יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

להגדיר מחדש את מושג 'קשרי עסקים וקהילה'

אנו בעיצומו של שינוי מהותי במה שנהגנו לכנות "קשרי עסקים וקהילה". יתכן והמושג הזה אינו רלוונטי עוד, או משמעותו תשתנה. אם בעבר המושג הזה בשימוש לתיאור יחסים בהם העסקים הם אלה הבוחרים לתרום לארגונים החברתיים כסף, מתנדבים או שירותים, כיום התמונה אחרת לגמרי. הציבור דורש משהו אחר.

ביטול כנס מעלה לאחריות תאגידית, עליו נודע לפני מספר ימים, מצביע גם הוא על תמורה. ארגון מעלה – עסקים מנהיגים אחריות חברתית, החליט לבטל את הכנס המסורתי שלו בו תאגידים ישראליים נפגשים, לומדים ומציגים את הפעילות שלהם בתחום האחריות התאגידית, ואף מקבלים פרסים על כך. במעלה בחרו השנה חלופה של כינוס שולחנות עבודה דיאלוגיים.

מצד אחד, מהלך זה מעביר את "קשרי עסקים וקהילה" למישור דיאלוגי - הדדי שארגונים חברתיים ציפו לו כל הזמן. עם זאת, קיים חשש כי הוא יעצור את התנופה שנושא האחריות התאגידית הפומבית קבלה במהלך השנים. (וכן, בעיניי – מתוך המסגרות לדיון שהציעו, רק השולחן שעוסק בהוגנות בעסקים באמת עשוי לחדש משהו).

מדוע זה קרה? הסביבה הציבורית מחייבת שינוי.
העיסוק באחריות התאגידית עובר כעת, בצדק, למישור של שיחה, דיון ומאמץ להבנה מעמיקה. והארגונים החברתיים הם כרגע מחזיקי עניין בעלי עוצמה בתהליך. זו הכוונה המוצהרת. ואולי גם- העסקים וארגון מעלה, חוששים ממהומות שעלולות להיגרם בכנס עסקים שכזה, בו בדרך כלל יש גם נוכחות של ארגונים חברתיים.

במערכת היחסים החדשה של קשרי עסקים וקהילה, התאגידים אינם יודעים עדיין כיצד להגיב לדרישת הציבור ואינם מבינים עדיין (וגם הציבור לא) את עומק השינוי הנדרש והמצופה מהם. נכון, שטראוס, אסם ואולי גם אחרים הודיעו כי יורידו מחירים למספר מוצרים או ישמרו על המחיר הקיים, אולם, מנגד, הפעילים החברתיים יוצאים לרחובות בדרישה מהממשלה לעשות את תפקידה ולהיענות לרצון העם ועצומות בקריאה לחרמות על חברות דלק למשל, ממשיכות ומתפרסמות.

הציבור דורש אחריות תאגידית.
להבנתי, הציבור דורש מהעסקים את הדברים הבסיסים - התנהלות מתוך אחריות תאגידית:

  1. אחריות – של העסקים כלפי החברה וכלפי הסביבה.
  2. שקיפות - של הפעילות העסקית, כלפי הלקוחות וציבור בעלי המניות.
  3. הוגנות - לגבי הדרך בה התאגיד עושה את עסקיו. וכן כלפי העובדים והצרכנים שלו.
  4. הזדמנות – על ידי מניעת ריכוזיות ומונופולים.

זו דרישה לשינוי אמיתי שלמעשה נמצאת בשיח שלנו, אנשי המקצוע בתחום קשרי הקהילה והאחריות התאגידית, כבר למעלה מעשור. והנה כעת, הציבור עצמו דורש את זה. מוטב לעסקים להיערך לכך. לא רק משום שזה חשוב לחברה, אלא משום שזה חשוב לעסקים. על בעלי העסקים להבין כי אם בסופו של דבר לא ינהלו את עסקיהם מתוך אחריות תאגידית אמיתית, מלאה, שקופה והוגנת – הם יחטפו חזרה את מחאת הציבור. ורוב רובם של העסקים בישראל, לצערנו, עוד רחוקים מהתנהלות כזו מרחק רב.

אני מאמינה כי עסקים יכולים לחולל שינוי חברתי, ואף לטפל בעוולות חברתיות.
אל להם להסתפק בהתנדבות העובדים או בתרומת שווה כסף. בארץ יש בהחלט עסקים הפועלים לחולל שינויים חברתיים. רשת פישמן למשל, מקדמת בעקביות, זה למעלה מעשר שנים אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. לחץ ציבורי ומאמץ של ארגונים חברתיים הביא לכך שיותר ויותר עסקים קולטים עובדים הנמנים עם אוכלוסיות מודרות. עשרות תאגידים חברים בקואליציות ייעודיות של עסקים כדוגמת קו משווה ( להעסקה של אקדמאים ערבים) ונגישות ישראל (להנגשת עסקים עבור אנשים עם מוגבלויות). חברות מפתחות שירותים ומוצרים חדשניים – ירוקים. ואנו רואים ניצנים של מיזמים וחברות כגון 'כל יכול', 'סיפור חוזר' וליליות, המשלבים מטרה עסקית עם מטרה חברתית. למעשה, השינוי כבר כאן. והדרך הישנה לעשות עסקים – היא של העולם הישן.

זה בדיוק הזמן בו עסקים צריכים לערוך שינוי עמוק בדרך בה הם משפיעים על הקהילה ובדרך בה הם תורמים לארגונים בקהילה.

לגבי תרומות, היום, מעט מדי עסקים תורמים מעט מדי כסף. (סקר של משרד התמ"ת משנת 2008, הראה כי רק כ-% 9 מהעסקים הקטנים והבינוניים בישראל תורמים לקהילה). לדעתי, חלק ניכר מהכסף שנתרם אינו יעיל ואינו מצליח לחולל שינוי חברתי.

אני רוצה להאמין כי בכוחם של התאגידים לשנות את זה, במידה ויתייחסו לכספים שהם מעבירים לקהילה בתור השקעה בשינוי חברתי. הדבר דורש חשיבה עמוקה, לטווח ארוך. מוטב שיעשו את המהלך הזה יחד עם המחלקות העסקיות או השיווקיות שלהם. לא במנותק.

וכך, על בסיס של התנהלות עסקית אחראית, לצד תרומה כספית משמעותית ואפקטיבית לארגונים חברתיים, עסקים שיפתחו שירותים ומוצרים חברתיים, מועילים לסביבה ולחברה יעשו טוב לקהילה ולעסק כאחד. זו ההשקעה המיטבית. ותהליך הפיתוח הזה– הוא חייב להיעשות בדיאלוג, יחד עם ארגונים חברתיים מומחים ורלוונטיים. זו הדרך הנכונה.

יום שני, 3 באוקטובר 2011

שנה טובה וגמר חתימה טובה


"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות; היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות. היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של יאוש; הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי; גן עדן ציפה לכולנו, או היפוכו הגמור - בקיצור, התקופה דמתה כל כך לזו הנוכחית... " צ'ארלס דיקנס, בין שתי ערים.

הבחירה בידינו.
עת הרהור ואופטימיות.

ברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה
לכם, קוראי הבלוג שלי





עפרה
יוסמיטי פארק, קליפורניה.
ערב ראש השנה, תשע"ב

(צילום: ג. פלמר)

יום שבת, 1 באוקטובר 2011

הרחוב חוזר להולכי הרגל - מיזם עירוני משולב

מה הייתם אומרים אם במקום שלושה מקומות חנייה בתל אביב היתה קמה גינה? בודאי היתה נוצרת צעקה ציבורית. אין מספיק חניה. אבל בסן פרנסיסקו, הציבור מקדם בברכה מרחבים עירוניים לטובת התושבים, על חשבון מכוניות פרטיות. זה עניין של סדרי עדיפויות.

"אנו נתנו למכוניות מרחב בלתי פרופורציונאלי ברחובות שלנו והגיע העת להתחיל להחזיר משהו ממנו להולכי הרגל, מהם נגזל המרחב". William Whyte
The social life of small urban spaces1980
מתוך תערוכה ויוזמה עירונית של SPUR – studio for URBAN projects


תנועה עירונית המשלבת פעילים חברתיים, אמנים, מעצבים, אנשי מחקר ומתנדבים רבים, בתמיכת העירייה ועסקים מקומיים, פועלת בסן פרנסיסקו על מנת להחזיר חלקים מן הרחוב העירוני לשימוש הולכי הרגל.
SPUR הנו ארגון לתכנון ולמחקר עירוני, זהו ארגון חברים וולונטרי, הפועל על ידי מחקר, חינוך וסינגור לשיפור התכנון העירוני. הם פועלים בחמישה שלבים מובחנים:
1. חקירה ומחקר
2. הקמת צוות פעולה למחקר עומק
3. פרסום עמדה מבוססת
4. קריאה לפעולה
5. יישום

התנועה הזו קיימת שנים רבות בעיר. כעת הם מפרסמים בתערוכה הפתוחה לציבור, מגוון יוזמות עירוניות להחזרת המרחב הציבורי לציבור, יוזמות שהם עודדו ומתקיימות בערים שונות בארה"ב ובעולם ומציעות אלטרנטיבה לשימוש ברחוב העירוני.

אחד המיזמים הפועלים כבר מספר חודשים ברחובות סן פרנסיסקו נקרא PARKLET .
פארק לט יוצר כיסים של מרחב פתוח ברחובות העיר, מחייה את מדרכות העיר ונותן זריקת עידוד לעסקים המקומיים. המיזם מפקיע, בהיתר ובאישור העירייה, את צידי הכביש, במקום של שלושה מקומות חניה והופך אותם לפינות ירוקות לישיבה מנוחה ומרגוע. המרחב הזה, מעוצב היטב, משלב בסיס נאה על האספלט המרחיב את המדרכה, עציצים או שטח ירוק קטן המופרד באופן נאה מהכביש, כסאות ושולחנות או ספסלים, הפתוחים לישיבה לציבור. כמו כן ניתן לראות מס' מקומות חניה לאופניים. ככה זה נראה בשטח:

ההשראה ליוזמה העירונית הזו היא פעילות גרילה אמנותית שנקראה Park(ing) day, בה אמנים הפכו אזורי חניה לאזורים ירוקים, לתקופה מוגבלת. הפעילות אומצה על ידי המחלקה לעבודות ציבוריות והפכה לתכנית עירונית. לא כל אחד יכול להפקיע מקום חנייה לטובת הציבור. העירייה עושה סדר ומקצה מקומות מיוחדים לכך. כיום ישנם 14 "פארקים" כאלה. זה נראה מקסים. בשנת 2011 יותר מ 70 אנשים ועסקים פרטיים פנו ליצירת המרחבים החדשים.

המתחמים הללו ממומנים ונבנים הודות להקצאת שטח ותקציב מטעם העירייה, תרומת ציוד של חברת הרכבות העירונית וחברות אחרות ותכנון בהתנדבות של אדריכלי נוף. העסקים המקומיים שמציבים את המרחב הזה מול העסק שלהם, מתחייבים לנקות ולסדר אותו. הציבור שיושב שם לא חייב להזמין מהמסעדה והוא יכול להינות מרגע עירוני של מנוחה, שיחה ושמש חורפית.

הנה הקישור לאתר המתאר את המרחבים הציבוריים החדשים הללו - ממדרכה לפארק
אני , כמובן אהבתי את השילוב של יוזמה אמנותית, הענות של העירייה ותמיכה של מתנדבים ועסקים. באמת כולם מרוויחים. מלבד הנהגים.