחרים. (ואני שואלת: האם המגזר השלישי עשוי להיות מנוע צמיחה להעסקה של עובדים מהחברה הערבית?)


לסיכום
למרות צמיחה יחסית במספר משרות במגזר השלישי בעשור האחרון, אופי התעסוקה אינו מעודד. המחקרים כמו גם המחקר הנוכחי מראים שהמגזר השלישי אינו מקור לתעסוקה בהכנסה גבוהה, ואינו נותן בטחון תעסוקתי לאורך זמן. קיימת תחלופה גדולה וקיימים פערי שכר בין המשרות במגזר השלישי למגזרים אחרים.

במיוחד היום,  ה- 1 למאי, חג הפועלים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה תפקידם של מנהלים מארגוני המגזר השלישי בהבטחת העסקה יציבה, בטוחה והוגנת לעובדים איתם?


* דר' חגי כץ פרש לאחרונה מניהול המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי והוא כיום מרצה וחוקר כיום בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון. לפי מה שהבנתי, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי נמצא כיום למעשה במצב לא פעיל.