יום שלישי, 30 באוגוסט 2011

מועידת האזרחים לחכמת העם. מהפכה בהשתתפות הציבור

לפני כעשר שנים השתתפתי בוועידת אזרחים הראשונה בישראל. ועידת אזרחים היא טכניקה שבאמצעותה אזרחים מן השורה יכולים ללמוד נושא ציבורי לעומק, לגבש דעה (בקונצנזוס) , ולהעביר אותה למקבלי ההחלטות. הועידה היא טכניקה לשיתוף אזרחים, היא "יובאה" מדנמרק על ידי המרכז לחינוך קהילתי ע"ש חיים ציפורי. הייתי בן 20 המשתתפים שנבחרו לועידה הראשונה. זה היה מרתק. נפגשנו, למדנו ודנו בנושא עתיד התחבורה בישראל. הגשנו מסמך המלצות לקובעי המדיניות. זו היתה חוויה אינטנסיבית ומעניינת ביותר. אבל מה נעשה עם הדו"ח? למעשה אני לא יודעת.

היום אזרחים לא מחכים שמישהו יארגן אותם. השבועות האחרונים הם שעור מאלף לרבים שכמוני חיים את המגזר השלישי, את הפעילות הקהילתית. מרגש אותי לראות חברה אזרחית בפעולה. אני כותבת את הפוסט הזה על מנת לתעד, עבור עצמי. מקווה שיעניין גם אתכם.

אז מה מרשים אותי במחאה הזו?
1. הלהט המאופק והיצירתי של ההמון.
2. הטכנולוגיה שמאפשרת שיח חדש, שקיפות והפצה רב ערוצית- משולבת, של מסרים ושל ידע
3. גיבוש של יחסי כוחות חדשים. עוצמה ברחוב.
4. מעגלים של שיח. מעגלים של פעולה.
5. התגייסות של מומחים. תמיכה של העיתונות.

מה הפתיע אותי?
המחאה עקפה את העמותות, את ארגוני המגזר השלישי. היא לא התחילה שם. אלה אצל אנשים פרטיים, אזרחים מן השורה. היא גם לא מחכה לעמותות. רק עכשיו, בדיוני המומחים, העמותות נכנסות למשחק. בהחלט לא כולן. בעיניי, העמותות יכולות להביא כעת לידי ביטוי גוף ידע שצברו בעשרות השנים האחרונות. גוף ידע, מומחיות, נתונים ונסיון. עכשיו הזמן להשתמש בכך.
אם כן, בעניין הזה שימו לב לאתר הדיונים - חכמת העם. האתר הזה מאפשר לציבור להביע דעתו בנושאים שעל סדר היום. במקביל נערכים דיונים של מומחים . צוות יונה - ספיבק מורכב ממספר צוותים של מומחים. הם מתכנסים, ערכו שימוע ציבורי והם מרכזים מידע רלוונטי ונעזרים בידע שמביאים ארגוני המגזר השלישי. מתוך הדיונים הללו צפויים לצאת ולהתפרסם בימים הקרובים ניירות עמדה שיובילו את הדיון הציבורי ולא ישתרכו מאחור. לא ישאירו במה בלעדית לצוות הממשלתי - צוות מנואל טרכטנברג.
שימו לב, למשל, לצוות דיור ותחבורה. אני מביאה אותו כדוגמא, כמחווה לעובדה שהייתי שותפה לחשיבה על נושא התחבורה לפני כעשור. כיום הצוות האזרחי הזה, בראשותה של ד"ר אמילי סילברמן מהטכניון ובריכוזה של עמיתתי יעל גרינברג, מפרט מגוון ניירות עמדה, נתונים וידע והוא שקוף לכולם!.

הנוכחות ברשת של הצוות הזה חזקה פחות מהנוכחות האינטרנטית של צוות הממלכתי של ועדת טרכטנברג - צוות מנואל 2011.
(ראו ניתוח של חורים ברשת) . אלה פעילים בטוייטר, בבלוג, בפייסבוק . אך בעצם גם צוות מנואל מזמין אזרחים ועמותות לתת תובנות בנושאים הרלוונטיים.

החברה האזרחית המבעבעת שאנו רואים מול עינינו לא יכולה היתה לפרוח ללא העשייה בת עשרות השנים של הארגונים החברתיים. ובהחלט הדיון הציבורי לא יהיה שלם כעת אם התובנות של העמותות לא ישמעו. אבל על מנת להישאר רלוונטיות, העמותות יצטרכו להתרגל ולהסתגל במהירות לשיח ולטכניקות החדשות של מעורבות ושל שיתוף הציבור.


יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

אתר חדש למרכז הישראלי לחקר מיזמים עסקיים - חברתיים

בשעה טובה עלה היום לאוויר אתר אינטרנט חדש של המרכז הישראלי לחקר מיזמים עסקיים חברתיים.

המרכז הוקם במכללה האקדמית בית ברל בשנת 2010 וכעת חונך את אתר האינטרנט שלו. בראש המרכז עומד פרופסור בנימין גדרון.
גדרון, שבעבר יזם את פריצת הדרך של חקר המגזר השלישי והקים את המרכז לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, מחדש שוב. הפעם באכסניה חדשה.
אני מאמינה כי למרכז המחקר הזה יהיה תפקיד משמעותי בקידום התחום של המיזמים העסקיים - חברתיים בישראל. תחום זה זקוק לפריצת דרך. פריצת דרך שתוכיח כי הערוץ הזה אכן ישים ויותר מכך- יעיל ככלי להשגת מטרות חברתיות וגם ככלי לפתוח משאבים, לקיימות ולאיתנות של העמותות ושל המגזר השלישי בכלל.

מהו מיזם עסקי חברתי?
"מיזמים עסקיים-חברתיים (Social Enterprise) הם ארגונים בעלי מטרות חברתיות (או סביבתיות) העושים שימוש באסטרטגיות עסקיות (המבוססות על דינמיקה של השוק) כדי להשיג את מטרותיהם."
(זו ההגדרה הקצרה מתוך אתר המרכז. להגדרה רחבה יותר, שנמצאת עדיין בדיון, גשו לאתר המרכז)


פעילויות המרכז הישראלי לחקר מיזמים עסקיים חברתיים יהיו
1.פורום חוקרים של התחום
2. מסד נתונים אודות מיזמים עסקיים - חברתיים בישראל
3. קיום כנס ארצי שיעסוק במחקר על מיזמים חברתיים עסקיים. רישמו לפניכם את התאריך: 28.11.2011

בצוות המרכז: ד"ר בת חן ווינהבר , הדוקטורנטית ענבל אבו וכן שירי זולברג.
ועדת ההיגוי של המרכז משלבת אנשי שטח מנוסים ואנשי אקדמיה.

אבל מה הכי משמח אותי באתר הזה?
ריכוז של גוף ידע שקוף ופתוח. מחקרים, סקרים, כתבי עת וכנסים - זמינים בלחיצת כפתור.
תהנו!

ולאנשי המרכז - בהצלחה!

יום ראשון, 14 באוגוסט 2011

בדרך לכסף חדש: מסטיינבק לעסקים 3.0

ארץ המערב, מתחלחלת בגין השינוי המתהווה. מדינות המערב, עצבניות כסוסים ערב סופת רעמים. אילי ההון והתעשייה והחקלאות, מתחלחלים, מריחים שינוי, מבלי דעת דבר על טבעו של השינוי. אילי ההון והתעשייה והחקלאות, תוקפים את מה שגלוי לעיניהם, הממשלה המתרחבת, איגודי העובדים הצומחים; תוקפים את המיסים החדשים, את התכניות הגדולות; מבלי דעת שאלה הן תוצאות ולא סיבות. תוצאות, לא סיבות; תוצאות, לא סיבות. הסיבות עמוקות ובה בעת פשוטות- הסיבות הן בטן רעבה, כפול מליון; נפש רעבה אחת, רעב לשמחה ולמעט בטחון כלכלי, כפול מליון; גוף ונפש משתוקקים לצמיחה, לעמל, ליצירה, כפול מליון. זה מותר האדם מן הבהמה- שרירים משתוקקים לעמל, מוחות משתוקקים לברוא מעבר לצורך של הפרט – זהו האדם

(ענבי זעם, מאת ג'ון סטיינבק, פרק 14, הוצאת ידיעות ספרים)

יצא שבדיוק בימים סוערים חברתית אלה בישראל, בהם דווקא התאגידים המקומיים דוממים, אני קוראת את הספר המכונן הזה. ענבי זעם. סטיינבק מתאר את ימי השפל הכלכלי של שנות ה- 20 וה- 30 של המאה ה-20. בהם נאלצה אוכלוסייה שלמה של איכרים אריסים, משפחות - משפחות לנדוד ממערבה, ממרכז ארצות הברית לקליפורניה, לחפש שם את עתידם. החקלאים נושלו מאדמותיהם על ידי תאגידים ובנקים, שרכשו את השטחים והכניסו שיטות עבודה חדשות שייתרו את תפקידם של האיכרים. הספר הנפלא, ממנו ציטטתי למעלה, מתאר את תהליך השתלטות התאגידים על אמריקה, את התחלת "שלטון ההון", התגברות בצע הכסף והשאיפה להתעשרות ובאותה עת את ההשלכות של כל אלה על מרקמה של החברה האמריקאית. את התקווה ואולי הפתרון, מציג הסופר כשהוא מתאר את התארגנות המשפחות הנודדות ואת הערבות הדדית ביניהן כדרך להתמודד עם הקושי.

כיום, כמעט 100 שנה מאוחר יותר, קליפורניה התעייפה מהמרוץ אחר הכסף המהיר. טוב, לא כולה. עדיין חברות גדולות ועצומות צומחות ופועלות בעמק הסילקון. אבל שימו לב לקולות חדשים. הקולות הללו מביאים לידי ביטוי את הדאגה הציבורית מההשלכות החברתיות והסביבתיות של המירוץ הזה.

Slow money
כסף איטי?! אז, אחרי סלואו פוד מתעוררת כעת בקליפורניה תנועה של סלואו מאני. קליפורניה חוזרת למשקים מקומיים, לקהילות התומכות בחקלאות מקומית, בת קיימא ולהשקעה כספית בשווקים ובחקלאים מקומיים. במקום כלכלת צריכה – מוצעת אופציה של כלכלת שימור ושיחזור. לדברי אנשי התנועה, יש מצב כזה בו חברות הן גדולות מדי, כסף שהוא מהיר מדי ומימון שהוא מורכב מדי. בעוד המאה ה- 20 היתה מאה של "קנה בזול ומכור ביוקר" ושל "עושר עכשיו פילנתרופיה אחר כך"... המאה ה- 21 לדבריהם, תהיה עידן של טיפוח הון המבוסס על יכולת ואיכפתיות, חשיבות של קהילות ותחושה של מקום והעדר אלימות. וכיאה לאמריקה, אין מדובר במיזמים פילנתרופיים, אלא בדרך חדשה לעשות עסקים ובדרך חדשה להשקיע.

Business 3.0
על פי היזמים, עסקים הם הם הדרך הנכונה לעשות טוב. באם הדרך הישנה לעשות עסקים היתה הגרסה הראשונה, התנהלות תאגידים בדרך המוכרת לנו של אחריות תאגידית היא גרסה 2.0, אזי הגרסה החדשה של "כסף איטי" היא עסקים דור 3. בדרך זו, משקיעים מקומיים שאיכפת להם מטפחים עסקים מקומיים. היוזמה של סלואו מאני מתמקדת ברצון לגדל ולייצר מזון מקומי שיהיה בריא יותר ונגיש לציבור המקומי וההשקעה - מטפחת את המרקם החברתי.

כסף חדש הוא כסף איטי
המעניין ביוזמת הכסף האיטי שהיא משתמשת בשפה ובעקרונות של מזון איטי, השקעה בהזנה של האדמה ולא ניצול מחפיר שלה, השקעה מקומית, לטווח ארוך והסתפקות במועט, ומעבירה זאת לשיח על שימוש בכסף. היוזמה מפרטת דרכים חדשות להשקעה במיזמים. לא פילנתרופיה אלא הלוואות והשקעה לטווח קצר ובינוני במיזמים של חקלאות מקומית. יצירת אפשרויות מימון מסוג חדש. כאן דף הדרכה למשקיעים. וכאן רשימת הקהילות בהן פועלת השיטה.

אולי זה קצת נאיבי אבל אני- מחכה לתרבות של כסף חדש גם אצלנו...

לאתר התנועה של Slow Money

לאתר המסעדה של יוזם התנועה, ארי דרפל. משם הכל התחיל. בביקור הבא שלכם בברקלי- כדאי להיכנס...




יום שני, 1 באוגוסט 2011

מפגש עם הקדש ציבורי. המרכז לקרמיקה עכשווית

אחרי כנס כסף חדש צעדתי בתל אביב וראיתי בית לבן משופץ. מספר דגלים מתנפנפים, עליהם כתוב "בית בנימיני מרכז לקרמיקה עכשווית" גרמו לי להסתקרן ולהיכנס. "מה המקום הזה?" שאלתי את מרסל קליין שקבלה את פני. כאן התחיל המפגש שלי עם יוזמה מרשימה שכדאי שתשמעו עליה.

פגשתם פעם הקדש ציבורי?
הקדש ציבורי הוא מוסד משפטי, חוקי, המסדיר נכסים המיועדים למימוש למטרות ציבוריות, בעלות אופי הומניטרי בתחום החינוך, התרבות, המדע, הבריאות, הדת, הצדקה, הבטחון והספורט. על מנת להקים הקדש ציבורי יש צורך במקדיש (בעל הנכס), בנכס (מקרקעין או כספים), ובנאמן. כמו כן צריכה להיות מוגדרת מטרה ציבורית .)ויקיפדיה )

ובכן, אני פגשתי.
באותו יום זכיתי להכיר את הסיפור מאחורי ההקמה של הקדש ציבורי. המרכז לקרמיקה עכשווית הוקם כהקדש בשנת 2001 , לזכרם של יששכר ויהודית בנימיני. בני הזוג בנימיני התגוררו בשכונת מגורים צפונית בתל אביב. הם אהבו אמנות, עסקו בקרמיקה ולימדו את התחום. בצוואתה הקדישה יהודית בנימיני את כל נכסיהם במטרה להקים מרכז לפעילות חינוכיות ואמנותיות בתחום הקרמיקה.

הנאמנים והמנהלים שמונו להקדש הם אילן מאיר, שלומית באומן ומרסל קליין (שאותה פגשתי). מסתבר שהתהליך עד הקמת המרכז ארך יותר מעשר שנים. השכנים בצפון תל אביב התנגדו להקמת מרכז לקרמיקה בשכונת המגורים ולכן, הנאמנים נאלצו למכור את הבית ובמקום זה נרכש נכס ברחוב העמל 17 בתל אביב. הוא שופץ להפליא.

תהליך פיתוח
אבל השיפוץ הפיזי היה רק פן אחד מהתהליך של עיצוב המטרות היעדים והבסיס הפיננסי של המרכז. הוחלט שהמרכז יקום כמרכז ארצי לעיצוב ולאמנות הקרמיקה, שיהווה בית לקרמיקאים ולאמנים ובו בזמן יהווה מוקד תרבות
לתושבי העיר ולתיירים. המקום מהווה גם בית לאגודת הקרמיקאים בישראל. בשלב זה במרכז (קומותיים וגג) שתי גלריות, סדנאות לעבודה ולחוגים, מרחב ספריה מקצועית, אזור תצוגה למכירה וכמובן, משרדים. כמובן שהקימו גם אתר אינטרנט.

מי שקורא אותי לאורך זמן מבין כבר שאני אוהבת אמנות. אז כמובן שבקרתי בתערוכה. זו שראיתי היתה מסקרנת ביותר. קרמיקה לא כמו שחשבתם. מדובר באמנות עכשווית. אני ממש ממליצה. על שאר התכניות אתם יכולים לקרוא כאן.

מקורות מימון
אסיים במבט על מקורות מימון של מרכז כזה. נכון, במקרה של מרכז בנימיני, ההתחלה היתה בטוחה. יש הקדש כספי ייעודי. מקור יציב (אם מנוהל נכון מבחינה פיננסית). רבים מאיתנו היו חולמים על זה... אבל זה לא מספיק לטווח ארוך.

כמו כל עמותה, כדאי לקחת בחשבון ארבעה מקורות מימון מרכזיים:
1. מימון ציבורי וממשלתי
2. מקורות פילנתרופיים (קרנות, תורמים גדולים, תורמים בסכומים קטנים, עסקים וכו')
3. השתתפות לקוחות
4. הכנסות עצמיות (למשל מכירה של מוצרים או שירותים)

רק שילוב מקורות מימון יחזק את הקיימות של המרכז לאורך זמן.
בהצלחה!

תודה למרסל קליין על הארוח הספונטני והלבבי, החומרים לכתבה והתמונות.