יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

על אחריות אישית של בעלי עסקים ועל הציפייה מעסקים לתרום 1% מהרווחים

מהי אחריות אישית?
לחטוף אנשי עסקים בכירים, עשירים במיוחד, להפשיט אותם, לצבוע אותם בשחור וברפש, להעמיד מולם מצלמה ולדרוש מהם לספר על מעלליהם הנפשעים שעשו בשם תאוות הבצע והקפיטליזם. ולהעלות את זה לרשת. "אחריות אישית" היא אחת מפעולות הכאוס החברתי שמציע ומתאר ניר ברעם בספרו "צל עולם".

ברעם מטיב לתאר מצב אפוקליפטי או אולי מציאותי בו קיים מארג תמנוני של עסקים, פוליטיקאים ואנשי חברה אזרחית שמונעים על ידי השאיפה לכוח, שליטה וכסף ומולו התארגנויות מסוגים שונים של קבוצות מובסות חברתית שחשות חוסר אונים, העדר תקווה וחוסר תכלית. ברעם מגיש לנו תזה מטרידה של מצב חברתי כל כך בעייתי שמתפרץ ככאוס אלים. הספר מעורר מחשבה. ארגונים חברתיים, אם תרצו לדעת, מתוארים בו כאמצעי של אנשי עסקים להלבין את מצפונם או לשפר את הקשרים שלהם עם השלטון. ככלי משחק. 

במציאות אנו שומעים לעיתים שהציבור מפנה זעם כלפי עשירים מופלגים, במיוחד אנשי עסקים שנתפסים ככאלה שפועלים כ"חזירים קפיטליסטיים". אבל זה לא כל כך פשוט. בשנים האחרונות היתה לנו ציפייה כי הפעילות בתחום האחריות התאגידית תוביל את בעלי העסקים לקחת אחריות על ההשלכות שלהם על הסביבה ועל החברה....




צל עולם. ניר ברעם. (2013) הכעס והתסכול בציבור מתגלגל לאלימות פראית

ומה קורה בימים אלה? לאחר יותר מעשר שנים בהן ארגון מעלה פועל להטמעת תרבות של אחריות תאגידית בקרב העסקים הגדולים בישראל, והניח בצד את נושא קשרי הקהילה, התפרסמה בסוף השבוע במגזין The Marker כתבה של טלי חרותי סובר "אפילו לא 1%", שנראית כיריית הפתיחה לקמפיין המצפה מארגונים עסקיים לתרום לארגונים חברתיים 1% מהרווח שלהם (לפני מס). 

אני כמובן בעד.  

זה לא: או - או , אלא: גם וגם
כולנו כבר יודעים כי לארגונים עסקיים יש השפעות משמעותיות על הכלכלה ועל החברה. הם מייצרים, הם מניעים את הכלכלה. חלקם גם מפתחים, מחדשים ולוקחים סיכונים. כולם מספקים תעסוקה לאזרחים. וזה דבר טוב. העסקים הם חלק בלתי נפרד מהחברה. איכות טובה של חינוך ותשתיות, של בריאות וחוסן ציבורי הם תנאים חשובים לפעולתם התקינה. לכן לדעתי לעסקים יש אחריות מסוימת גם על התחומים הללו.

הציבור לא מסיר את הציפיות שלו מהתאגידים לגלות אחריות רחבה: להתנהל בהוגנות כלפי העובדים והספקים, לשמור על הסביבה , לטפל בנושאי בטיחות  ולהתנהל באופן אתי ושקוף. אבל מעבר להתנהלות עסקית אחראית שוטפת, יש כיום ציפייה גלויה מהעסקים גם לתרום מכספם. גם וגם. 

כיום מעט מדי עסקים תורמים מכספם לשיפור  החינוך, החברה והסביבה.  "רמת התרומה התאגידית בישראל עדיין נמוכה מאוד", אמר מומו מהדב, מנכ"ל מעלה, השבוע לThe Marker . לפני מספר חודשים (בדרוג 2011) בעיתון גלובס טען כי 
"מנתוני דרוג מעלה אנו למדים כי 50% מהחברות העסקיות בישראל תורמות פחות ממיליון שקל בשנה, ואצל חלקם מדובר בעשרות או במאות אלפי שקלים - למרות שרווחי הביזנס גבוהים. במילים אחרות, מדובר בתרומה נמוכה יחסית לתרומה העסקית המקובלת בעולם, שעומדת על סדר גודל של 1% מכלל הרווחים".
השנה נתוני דרוג מעלה לשנת 2012 מראים התרומה הממוצעת בארגונים שדורגו היא 1.2% מהרווח, אלא שמהדב טוען כי נתון זה מוטה על ידי חברות שתורמות הרבה ומאזנות את אלה שתורמות פחות. 58% מהחברות בדרוג תורמות רק עד 2 מליון שקל. 

נראה כי מרבית אנשי העסקים  לא רואים בתרומה חובה מוסרית, או צורך עסקי. אבל קרוב מאוד, בקהילה שלהם, ישנם אנשים וארגונים חברתיים הזקוקים למשאבים כספיים ולא רק לתרומות בשעות התנדבות או במוצרים. הם זקוקים לכסף. כסף שיאפשר להם לפעול לשיפור איכות החיים של השכנים בקהילה, של העובדים במפעלים.

תרומה כספית של עסקים זה לא לזרוק כסף. זה להשקיע. הגיע הזמן שחברות עסקיות יבנו לעצמם מנגנונים מקצועיים לחלוקה מיטבית של 1% לפחות מרווחיהם לטובת הקהילות בהם הם פועלים. תרומת הכספים צריכה להיות מתוכננת ואפקטיבית. כך העסקים ידעו להיכן מופנים המאמצים שלהם ומהן תוצאותיהם בטווח הבינוני והארוך. 

הטענות שהתרומות הן עלה תאנה יתגמדו אם העסקים יתמידו בהשקעה חברתית אסטרטגית. אם יפתחו שיתופי פעולה ארוכי טווח עם ארגונים חברתיים.

מה קורה בארצות הברית?
אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לאתר של ארגון CECP. מדובר בארגון ששם לו למטרה לעודד ולהעצים בכירים בחברות עסקיות לתרום לקהילה במקביל להשאת תוצאות עסקיות. הארגון בודק מדי שנה את שעור התרומות הכספיות של חברות עסקיות בארה"ב. הוא פיתח מדד למעקב אחר תרומות העסקים.CGS- corporate giving standart. אחד הממצאים של המעקב השנה הראה כי בשנת 2012, נרשמה בארה"ב עליה ברמת התרומות של עסקים והגיעה לרמה של התרומות בשנת 2007, בפעם ראשונה מאז המשבר הכלכלי בשנת 2008.

אז לי נראה שהמהלך שמציע ניר ברעם ל"אחריות אישית" הוא חריף מדי, אבל דווקא כעת יש מקום שמנהלי עסקים יגלו אחריות ולצד התנהלות תאגידית הוגנת ואחראית של העסק שלהם, ישקיעו בחכמה לקהילה

יום שלישי, 30 ביולי 2013

אמנות בקהילה - החממה של שנקר ליזמות יצירתית

יום העיון  של היחידה ללימודי חוץ ולימודי המשך של שנקר בו השתתפתי היום היה למעשה אירוע חשיפה והשקה של תכנית לימודים חדשה התכנית לאמנות בקהילה. 
מדובר בתכנית לימודים שנתית של שנקר, בשיתוף עם קרן רוטשילד קיסריה, המעניקה למשתתפים ידע תיאורטי ומעשי בהובלת פרויקטים של אמנות בקהילה, במרחבים חברתיים שונים. עבורי זו היתה הזדמנות טובה לשמוע מקרוב על מספר מיזמים נפלאים של אמנים הפועלים במגוון מתכונות בקהילה.

קחו לדוגמא את קבוצת ZE.ZE. מדובר בקבוצה אשר חזון ההתארגנות שלה הוא לאפשר לצעירים ליצור ביחד בצורה מהנה למען פיתוח החברה ולמען עצמם במקביל. נקודת המוצא היא לתת פלטפורמה למעורבות חברתית במקביל לפיתוח אישי של הצעירים הפועלים. אלה מעלים רעיון לפרויקט ולאחר תהליך פיתוח יוצאים לממש אותו. 

פילהרמונית הרחוב. תמונה לקוחה מאתר האינטרנט של הלהקה. ניתן להזמין מופעים.
פרויקט תרבותי קהילתי שמתוכנן כך שיממן את עצמו בכוחות עצמו. zeze מפעילים עסק חברתי.
שימו לב לחסות של וודקה  Finlandia

אחד הפרויקטים הראשונים שלהם - הוא ייסוד תזמורת של נגני רחוב שנקראת: פילהרמונית הרחוב. 50 פעילים צעירים, קיבצו נגני רחוב בעלי רקע מוזיקלי עשיר (רבים מהם עולים מחבר העמים). הם עשו זאת בתהליך מכוון של רכישת אמון ויחד הקימו תזמורת אמיתית איתה האמנים מופיעים באירועים רבים, חלקם של חברות עסקיות. המתנדבים תורמים מהיכולות המגוונות שלהם (הפקה, עיצוב, פרסום וכו') ורוכשים דרך כך ניסיון מקצועי אמיתי. האמנים מקבלים שם, פנים, הכרה וגם תשלום הוגן (גם על שעות החזרות) והחברה הישראלית מקבלת - תרבות. 



מה שמצא חן בעיניי מעבר ליוזמה ולביצוע היתה העובדה שאחד עקרונות היסוד של המיזמים של ze.ze הוא שעל המיזמים להיות בני קיימא מבחינה כלכלית. הפרויקט מכניס הכנסות עצמיות על ידי מכירה של המופעים.



פרויקט בינלאומי מרשים ומעניין הוצג על ידי ענת ליטויןאמנית אשר חזרה מלימודים ומשהות ארוכה בחו"ל. בשנת 2006 היא הקימה בניו יורק מיזם אמנותי וקהילתי בשם HomeBase Project . קחו את הזמן להביט באתר שלהם. בפרויקט הזה קבוצה של אמנים (שנבחרים בקפידה) מוזמנים ליצור בחלל אורבני עזוב עבודות בנושא "בית". החלל מקבל חיים חדשים למשך תקופה מסוימת והופך למיני מרכז קהילתי. מתארגנים במקום אירועי קהילה אליהם מגיעים השכנים שמוזמנים להביא משהו מהבית שלהם.  הפרויקט הופעל בברוקלין, בהארלם, בסוהו ואז נדד גם לברלין. כעת- עם חזרתה של ליטוין לישראל - גם בירושלים. בימים אלה פורסם כי הפרויקט קיבל בית קבע בלב ירושלים שם יוקם בית לאמנות חברתית. מתישהו צריכים להתמסד....


ענת ליטוין מציגה בראשית דבריה את  ג'וזף בויס, אמן אבנגרד גרמני שעסק באמנות חברתית 

עוד הציג היום  רון עמיר, אמן בקהילה וצלם הפועל כבר מספר שנים בג'אסר א-זרקא. עמיר קבל מינוי של "אמן בקהילה" מטעם משרד התרבות. הוא לימד לראשונה בבית ספר התיכון המקיף בכפר שעור שנתי בלימודי צילום. אט לאט התכנית התקבלה בקרב התלמידים ובקרב הקהילה. עמיר מדבר על השפעה חברתית מעצימה, על הערך האישי של התכנית עבור המשתתפים. התכנית נתנה להם הזדמנות להופיע כאמנים, לצאת מהכפר, להציג ולהיחשף למקומות חדשים. ומבחינת משאבים - התכנית זכתה בסופו של דבר לתקציבים נרחבים יותר מכל תכנית אחרת בבית הספר. 

רון עמיר (במרכז) ולצידו- עדי יקותיאלי, המנהל המקצועי של תכנית אמנות בקהילה

הניהול המקצועי של התכנית נתון בידי עדי יקותיאלי, אמן רב תחומי ויזם חברתי והניהול האקדמי בידיה של ד"ר יעל (ילי) נתיב, חוקרת מחול מרצה ומורה לכוריאוגרפיה. את תחום הלימודים בנושא ארגון, הפקה ופתוח משאבים מובילה דברה לונדון (כיום גם בשיתופים).

לסיכום- מילות המפתח בפאנלים על יזמות חברתית ועל  אמנות בקהילה היו: יזמות, שותפויות, להאמין  בעצמך ובמיזם, לגלות סבלנות והתמדה. סוגיות נוספות שהוזכרו היו ההבדלים בין עבודת אמנות לבין פעולה אמנותית חברתית וגם  - הגבול בין עבודה קהילתית לבין טיפול. היה מעניין ומעורר השראה. 

יום שלישי, 9 ביולי 2013

Arts& Business | דפוסים מגוונים ותועלות בקשר בין עסקים, קהילה, אמנות.

מבט ראשון: 
  • שחקני בתיאטרון הלאומי הבימה מכריזים השבוע על סכסוך עבודה, משום שלא שילמו להם משכורות תקופה ארוכה. הם מאיימים בשביתה.
  • עונת התרבות בירושלים נפתחת בימים אלה, עם רשימת תורמים פרטיים וקרנות נאה, ללא תמיכה נראית לעין של חברות עסקיות, לבד משיתוף פעולה מעניין עם מסעדת מחניודה.
  • בתל אביב מלון קונספט נפתח ונותן במה לאמנות ישראלית. במקומות אחרים בישראל, מלונות משלבים אירועי תרבות בשירותים שהם מציעים.

אז מה המצב של קשרי עסקים, קהילה ואמנות בישראל?
לאחרונה הוזמנתי על ידי המנהלת המקצועית של תכנית  JCU, נירית רוסלר,  לתת הרצאה וסדנא לקבוצה של אמנים ירושלמים. Jerusalem Culture Unlimited , קמה ביוזמתה של גב' רות קאמינגס והחלה את פעילותה בשנת 2012. התכנית רואה חשיבות גבוהה בזירה אמנותית תוססת בירושלים ובחיזוק הארגונים הפועלים בתחום הזה. צוות התכנית מלווה ומדריך נבחרת של אמנים הפועלים בירושלים, בנושא ניהול ארגוני ופיננסי, משילות וגיוס משאבים. נירית הזמינה אותי לדבר על קשרי עסקים, קהילה ואמנות ועל דפוסים של מעורבות חברתית של עסקים בנושא אמנות. ואני שאלתי את עצמי:

·         עד כמה עסקים בישראל רואים את האמנות והתרבות כתחום ראוי למעורבות ולתמיכה?
·         באילו דפוסים הם נוהגים להשתמש?  מה התארגנויות בתחום התרבות והאמנות יכולות לצפות מעסקים?
·         ובעצם מה התועלת לעסקים מהשקעה בתרבות ובאמנות?

במבט נוסף , המצב בישראל נראה כך: 

 מעט (מדי) ארגונים עסקיים משקיעים בתחום האמנות ותורמים לו .                                         
הבנקים הגדולים מעורבים בתחום האמנות כבר שנים ארוכות. בנק דיסקונט
מחזיק אוסף אמנות ישראלית מכובד ואף הקים מוזיאון לבנקאות ולנוסטלגיה הרצלילינבלום. בנק הפועלים משקיע באמנות, תומך במוזיאונים בין השאר באמצעות התכנית של כניסה חינם למוקדי תרבות וטבע בפסח וחושף את הלקוחות שלו לאמנות באירועי מכירה אחרים. בנק לאומי לקח על עצמו לתמוך באמנים ישראלים צעירים ומפעיל לשם כך מספר תכניות בתחום האמנות ביניהן, תערוכת האמנות הסודית. חברת טבע תומכת מזה שנים בלהקת המחול בת שבע, תורמת בין השאר לפסטיבל המשוררים במטולה. 
ויש עוד דוגמאות כאלה. זו מעורבות חברתית החשובה לתרבות הישראלית והיא כרוכה גם בתרומה כספית.

עם זאת, מבחינה מספרית, בסקר שנערך במשרד התמ"ת, כיום משרד הכלכלה, בקרב עסקים קטנים ובינוניים, ופורסם ב 2008 , נמצא כי העסקים מסייעים לאוכלוסיות חלשות ולנזקים ואף לאיכות הסביבה, אבל לא מציינים כלל תרומה לתחום התרבות והאמנות.


לעומת מיעוט יחסי של תרומות כספיות, בשנים האחרונות אנו נחשפים כאן יותר ויותר לדפוסים נוספים של קשר בין עסקים ליוצרים מתחום האמנות. ביניהם - שיתופי פעולה עסקיים מעניינים מאוד. 

הנה מספר דוגמאות.

  1.  עסקים רוכשים מנויים וכרטיסים להופעות אמנות, עבור העובדים שלהם ואף כתרומה לקהילה.
  2. חברות עסקיות מעניקות חסות למופעי אמנות או לאירועי תרבות. שימו לב כי בסקר שנערך בבריטניה, בנושא השקעות של אנשים פרטיים ושל תאגידים בתרבות, בשנים 2011- 2012, נמצא כי 59% מכספי העסקים המופנים לתרבות, מגיעים בצורה של חסויותבמתן חסות, הפירמה מחזקת לעצמה תדמית, מקבלת תהודה חיובית והיוצרים מצידם מקבלים – תמורה כספית. חשוב לזכור כי למרות שנראה שמדובר בתרומה, מתן חסות היא למעשה פעולה עסקית וכמו בכל דבר יש בה אינטרסים (לא מילה גסה). התקציב מגיע בדרך כלל מתקציב השיווק של הפירמה.
  3. אני מאוד אוהבת לראות שיתוף פעולה בו חברות רוכשות ידע, מיומנויות ושירותים מארגוני אמנות. האמנים מספקים את היצירתיות, החדשנות, את הערך המוסף שלהם והעסקים מוכנים לתת עבור כך תמורה כספית. שיתוף פעולה כזה ממצב את היוצרים כמומחים ופוגש אותם במקום של כוח וחוזק. האתגר עבור האמנים הוא בכך שעליהם להיות ממותגים בצורה מעולה ולנהל את השותפות הזו במקצוענות ומתוך ראיה עסקית. 
הנה כמה דוגמאות מרהיבות: רקדני להקת בת שבע מעורבים בסרטון הערכים של חברת טבע.
בפוסט הקודם הדגמתי כיצד Pepsi MAX נעזרו באמנית המייקרית ליאת סגל לפרסום יצירתי. והנה, סופרפארם נעזרים ברקדנים של להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק לפרסם בושם. תראו כמה נפלא זה נראה.



ברור לי שהנושא מעורר סוגיות ערכיות בקרב האמנים, בעיקר בקרב ההתארגנויות הקטנות והצעירות: כמה אנרגיה עליהם להקדיש לקשר עם המגזר העסקי? מה המשמעות של מתן שירותים לעסקים? נושאים חשובים.
אבל לדעתי, ארגוני אמנות שחשוב להם להשפיע,  יכולים לעשות זאת דרך המגזר העסקי. לרשותם עומדים ערוצי כניסה מגוונים לפירמה. לא רק דרך מנהלת האחריות התאגידית או אחראי תרומות. גם כאן חשוב להיות יצירתיים.

ואז נשאלת השאלה: 
מה התועלת לעסקים מהשקעה בתרבות ובאמנות?   את התשובה הבדוקה לכך מצאתי בארגון בריטי מסקרן  Arts & Business שהתמזג לאחרונה עם BITC הארגון מסייע לעסקים להשיג את התועלות הצפויות מהשקעה באמנות. מטרת הארגון לעודד ולקדם שותפות חזקה בין עסקים ואמנות והוא מתמחה בפתוח שיתופי פעולה בין המגזר העסקי והציבורי באמצעות אמנות.

לדבריהם, באמצעות אמנות הארגון העסקי יכול לקדם:
-    מיתוג ומוניטין (חדשנות, יצירתיות, קלאס, עדכניות.... ועוד) בהתאם לתדמיתו ולמיתוגו של הגוף האמנותי עימו יוצרים שיתוף פעולה.
-    פיתוח עובדים   למשל בסדנאות עם אמני קרקס העובדים מתנסים בפעילות חוויתית שמשלבת עבודת צוות, יצירה, העזה, תכנון וביצוע ובעיקר – המון כיף.
-    מעורבות בקהילה – באמצעות תמיכה בארגונים מקומיים מתחזק הקשר של החברה העסקית לקהילה בה היא פועלת.

הטמעה של תרבות ואמנות בהתנהלות העסקית של פירמה מניבה תועלות רבות ומשפיעה לטובה על האווירה, על כישורי המנהלים, ואף מוסיפה ממד יצירתי לאסטרטגיה העסקית המקובלת. על יתרונות עסקיים נוספים בשימוש באמנות כחלק מאסטרטגיה עסקית  תוכלו לקרוא ולשמוע בקישור.  

בבריטניה זה עובד נפלא. נכון שגם כאן כדאי לנסות את זה?!

יום ראשון, 23 ביוני 2013

המחר מצוי בשילוב בין תחומים ותרבויות. רשמים מועידת הנשיא 2013

מרבית הדוברים מעל הבמות בועידת נשיא ישראל 2013 ,  והרוב המכריע בקהל דברו אנגלית. אבל מה ששמעתי היה הרבה מעבר לשפה. למעשה השפה של הועידה היתה ההבנה שאנו נמצאים בעולם שמנוע הפיתוח שלו  הוא שילוב בין תרבויות ובין תחומים. כן, יכולתי לבחור להכנס למושבים בנושא אתגרי החברה הישראלית, יהדות כאן ושם, יחסי ישראל והעולם וכו'...אבל המרתקים ביותר עבורי היו המושבים שעסקו בתרבות. 


כיצד אמנות יוצרת גשר בין תרבויות?
מתי ואיך חינוך משפיע על אמנים שבהמשך משפיעים בעצמם על החברה?
ומה בין החדשנות שמביא לנו עולם העסקים והטכנולוגיה לתרבות החברתית שלנו?


אמנות מקרבת בין אנשים ובין תרבויות 
מנהל מוזיאון ישראל ג'יימס סניידר שהנחה מושב מעולה, הדגים באמצעות סדרת תמונות כיצד נוצרה קרבה פיזית ואולי רגשית בין אובמה לנתניהו, בשעה שסיירו בהיכל הספר שבמוזיאון ישראל. הפאנל עצמו עסק במעברים בין תרבויות ובסיכוי של המעברים הללו להשפיע לטובה על החברה. 
הסופרת דורית רביניאן, שסבתה ואימה עלו מאירן, סיפרה שהיתה נודדת יום יום בין תרבויות: יוצאת מתרבות פרסית בביתה בבוקר, עוברת לתרבות הישראלית בבית הספר - ובחזרה. הנצחון שלה הוא להתמחות בשפה העברית עד כדי כך שהיא הופכת למאסטרית של העברית ובעובדה כי סיפור משפחתה ותרבותה נשמרים ונקראים על ידי רבים ברחבי העולם.

שפה משמרת תרבות ויוצרת גשר בין תרבויות
גם נורמן עיסא , שחקן מוערך, פתח ואמר כי שימור שפה הכרחי להנכחה של תרבות. הוא ביקש שנשים לב כי לוגו הועידה הוא בעברית ובאנגלית בלבד. המילה "המחר" לא מופיעה בערבית (ולא היה צריך אפילו לומר שלא נצפה למחר טוב יותר ...) העובדה כי הממסד הישראלי לא תומך בהצגות התאטרון לילדים בערבית שהקים, אלמינא, למרות שההצגות מוצגות במקומות רבים בעולם, גם היא מראה או גורמת לכך שהשפה הערבית אינה נתפסת כאן כמייצגת אפשרות לחיים מלאים ותרבותיים. 



והנה, ריטה חוזרת לחוויות הילדות שלה באירן, שואבת מהן עוצמה וכוח, מוציאה תקליט בפרסית שמקבל תהודה עולמית והפך ללהיט מחתרתי באירן. ריטה מראה לנו בסרטון כיצד היא מתקשרת עם המעריצים שלה מאירן, דרך הסקייפ. התקווה מתחילה להתעורר.

ועידת הנשיא 2013, אין מחר בערבית. למרות זאת פאנל נוגע, מרתק ומעורר תקווה
בהנחיית ג'יימס סניידר (מימין) ובהשתתפות ריטה, דורית רביניאן, נורמן עיסא ורון ארד. 

לתכניות חינוכיות בילדות יש כוח לעצב את האדם - האמן.  

זהו אם כן, מסר חשוב לפילנתרופיים ולחברות עסקיות שמתבקשים להשקיע במחנות, בקייטנות ובתכניות חינוך מדעי ואמנותי בגיל הרך. תדעו שבטווח הארוך המיזמים הללו עשויים להשפיע לטובה על החברה. 

רון ארד אמן ואדריכל מהשורה הראשונה, גדל בישראל ועובד כיום בבריטניה, סיפר על מחנה לנוער שוחר אמנות בו השתתף כילד, שם התוודע לראשונה לאמנים מובילים, לגישת דלות החומר ולעיסוק רציני באמנות, דבר שהוא מעיד כי השפיע בצורה מכרעת על עיצובו כאמן וכאדם.

היתרון של המחר מצוי בשילוב תרבויות ובהיזון חוזר בין תחומים
מחנות נוער הם מרחב חשוב גם לצעירים שוחרי מדע. במושב שהנחה יוסי ורדי התוודעתי לעולם היצירתי של המייקרים.   Make הוא מגזין של יוצרים המחברים בין אמנות, אומנות הנדסה, פרויקטים מדעיים מדע טכנולוגיה ובגישה של עשה זאת בעצמך (DIY). והמייקרים ממציאים מכונות, טכנולוגיות ומשתעשעים עם חומרים ועם מחשבים. מחנות קיץ ומפגשים של נוער, וגם מפגשים חוויתיים, כגון מחנט,  של אנשי מקצוע וטכנולוגיה מתחומים שונים, הם מקור בלתי נדלה של יצירתיות, של דיאלוג בין הגיקים הללו, וגם של רעיונות ופיתוחים חדשים.


המושב המרתק הזה היה הזדמנות לראות כיצד מתקיים חיבור בין עולם העסקים והטכנולוגיה לעולם התרבות והחברה, באמצעות אמנות ובזכות יצירתיות.  



קחו לדוגמא את ליאת סגל Liat Segal  סוג של מייקרית מתוחכמת כזו, היא יוצרת  צעירה ומסקרנת. למדה ביואינפורמאטיקה, עבדה במעבדות מיקרוסופט וכיום - עוסקת באמנות. האמנות הססגונית והאינטראקטיבית של סגל משלבת תכנה, חומרה ועוסקת במדיה וירטואלית וממשית, היי טק ולואו טק. אנשים ואמנות. 
מעבר לפרויקטים המקסימים שהציגה, שאותם כדאי לכם לראות באתר שלה, Sweet Tech Studio אני מזמינה אתכם להביט דווקא בעבודה שיווקית עבור תאגיד עסקי, המשלבת יצירה אמנותית טכנולוגית, משפיעה על הסביבה החברתית - תרבותית שלנו ומוכיחה במקביל כי גם אמנים יכולים להתפרנס בכבוד.

יום שבת, 1 ביוני 2013

בת המדבר וכלת הים - סיפור אמיתי על עסקים ועל קהילה. נשים ערביות מחוללות שינוי ומעוררות השראה

בואו תשמעו סיפור ותבינו עד כמה קשרי עסקים וקהילה זה לא תרומות, גם לא שווה כסף, אלא זה הכסף עצמו, ההשכלה, העוצמה וההשפעה החברתית.

השבוע פגשתי מספר נשים צעירות (הרבה יותר ממני) שעשו את זה. נשים משכילות, בעלות יוזמה עסקית וחברתית.  הסיפור "הפרטי" שלהן הוא כל כך גדול בעיניי שהוא ראוי שתדעו עליו ואפילו תלמדו ממנו.

זה מתחיל מפטמה זבדה שהיא קולגה שלי, בחורה מוכשרת, צעירה ויפה, תושבת יפו, לומדת לתואר שני בייעוץ ארגוני. פטמה היא רכזת תעסוקה בתכנית "אשת חיל" מיסודה של תבת (תנופה בתעסוקה), שם אני עובדת. בעוד אני מזמינה אותה להציג באחת ההשתלמויות שאני מפתחת את שיתוף הפעולה שלה עם מעסיקה, ספרה לי פטמה כי אחת מהנשים שהיא מלווה בתחום התעסוקתי הקימה עסק ותציג תכשיטים ביריד נשים יוצרות ויזמיות ערביות ויהודיות ביפו. 

ובכלל כדאי שאבוא. באמת הגעתי.

מ
ה שמצאתי היתה חגיגה של עסקים ושל קהילה בגן השתיים ביפו.  שורות דוכנים יפים ועמוסים עומדים תחת צל עצים, מסביבם מוזיקה משמחת והמון ילדים. נשות עסקים, מבשלות, אופנאיות, יוצרות תכשיטים, אמנות, ריקמה ומוצרי קוסמטיקה מציגות את מרכולתן. רובן ערביות, מיעוטן יהודיות. והכל באוירה שמחה ונעימה. 

מיזם קהילתי.  צנוע, אבל מסמן שינוי חברתי מרגש שמתחולל כאן. 

עיישה ולילה מבשלות מטעמים.

מסתבר כי היריד הוא מיזם של עמותת "ערוס אלבחר" (כלת הים). זהו ארגון נשים שהוקם על ידי נשים ערביות תושבות יפו. החזון שלהן הוא שנשות יפו תהיינה "מועצמות מבחינה אישית וכלכלית ותיקחה חלק פעיל במרחב הקהילתי והציבורי באופן שקולן יישמע וישפיע" . לעמותה מגוון תכניות הן בתחום העצמה וקידום כלכלי של נשים והן בתחום פיתוח קהילתי לנשים. זה הקישור לעמוד שלהן בפייסבוק
את חברות צוות העמותה פגשתי בדוכן שהקימו. זה היה מפגש מעורר הערכה ושמץ קנאה. קבוצה של נשים צעירות חדורות להט של עשייה ועם הוכחות חיות בפועל. הנה הן: 

ספא יונס (המייסדת. עומדת ראשונה משמאל), זהייר רכזת תעסוקה,
ספיר הוברמן (בחולצת פסים. צלמת, פעילה בעמותה על מלגת שתי"ל)
יושבות: משמאל סולפה מעשר רכזת פרויקטים חברתיים
וסיוון קדם מתנדבת מהמכללה האקדמית תל אביב יפו. 
ספא יונס היא המייסדת והמנכ"ל של העמותה. ילידת יפו ותושבת יפו. בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית. פעילה חברתית. בקצרה סיפרה לי שהקימה את העמותה על רקע הצרכים הרבים של נשות העיר.  הפרויקטים העיקריים מתמקדים בהעצמה כלכלית של נשות יפו, ליווי תעסוקתי וליווי בהקמת עסקים אבל גם בקבוצות אקטיביסטיות ובקידום השכלה של נשים.

העמותה פועלת קצת יותר מחמש שנים. הכנסותיה הצנועות מגיעות מתרומת של קרנות ישראליות ואירופאיות, מתמיכת האיחוד האירופי וגם ממיזמים מניבי הכנסה:
אחד הפרויקטים של העמותה הוא מיזם חברתי - עסקי, לכוונת רווח,   JaffaDolls במסגרתו נשים תופרות יוצרות ומשווקות בובות ססגוניות ומקסימות. המיזם הצבעוני מלווה על ידי הקליניקה המשפטית לקידום יזמות עסקית באוניברסיטת תל אביב. אני מחכה לשמוע על עסק יפואי שיתמוך בפעילות החשובה של העמותה הזו.... 

אסיים את הפוסט עם הפניית זרקור ליזמית עסקית מרשימה שפגשתי השבוע בתל שבע.
מרים בת המדבר הקימה במו ידיה עסק איתן ומעורר השראה.
תעשו לעצמכם טובה עברו בתל שבע לפגוש אותה או פשוט כנסו לאתר ורכשו

מדובר במרים אבורקייק , אשת עסקים אמיצה אשר למדה בלונדון, חזרה לישראל והקימה בתל שבע את חברת הקוסמטיקה הבדואית הראשונה בעולם. זהו עסק מרשים של מוצרי קוסמטיקה וטיפוח המבוססים על צמחי הנגב ועל חוכמת הטיפול הבדואי. הוא נקרא בת המדבר או באנגלית Dessert Daughter. בת המדבר כבר עשתה את כברת הדרך . העסק כיום פונה ליצור לחו"ל. מרים חושבת בגדול. הן מבחינה עסקית והן מבחינה חברתית. הסיפור שלה כבר חולל שינוי והיא הצליחה והביאה לכך שנשים נוספות מהיישוב יצטרפו אליה כעובדות מן המניין. חשבו על ההשפעה שהדבר עושה למשפחות ולמעמדן של הנשים.

מספר נקודות למחשבה:
- עסקים ויוזמות של נשים הם המפתח לעוצמה נשית,
לקידום עצמאות כלכלית ובכלל לשינוי חברתי
- נשים שפועלות יחד מחוללות שינוי בקהילה שלהן.
- לקרנות פילנתרופיות יש מקום חשוב בהעצמה של נשים מהחברה הערבית. גם לליווי תעסוקתי ועסקי. 
- הילדים ביפו שרואים את אמהותיהן עובדות ומקימות עסק - חיים עם מסר חברתי חדש.
- הדרך הפשוטה שלנו לתמוך בעשייה ומיזמים אלה היא לרכוש את המוצרים. 


תודה לכולכן  על ההשראה.


יום ראשון, 26 במאי 2013

הדרך העכשווית אל הפילנתרופים החדשים

אז יש באמת דרך חדשה? אתם בטח רוצים לדעת.... אז בואו נתחיל בקיצור:

אם אתם רוצים לקדם פילנתרופיה בקרב צעירים חישבו במונחים של
התפתחות אישית של הפילנתרופ.
כיום מוטב לפעול מתוך מחשבה על מתן ערך: אל תחשבו רק על "מה התורמים יתנו לכם?", אלא חישבו איזה ערך אתם יכולים לתת לתורם. ולא, אני לא מדברת על מכתב תודה או מפגש חיזור אישי.   

ובכן, אלה רק שתיים מהתובנות שלי מכנס המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר סגירת המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, נשאר המרכז לחקר הפילנתרופיה, בראשותו של פרופ' הלל שמיד, אחת הזירות הבודדות בארץ לדון בחידושים בתחום התרומות וארגוני המגזר השלישי. וכן, היה מעניין.

מליאה, מחקרי שדה ותובנות מהארץ ומהעולם.
רשימת המשתתפים הנוצצת היא בין אחד  הנכסים שקבלנו... 

הכנס "נתינה חוצת גבולות: מגמות ותמורות במאה-21" השתמש בשם אקדמי וכבד משהו כשבא לדבר על הטרנדים החמים בעולם הפילנתרופיה והפילנתרופיה יהודית. מאסיה, אירופה וכמובן מישראל.  הנה כמה מהן:

ד"ר אורניה יפה ינאי – פסיכולוגית ומנהלת עמי – הבית של עסקים משפחתיים, מציעה לנו להתבונן על הפילנתרופיה והפילנתרופיה הצעירה בפרט דרך שני הצדדים שלה: הנתינה והקבלה.

קחו לדוגמא את עולם העבודה. הציפייה אצל עובדים צעירים ממקום העבודה שלהם היא שלא יספק להם פרנסה או בטחון בלבד, אלא שייתן להם משמעות ויצמיח אותם כבני אדם. כך גם בפילנתרופיה. לדבריה, הנתינה הפילנתרופית אינה חד כיוונית. באמצעות הנתינה לקהילה ולחברה גם הפרט עצמו  "מתרחב" והעולם בו הוא מצא גדל. הוא מקבל תמורה בדמות של התפתחות אישית.

לדעתי זה החידוש בתפיסה. אם בעבר דובר על מתן תועלת וערך לפילנתרופים מבחינה דתית, במרכזיות ובהשפעה שלהם, במיתוג שלהם בקהילה ואפילו בקשרים העסקיים שלהם, כיום מדברים על החשיבות במציאת דרך לתת לפילנתרופים הצעירים הזדמנות להתפתחות האישית שלהם.

סוג כזה של נתינה וקבלה מאופיינת בהדדיות ומקטינה את הסיכון לתחושה של  "פראייריות". המגייסים צריכים לחשוב בצורה יותר מורכבת ויצירתית.

קחו לדוגמא את ברק לוזון, מנהל המשרד הישראלי וקשרים גלובליים של  הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו

במושב שהנחתה עתר רזי אורן,  מנהלת, עד לאחרונה, את תחום פילנתרופיה בשיתופים לקידום החברה האזרחית, נתן ברק לוזון דוגמא נהדרת של פעולה חדשנית במטרה לגייס את הדור הצעיר של התורמים היהודים בסן פרנסיסקו.

מימין: דר' אורניה ינאי, ברק לוזון, אודליה סבה, יואב טנג'יר ועתר רזי אורן.
מושב על  נתינה של צעירים - הפילנתרופיה של המחר

הזמנים משתנים והפדרציה בסן פרנסיסקו לא הצליחה להגיע לצעירים בקהילה. בגילאים אלה (20-40) רבים מהם לא נשואים, הם לא מגיעים לבתי הכנסת או למוקדי הפעילות המסורתיים של הפדרציה. יש מהם שאפילו מתנגדים לחלק מהפעילות הפוליטית של ישראל.  נעשתה מחשבה רצינית כיצד לחבר אותם לישראל מכיוון חדש. 

מה עשו? גובשה קבוצה איכותית של משתתפים מהדור הצעיר, בעלי מקצוע ואנשי עסקים, שהתחייבו להגיע לששה מפגשי למידה על  השקעות חברתיות ועל עסקים חברתיים. בקורס הם נחשפו למגמות חברתיות בחברה הישראלית אבל בעיקר למדו, מפי מיטב המרצים, נושא שהיה חדש להם - עסקים חברתיים.

במקביל נערך קול קורא למיזמים עסקיים חברתיים, בשיתוף עם IVN. בתהליך סינון נבחרו  שבעה מיזמים והחל תהליך של עבודה משותפת של היזמים עם המנטורים מהקבוצה בסן פרנסיסקו. באפריל נערך ביקור של הקבוצה בישראל.

הביקור, כך סיפר ברק לוזון, היה מרגש במיוחד. קראו כאן את התיאור של אחד המשתתפים. 

התוצרים של הפעילות הזו היו לא רק הנעת המיזמים עצמם ותרומה אישית של כל אחד מהיזמים למיזמים העסקיים- חברתיים, אלא גם חברי הקבוצה הפכו להיות תורמים לפדרציה. הם הפכו להיות הפדרציה.

מה למדנו? יש לפתח מערכת אנרגטית שיוצרת תשוקה:
  •  יש להתחיל ממקום אמיתי של הרחבת מעגלי הנתינה.
  • ראשית כל הפדרציה עצמה היתה נדיבה, השקיעה ונתנה מעצמה לתורמים הפוטנציאליים. רק בהמשך המשקיעים הפוטנציאליים – נתנו בעצמם.
  • לפילנתרופים הצעירים חשוב לראות את הדברים מקרוב, להתרגש ולהתחבר לחוויה.
  • ההדדיות – לא מספיקה פעולה חד צדדית. אנשים רוצים להיות מעורבים, אנשים רוצים שיראו אותם, רוצים להרגיש שהם חלק ממשהו. למצוא יעוד.  יש לפתח מערכת אנרגטית שיוצרת תשוקה.
  • יש למצוא מה עושה לאדם את "זה". ושירגיש שהנתינה נתנה לו משהו בחזרה.

עד כאן שתיים מהתובנות שלי מהכנס. תובנות נוספות בתהליך עיבוד.... 
.

יום חמישי, 9 במאי 2013

מהגמ"חים לגישת Servicizing - פתרונות עתיקים וחדשים לשינוי בדפוסי צריכה

אחריות תאגידית עדיין לא הוטמעה בשדרה המרכזית של החברות העסקיות בישראל. המגמה החשובה של נטילת אחריות התאגיד על כל ההשלכות החברתיות והסביבתיות של פעילותו, היא התפיסה שרבים מנסים לקדם כאן בשני העשורים האחרונים.
הדרך עוד ארוכה להטמעת הגישה הזו בקרב עסקים בפריפריה, עסקים בינוניים וקטנים. בעסקים הישראלים הגדולים, הגלובליים, אנו מבחינים במאמצים ראויים בחלק מן המקרים. אבל גם אצלם המצב רחוק מלהשביע רצון, במיוחד כשהמטרה העומדת בפנינו היא צמצום ההשפעות השליליות בהתנהלות (הסביבתי) של תאגיד.

בה בעת, מסתבר כי המגמה האזרחית סביבתית של Reduce  Reuse Recycle (צמצום צריכה, שימוש חוזר ומיחזור) לא מספיקה על מנת למנוע פגיעה סביבתית, בחברה שבה הצריכה הקמעונאית רק גדלה והולכת. 

אם כן, מה ניתן לעשות? 
צפריר רינת  עיתונאי חברתי סביבתי של עיתון הארץ פרסם היום (9 למאי 2013) מאמר (לצערי עדיין לא עלה לרשת) המדבר על הצורך לחולל שינוי עמוק יותר בדפוסי הצריכה לשם צמצום הנזקים הסביבתיים. במאמר הוא כותב על מעבר לשימוש בשירותים כתחליף לרכישת מוצרים. אנחנו מכירים כבר את Car to Go ואת פרויקט תל אופן בתל אביב. במקרים אלה ובאחרים - הכוונה היא כי במקום שכל אחד מאיתנו ירכוש מוצר לעצמו - נוכל לעשות שימוש במוצר אחד שיכול לשמש עוד אנשים. (ולשלם רק בעבור השירות). הגישה הזו נקראת Servicizing.  הגישה הזו מניחה כי בדרך זו נחסוך מעצמינו רכישה של מוצרים מיותרים, נפחית גם את הייצור וגם את האשפה הנגרמת מייצור רב ועודף ונציל את כדור הארץ מהררי אשפה. 

הכל נשמע חדשני ומקורי, אבל פתאום חשבתי שהגישה הזו מוכרת לי מאיפשהו....
בוודאי שמעתם על גמ"ח - גמילות חסדים . זהו מושג המשקף את חובתו של כל יהודי, על פי ההלכה, להטיב עם זולתו ללא כל חשבון וללא קבלת תמורה.  בחברה החרדית המושג התרחב. הגמ"חים הם מוסדות להשאלת ציוד, בגדי כלה, בגדי ילדים, אביזרים לתינוקות ועוד סוגים שונים של מוצרים ומשאילים אותם ללא תמורה לאלה הזקוקים לכך.

אז הנה לפנינו מנהג או בעצם מוסד חברתי, במסגרתו חברי קהילה עושים שימוש במוצר אחד שעומד לרשות כולם. במקרה שלהם, ללא תשלום. החברה החרדית נותנת פתרון לצורך בשימוש במוצר שלא כולם יכולים לרכוש אותו, ואולי גם לא צריכים....

ומה הגמ"ח שאליו אני משתוקקת? גמ"ח לעבודות אמנות מקוריות. אני כמובן הייתי מסכימה להשתמש בשירות במודל ה- Servicizing. אל תקראו לי אליטיסטית. כל אחד לפי הצרכים שלו....

בסרטון תוכלו ללמוד יותר על גישת ה- Servicizing כפי שמתואר באתר של פרויקט 
SPREE
(Servicizing Policy  for Resource Efficient Economy)
הממומן על יד האחוד האירופי ובו מעורבות גם חוקרות ממרכזי מחקר בישראל. גב' יעל מרום וד"ר ורד בלאס. הפרויקט מכוון להפעיל מדיניות ותכניות שיתנו פתרונות למעבר לתשלום על שירות במקום רכישת מוצרים. כאשר המטרה היא מעבר לכלכלה שעושה שימוש יעיל במשאבים... כאן בתחומים קצת יותר פרוזאים: מים, תחבורה וייצור מזון. 


יום רביעי, 1 במאי 2013

מחקר חדש חושף נתונים מדאיגים על מאפייני ההעסקה במגזר השלישי בעשור האחרון


האם המגזר השלישי עשוי להיות פתרון לתעסוקה בטוחה כיום?
מהם המאפיינים של משרות שכיר במגזר השלישי?
מה חשוב לכולנו לדעת על תעסוקה במגזר השלישי? 

מחקר חדש שנחשף כאן לראשונה ויתפרסם במלואו בקרוב, מביא נתונים וסוקר את המגמות של שוק העבודה של המגזר השלישי בין השנים 2009 – 2000

את המחקר ערכו ד"ר חגי כץ  וגב' הילה יוגב קרן מהמרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי*, אוניברסיטת בן גוריון, הפקולטה לניהול ע"ש גלייזר והוא נחשף לראשונה בסמינר חוקרים שהשתתפתי בו אתמול. הסמינר התקיים במרכז לחקר הפילנתרופיה, בביה"ס לעבודה סוציאלית האוניברסיטה העברית  בירושלים, בראשו עומד פרופ' הלל שמיד שגם ארח את המפגש.


זהו מחקר כמותי מקיף שמומן על ידי קרן כהנוב, שנסגרה כידוע. הדו"ח המלא יופץ בשבוע הבא. את המצגת יהיה אפשר לראות בקרוב בפייסבוק של דר' חגי כץ ובאתר המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי. החוקרים במחקר הנוכחי ערכו ניתוח רב שנתי לנתונים מעשור שלם לגבי המאפיינים, ההרכב והדינמיקות על שוק העבודה במגזר השלישי.


נקודת המוצא של המחקר הוא ניסיון לבחון כיצד נראה שוק העבודה של המגזר השלישי. כאשר יש טענה שאחד מתפקידי  המגזר השלישי זה העסקה ויש להגביר את תפקידו של המגזר כגורם מעסיק.

ג'רמי ריפקין Jeremy Rifkin טוען בספרו: The End of Work   כי אנו צופים עולם בו המגזר הציבורי מתכווץ, המגזר העסקי מתייעל  והפתרון שהוא מציע הוא – עליה בתעסוקה במגזר השלישי. לטענתו, המגזר השלישי יוכל ליצור עבודות דחק על מנת למנוע מאנשים להיות באבטלה כרונית. במגזר השלישי תעסוקה יכולה להעניק זהות, משמעות. וכאן יש לה תועלות נוספות – הרחבת מערכת השירותים החברתיים.

מחקרים של הופקינס ומחקרים בארץ מעידים על גדילה מתמדת של המגזר השלישי משנות השמונים של המאה ה- 20.  בישראל, הנתונים של הלמ"ס בשנתיים האחרונות, מראים התייצבות במספר המשרות במגזר השלישי משנת 2008. 


כץ ויוגב קרן התבססו על מאגר נתונים עצום. חצי מליון רשומות על נתוני משרה בכל שנה בממוצע. נתוני משרת שכיר. הם נתחו את הממצאים, שהגיעו משלושה מקורות: 1. מסד הנתונים של המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי. 2. קבצי פרט של מס הכנסה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.3. נתוני מפקד האוכלוסין, 2008. מידע אודות משלח יד והשכלה.

הממצאים:
  • מספר משרות: במהלך עשור, נראית מגמה יציבה של גידול במספר משרות שכיר במגזר השלישי. בשנת 2000 -  467,082 משרות שכיר , בשנת 2009 – 569,097 משרות שכיר. עם זאת, נתוני הלמ"ס מראים שקיימת דעיכה במספר המשרות במגזר השלישי החל משנת 2009, 2010. 
  • העסקת צעירים. כוח האדם במגזר הופך בהדרגה ליותר צעיר. עולה שעור הצעירים המועסקים בו. 
  •  מיקום. נמצאה ירידה קלה במספר המשרות בתל אביב ועליה מתונה בפריפריה. 
  • השכלה של העובדים במגזר השלישי גבוהה. יותר מ 80% מהעובדים הם בעלי תעודת בגרות.
  • תחלופה גבוהה.  61% מהעובדים הם עובדים במשרה פחות משנתיים. חציון הוותק הוא שנה ותשעה חודשים.
  • ריבוי משרות זמניות. רק מעט יותר משליש מהמשרות נמשכות שנה שלמה.
  • דפוסים עונתיות קבועים ויציבים. ירידה של 20% בהיקף העבודה בחודשי הקיץ וחגי תשרי. בולטת ביותר בתחומי החינוך מחקר, התרבות והפנאי.


שכר העובדים במגזר השלישי
נמצא כי השכר החודשי הממוצע למשרה  בשנת 2009 הוא 4,230 ש"ח. (לא מתוקנן למשרה מלאה) . לעומת זאת, על פי הלמ"ס השכר  החודשי הממוצע במשק למשרת שכיר בשנת 2009 הוא  8,131 ₪.
לפי תחומים: בתחום הבריאות – השכר במגזר השלישי קרוב לממוצע במשק.
לפי מאפיינים אישיים: נשים מרוויחות פחות מגברים. צעירים מרוויחים מעט מאוד. הנתונים המדייקים יופיעו מצגת שתופץ בקרוב.
לפי משלחי יד: ממוצע שכר למנכ"לים במגזר השלישי כ-  17,000 ש"ח ולעומת זאת, ממוצע השכר של עובדי שמירה וסדרנים:  2,800 ₪. 
עם זאת, לגבי פערי שכר בין מנהלים ועובדים זוטרים,  לטעת ד"ר כץ, במגזר השלישי אנחנו רחוקים מהמצב המדאיג שקיים במגזר העסקי.
היקף משרה: אנשים המועסקים במגזר השלישי, עובדים בממוצע 62% משרה.  אומדן השכר שלהם לו היו עובדים במשרה מלאה: 6,822 ₪

יחס שכר בין המשרות במגזר השלישי ביחס לכלל האוכלוסייה: במגזר השלישי עובדים חדשים וצעירים מועסקים במשרות חלקיות בשעור גבוה יותר מאשר בשאר המגזרים.  אנשים בעלי תואר אקדמי עובדים בדרך כלל בחלקיות משרה במגזר השלישי. 
מנבא שכר: ותק, מגדר. מנבא נוסף - מעמד סוציו אקונומי של הישוב. כל זאת בדומה לשירות הציבורי. 

מיעוטים
: ממצא שעניין אותי במיוחד: שיעור עבודת מיעוטים במגזר השלישי היא נמוך ביותר.  רק 7%  מהעובדים המועסקים במגזר השלישי הם מוסלמים מהחברה הערבית. (91% יהודים) השאר דרוזים ואחרים. (ואני שואלת: האם המגזר השלישי עשוי להיות מנוע צמיחה להעסקה של עובדים מהחברה הערבית?)


לסיכום
למרות צמיחה יחסית במספר משרות במגזר השלישי בעשור האחרון, אופי התעסוקה אינו מעודד. המחקרים כמו גם המחקר הנוכחי מראים שהמגזר השלישי אינו מקור לתעסוקה בהכנסה גבוהה, ואינו נותן בטחון תעסוקתי לאורך זמן. קיימת תחלופה גדולה וקיימים פערי שכר בין המשרות במגזר השלישי למגזרים אחרים.

במיוחד היום,  ה- 1 למאי, חג הפועלים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: מה תפקידם של מנהלים מארגוני המגזר השלישי בהבטחת העסקה יציבה, בטוחה והוגנת לעובדים איתם?


* דר' חגי כץ פרש לאחרונה מניהול המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי והוא כיום מרצה וחוקר כיום בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון. לפי מה שהבנתי, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי נמצא כיום למעשה במצב לא פעיל.