קסטיאל ומאות אמנים תומכים בפעילות ארגון העובדים מען

ניר נאדר מקבל את המגיעים למתחם קסטיאל בחולצה אדומה. די ברור שזה לא מקרי. בסוף השבוע שעבר התקיימה במתחם הריהוט בדרום תל אביב תערוכת מכירה של עבודות אמנות  לחם ושושנים. מטרת התערוכה  לגייס מימון לפרויקט תעסוקת נשים ערביות שמפעיל ארגון העובדים - מען. 

מימין: יעל תדהר, על ארגון התערוכה. דני בן שמחון ובנו, וניר נאדר המרשים מפעילי ארגון מען ומפלגת דעם

נאדר הוא מהפעילים המרכזיים של ארגון מען ושל מפלגת הפועלים דעם. על דרכו המרתקת מתחום האמנות לפעילות חברתית ופוליטית, אתם יכולים לקרוא בכתבה ממצה של גליה יהב בעיתון הארץ מלפני מספר חודשים. 

הארגונים שנאדר בין מנהיגיו שוללים את השיטה הקפיטליסטית ואת מדיניות ההפרטה ופועלים לארגן את העובדים הבלתי מאוגדים: פועלי כפיים, נהגי משאיות ועד מרצים לאמנות. כאשר נאדר נשאל: מה ההבדל ביניכם לבין ההסתדרות? הוא עונה: "אנחנו שמאל, ההסתדרות ימין."  

הטענה הברורה היום היא כי בחברה האזרחית הישראלית  אין מספיק ארגונים קוראי תגר. כאלה הבוחרים לא להיות צייתניים למדיניות הממשלה. נאדר וחבריו עושים בדיוק את זה. לשם כך הם רותמים את האמנות ואת האמנים למען הפעילות החברתית שלהם.  אז ראשית כל אני מאמינה מאוד בהתארגנויות עובדים ושנית - הסתקרנתי: איך הם עושים את זה?

לחם ושושנים. מאות אמנים תורמים לפעילות חברתית למען ארגון מען.
למטה - כסאות צבעוניים של קסטיאל

מסקן כיצד מצליחים לרתום כל כך הרבה אמנים לתרום מעצמם למטרה של סולידריות חברתית ושל פעולה חברתית נוקבת? האמנים תורמים את עבודותיהם. כן, הם מקבלים חלל תצוגה. כן, הם נכנסים למלייה של דומים להם.  25% מההכנסות המכירה של עבודה נמסרים לאמן או לאמנית והשאר- לפעילות העמותה. ובכל זאת. איך עושים את זה? 

מסקרן כיצד הצליחו לגייס את קסטיאל? - חברת קסטיאל תרמה למעשה את חלל המכירות שלה. תרומה גדולה בשווה כסף. מה האינטרס? זה ברור שכולם מרווחים. קסטיאל נהנים מכך שלקוחות פוטנציאליים "אוהבי ומעריכי אמנות" מגיעים למתחם שלהם בסוף השבוע. בין התמונות מתבוננים ברהיטים ושמעתי כבר על מבקרים שבאו לעניין אמנות ויצאו עם ריהוט. קסטיאל מרוויחים מכך שהמותג שלהם מתקשר עם אמנות ועם מעורבות חברתית למען חברה צודקת יותר. מען מקבלים חלל תצוגה גדול, בתרומה ומקרבים אליהם שותף לדרך.

קסטיאל תורם בשווה כסף. מכירה של אמנות בתוך חלל תצוגה של רהיטים. כולם מרוויחים.

אז איך הם עושים את זה?

שוחחתי עם ניר נאדר על מנת להבין. מסתבר כי מדובר בתהליכים ארוכי טווח. ההתחלה היתה בשנת 2000, בתערוכה שהתקיימה באוהל ששכרו ביפו. משנה לשנה הפעילות התרחבה ומספר האמנים שהצטרפו גדל. חשוב לזכור כי ניר נאדר ודני בן שמחון היו אמנים פעילים בשנות ה- 90 וכך הכירו את הנפשות הפועלות בתחום האמנות. ניר מציין כי האמנים שתורמים להם עבודות למכירה ממש תומכים ברעיון של הפעילות החברתית והציבורית של העמותה: שוויון חברתי, סולידריות חברתית, שיתוף יהודי ערבי והזכות של כל אדם שיהיה לו מקום עבודה. חלקם אף נהנים מפעילות העמותה שפועלת לארגן את המרצים והמורים לאמנות לצורך מיצוי הזכויות שלהם. בשנים האחרונות ההכנסות מהתערוכה מוקדשות לפרויקט תעסוקת נשים שהוא נושא בקונצנזוס.

כיצד הצלחתם לרתום את קסטיאל?

לאחר ארבע שנים של הצגת התערוכה בבי"ס מנשר היה צורך להחליף חלל תצוגה. "פנינו לקהל האנשים שקנו מאיתנו אמנות במהלך השנים וביקשנו שיציעו מקום אלטרנטיבי. אלון קסטיאל הרים את הכפפה. "

(שוב מסתבר כי פניה לתומכים הקרובים היא הדרך הטובה ביותר להתקדם...עפג). ואכן גם קסטיאל יצאו נשכרים. הם פתחו חנות חדשה, אנשים אהבו את התערוכה בחלל החדש שלהם והתערוכה נתנה אופי למקום.

תערוכת מכירת האמנות לחם ושושנים מהווה מקור יציב להכנסה עצמית משמעותית עבור העמותה.  במהלך השנה הבאה הם מתכנים לערוך תערוכה בניו יורק ובכך לחשוף את פעילות הארגון ופרויקט תעסוקת הנשים גם מעבר לים, בציפייה להגיע לתומכים נוספים.

(צילומים: עפרה פלמר גרנות)

פרופסור הלל שמיד יוצא לגמלאות

פרופסור הלל שמיד היה ראש התכנית לניהול מלכ"רים כאשר בחרתי ללמוד לתואר שני בתכנית הזו באוניברסיטה העברית בירושלים. היתה זו לי החלטה משמעותית לצאת מעולם העבודה הסוציאלית בה התחלתי את הקריירה שלי וללמוד ניהול בתחומים חברתיים רחבים יותר. 

באותה עת, זו היתה התכנית היחידה בנושא הזה בישראל. תכנית מרתקת, משותפת לביה"ס לעבודה סוציאלית, חינוך ומנהל צבורי. למדתי שם על המגזר השלישי, על מדיניות רווחה, קורסים בניהול חברתי  כולל ניהול המשאב האנושי וגם מקצוע חדש עבורי: גיוס משאבים.

משמאל: פרופ' הלל שמיד, השפיע משמעותית על דרכי המקצועית, פרופ' אליעזר יפה שלימד אותי גיוס משאבים

פגשתי שם חברים ללימודים שגם עבורם התכנית פתחה דרך חדשה ורבים מהם משמשים כיום בתפקידים מרכזיים במגזר השלישי , הציבורי ובאקדמיה.  בעקבות הלימודים הללו, אני עצמי התחלתי לעסוק בגיוס משאבים ולאחר מכן עשיתי ביקור של כמה שנים במגזר העסקי (קשרי קהילה של חברת טבע) ומשם חזרה למגזר השלישי....

אין ספק שהיתה לתכנית הזו השפעה על חיי. בשבוע שעבר התקיים אירוע פרידה מראש התכנית בעבר, פרופ' הלל שמיד, שפורש לגימלאות. הדבר הנכון לעשות מבחינתי היה לברך אותו. נושא המפגש: המדינה, החברה האזרחית והפילנתרופיה.

זו היתה הזדמנות מיוחדת גם עבור אנשי המקצוע בישראל, אנשי המגזר השלישי, מנהלים בכירים במגזר הציבורי , סטודנטים ועמיתים להביע את הערכה לפועלו של שמיד ובהזדמנות זו לדון בסוגיות שונות הקשורות לחברה האזרחית. 

מימין, באו לברך: ד"ר ניסן לימור וד"ר חגי כץ - אנשי מפתח בלימודי המגזר השלישי והחברה האזרחית

אתחיל במרצה המבריקה ד"ר מיכל אלמוג בר. בצורה תמציתית ובהירה שרטטה שתי מגמות בהתפתחות היחסים בין המדינה למגזר השלישי. שני צירים שסותרים זה את זה:

1. ציר גלוי ומוכר  ציר השותפות ושיח משותף. ציר זה לדבריה הוא הישג המשמעותי ביחסים בין שני המגזרים. המגזר השלישי קבל הכרה פורמאלית על ידי הממשלה המושג מוכר, ועדות הכנסת מזמינות את ארגוני החברה האזרחית להביע דעה ולקחת חלק בשיח. נושא נוסף בציר הזה הוא השקיפות. מיזם גיידסטאר  מאפשר לכולם להגיע לנתונים על עמותות שונות והתנהלותן בלחיצת כפתור. 

2. הציר השני הוא סמוי. ההפרטה מתחזקת. יש שימוש בארגוני המגזר השלישי כקבלני משנה של הממשלה. זה גורר תפיסה חשדנית כלפי המגזר השלישי המשמש כקבלן ביצוע. בנוסף, אנו רואים יוזמות חקיקה, תיקונים לחוק העמותות ותקנות שמקשים כולם על חייהן של העמותות. מדובר בתהליכי דהלגיטימציה לעמותות. ראינו התנהגות אלימה של הממשלה והמשטרה כלפי פעילי המחאה החברתית ב - 2011. 

הטענה המרכזית של מיכל אלמוג בר היא כי המפתח למשטר איתן היא חברה אזרחית חופשית דינמית וויטאלית. בפועל, לדבריה, יש לנו חברה אזרחית חלשה, חסרת הנהגה, ללא ארגון גג חזק ורוב העמותות הן קטנות ופועלות ללא תמיכה ממשלתית.

עוד דובר באירוע על עתיד הפילנתרופיה בישראל (שיתוף פעולה בין פילנתרופים) על רגולציה, ניהול, פיקוח ומשילות של הממשלה וגם על נוכחות הפילנתרופיה בתקשורת. עוד על האירוע באתר הזוית השלישית. 

ולצד כל אלה, בצדק - היו הרבה מילים טובות על הקריירה של הלל שמיד ועל האישיות שלו.  פרופ' שמיד פורש לגימלאות אבל לא מתנתק מהאוניברסיטה ונוכל להמשיך ולפגוש אותו בפרויקטים שונים באקדמיה ובמגזר השלישי. 

לפניכם: דבריו של פרופ' שמיד ”הזהות המטשטשת של הארגונים ללא כוונת ריווח - ארגונים מעין ממשלתיים, עסקיים או שניהם? השלכות על שליחותם האזרחית והחברתית ” צילום : אתר הזוית השלישית.