יום שבת, 31 בדצמבר 2011

אינדקס הבלוג "קהילה, עסקים ואנחנו" 2011. דרך חמישה נושאים מרכזיים

באמצעות התבוננות מסכמת על 40 הפוסטים שכתבתי השנה, אני מצביעה כאן על הנושאים שעסקתי בהם השנה משום שעניינו אותי במיוחד. בתקווה שגם אתכם.


השנה התמקדתי בחמישה נושאים:
1. קשרי עסקים וקהילה
2. פתוח משאבים. (וטכנולוגיות חדשות)
3. חברה אזרחית ומחאה חברתית
4. עסקים חברתיים
5. אפקטיביות בעשייה חברתית


קשרי עסקים וקהילה
הסערה החברתית שחווינו השנה מחייבת אותנו להגדיר מחדש את המונח הזה. הציבור לא מקבל עוד את קשרי הקהילה כמשימה חד כיוונית של התאגידים. נדרשת מהם הערכות רב ממדית. השנה היו תאגידים שחיפשו, בצדק, דרך לנהל דיאלוג אמיתי עם מחזיקי העניין שלהם. שטראוס עשו זאת בכנס מושקע. למרות זאת, ספגו בקיץ את מחאת הציבור. בשטראוס פרסמו דו"ח אחריות תאגידית וארגנו שולחנות עגולים לדיאלוג עם ארגוני המגזר השלישי במגוון נושאים, אבל דלגו על שולחן שעסק במוצרים ובהמחרה.

אין ספק כי המגזר העסקי וגם המגזר ההתנדבותי נמצאים בעיצומו של תהליך ומגששים אחר הדרך הנכונה. שני הצדדים מחפשים מודלים חדשים לקשר, לשינוי חברתי ולהשפעה.

תאגיד בקליפורניה משקיע בעסקים קטנים בסביבתו. קישור
ובישראל, פועלים פורומים של עסקים המחוללים שינוי חברתי. קישור .

בהם: עסקים הפועלים בתחום מעורבות חברתית, אחריות תאגידית, קידום נגישות לאנשים עם מוגבלויות וכאלה המקדמים העסקה של אנשים מאוכלוסיות מודרות. עסקים הופכים להיות שותפים בפתרון של סוגיות חברתיות.
חברות ממשיכות לתרום תרומות כספיות ובעיקר תרומת בשווה כסף: כך למשל, טבע העמידה פרס כספי למצוינות בעשייה חינוכית ויוניון מוטורס חילקה מכוניות ל 20 עמותות נבחרות.


שימו לב לפוסט שעניין רבים רבים מכם. חקר מקרה ישראלי המטיל ספק ביעילות של מספר דפוסים של קשרי עסקים וקהילה. המחקר קורא לעמותות לבחון היטב מהו המודל היעיל ביותר עבורן. בדקו אותו שוב.



פתוח משאבים לארגונים חברתיים
השנה נתתי לנושא הזה דגש מיוחד, גם בשל העובדה שאני מייעצת לעמותות בתחום הזה.
חשיבה על מינוחים בפתוח משאבים. בשני פוסטים.
רגולציה והמגזר השלישי. סיקור כנס בנושא לרגל הוצאת ספרו של ד"ר ניסן לימור
הכרות עם הקדש ציבורי
כנס ראשון של ארגון מפתחי משאבים בישראל

חשיבות האמון בגיוס תרומות
ארגון אירועי התרמה (הפוסט המוביל במספר כניסות של קוראים מתוך הפוסטים שכתבתי בשנת 2011)
מבט על קמפיין שיווק עם מטרה חברתית והתרמה מיוחדת בקופות חברה קמעונאית.
טכנולוגיות חדשות בשרות פתוח משאבים:
אתר אינטרנט מכוון התרמה
רשתות חברתיות בשרות ארגונים חברתיים
משחקים ותורמים ברשת החברתית


חברה אזרחית ומחאה חברתית
עיתון דמרקר הוביל בינואר את הדיון הציבורי, דרך דיון בשבעה נושאים חברתיים.
בקיץ ובסתיו כתבתי על הון חברתי כחלק מהמחאה החברתית ועל השפה החדשה של הישראלים החדשים, כפי שהתבטאה בשיח הציבורי ובכנס דמרקר בספטמבר.
שני נושאים אחרים לגמרי שהעסיקו אותי: עבודה בשבת ומיזמים עירוניים חדשניים בהם הולכי רגל בקליפורניה מחזירים לעצמם את הזכויות על הרחוב.

עסקים חברתיים

עברתי השנה מהפך בחשיבה שלי לגבי נושא הזה. בתחילה הייתי ספקנית, אבל גם סקרנית. למדתי הרבה. אני הקדשתי לנושא לא מעט תשומת לב. גם אתם.
ממיזם סיפור חוזר ומדולב גוטליב למדתי מקרוב איך הדברים עובדים בעסק חברתי.
על המרפסת העליתי מיזם מניב הכנסה של עמותת אלול
כתבתי על 
שוק הון ועל בנק למימון חברתי
כסף חדש שהוא כסף איטי.
אתר חדש למרכז הישראלי לחקר מיזמים עסקיים חברתיים ועל הכנס ראשון של המרכז.


אפקטיביות בהשקעות חברתיות
אם אתם עמותה רצינית – זה נושא שלא תוכלו להתעלם ממנו. כדאי להתחיל כעת.
ארגונים במרחב החברתי העוסקים במדידה והערכת אפקטיביות של עמותות העלו את הנושא על המפה בכנס משותף (מידות, קמרון, ישראל תורמת ומתן). 
גם תורמים צריכים למדוד את עצמם ואת האפקטיביות שלהם. דעתו של אבנר סטפק על מדידת תורמים
כיצד לבחור נכון תוכנה לניהול ארגון ותרומות
ועוד על אפקטיביות של עמותות בכנס מידות.

רוצים לראות גם את האינדקס המבואר של הבלוג בשנת 2010

תודה לכם קוראי הבלוג הצועדים איתי בדרך הסקרנות, הלמידה והמחקר.  

להתראות בשנה הבאה.

יום חמישי, 15 בדצמבר 2011

אפקטיביות ומדידה חברתית. רשמים מכנס מידות 2011

איך היה נראה העולם לו הארגון בו אתם פועלים לא היה קיים? זו השאלה שיו"ר מידות יעקב בורק הציג בפתח כנס מידות 2011 שהתקיים השבוע . תחשבו על זה.

רוב רובם של התורמים עושים זאת ממניע אלטרואיסטי, ריגשי או דתי ולאו דווקא מניע רציונאלי. אבל במודל הפילנתרופיה החדשה התורם, הוא למעשה משקיע חברתי, המצפה לראות החזר על ההשקעה שלו. הוא מעוניין להשקיע בתבונה. זאת אומרת, לדעת בצורה ברורה ומוכחת באם ההשקעה החברתית שלו יעילה ואכן פותרת בעיות חברתיות. הטענה של מידות היא כי על המשקיעים החברתיים, כמו גם הארגונים החברתיים עצמם, להיות מחויבים לאפקטיביות.

איך נדע אם הארגון שלנו הוא אפקטיבי? (יעיל ומועיל). כיצד נדע אם הארגון שלנו מצליח להשיג את המטרות והיעדים שלו? לממש את ייעודו? ארגון מידות מציע לנו לענות על כך דרך סדרה של חמש שאלות.

בפאנל מנכ"לי
עמותות ניסו גם כן לענות על השאלות הללו. אורלי סילבינגר, מנכ"ל בטרם, הציגה מישנה סדורה הכוללת יעדים ומדדים במגוון ערוצי פעולה להטמעת תרבות של בטיחות ילדים בחברה הישראלית. דבריה הרשימו אותי מאוד. ב'בטרם' נעשית הערכה בכמה רמות: בודקים נתונים על מצב היפגעות ילדים ברמה הלאומית, מודדים את הדרך: התנהגויות בטוחות, סוקרים את כוחות השוק: בודקים עליה לביקושים באביזרי בטיחות, מנטרים את נוכחות של הנושא בתקשורת וכן - מעריכים את התכניות עצמן. עוד השתתפו בפאנל בני ועקנין, מנכ"ל זיו נעורים, דפנה ליפשיץ, שחידשה לי לגבי התכניות הבינלאומיות של עמותת תפוח (Apple Seeds), וירון בראון מנכ"ל ילדים בסיכוי. הנחתה את הפאנל: עדי בלדרמן מחברת דיבייט.
מימין לשמאל: ירון בראון, דפנה ליפשיץ, אורלי סילבינגר, בני ועקנין והמנחה: עדי בלדרמן

כל עמותה המעוניינת להציג את הצלחתה, חשוב שתדע לענות על חמש השאלות הללו:
1.מהי הסוגיה החברתית שאתם מנסים לפתור?
2. מה אתם עושים על מנת לפתור את הבעיה?
3. מהם ההישגים שלכם?
יש לענות לא רק במונחים של תפוקות (כמה קורסים הפעלנו), אלא במונחים של תוצאות (למשל, 60% מהמשתתפים בתכניות של עמותת זיו נעורים, מגיעים לתעודת בגרות).
4. איך אתם יודעים מה אתם מצליחים להשיג?
הדגש הוא במעבר בין תאור הצלחה של פרט למהלך של בקרה ואיסוף נתונים מובנה שיציג את הסיפור המלא שלכם. בהחלט סביר שארגון יתחיל למדוד תחום אחד שלו או שניים ומשם - להתקדם הלאה.
5. כיצד אתם לומדים וכיצד אתם משפרים את פעילותכם?
אפקטיביות היא תהליך. מתמשך. ילדים בסיכוי נעזרים בייעוץ ארגוני (פרו בונו) של חברת לוטם, לעמותת תפוח יש מועצה של מתנדבים ובבטרם זיהו צורך חברתי ספציפי (היפגעות ילדים ותינוקות), נתנו לו מענה (הדרכת יולדות בנושא בטיחות ילדים) וכיום הארגון רואה את ההצלחה שלו בכך שהצורך מקבל מענה ממשרד הבריאות. זה נקרא לחולל שינוי חברתי.

להגדיר הצלחה = לבדוק מהן התוצאות של הפעילות שלנו
הרצאתה הבהירה של דברה נתנזון, המנהלת בארה"ב ארגון בשם What works The center for, עסקה במדידה חברתית (Social Impact). לדבריה, מדידה של השפעה חברתית (Social Impact) היא תהליך מורכב ולכן עלינו להתמקד בתוצאות. באיסוף המידע יש להתמקד ולאסוף בצורה סיסטמטית, רק מידע שיכול לעזור לנו לספר את הסיפור שלנו, כך שנצליח להמחיש את השינוי שאנו יוצרים. אין צורך לעסוק בהערכת הבעיות אלא בהערכת התוצאות של הפעילות שלנו.
מה עוד חשוב?
1. בהירות של הגדרת ההצלחה.
2. לעבור מתפיסה עצמית של ארגון "נותן שירותים" – לארגון "מצליח בעשייה". High Performance
3. כשמספרים את "הסיפור שלנו" לא לדבר רק על הדברים שאנו עושים (מספקים שרותים) – אלא, על התוצאות של העשייה, על דברים שהצלחנו לעשות.
4. הוכחת החזר על השקעה חברתית (SROI) הוא צורך משותף למשקיעים ולארגונים. דווקא בתקופה של צמצום משאבים אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא למדוד את העשייה שלנו ולא להעריך את ההצלחות!

השפה החדשה שמציעה נתנזון כוללת מושגים כגון: ביצועים, הצלחות, תמיכה שימוש בנתונים ולמידה. היא מציעה לוותר על שימוש בשפה המורכבת ממילים מאיימות כגון: מתן דין וחשבון, ציות לחוקים, ניטור, דיווח והערכה.

עוד על הרצאה זו אפשר לקרוא במצגת של דברה נתנזון, דרך אתר מידות.

כיצד המשקיעים החברתיים רואים את חשיבות המדידה וההערכה?
אבנק סטפק (מבעלי מיטב) בוחר ארגון לתמוך בו לאחר שהוא מתחבר לרעיון, לאנשים. חשוב לו מאוד לדעת מיהם אנשי
הועד המנהל, (ועד טוב, לדעתו, מורכב מעקרון 40 - 40- 20: 40% אנשי עסקים, 40% אנשי מקצוע ו20% לקוחות. ) סטפק תומך ב 32 ארגונים שעברו את דרוג מידות, על ידי מימון התקורות שלהם.
רעיה שטראוס בן דרור בודקת את האפקטיביות של העמותות בהן היא מעורבת. (אצלה המימון הכספי מגיע עם מעורבות אישית גבוהה ביותר והיא מצפה לשקיפות מקסימלית). חשוב לה החזון, עבודה אסטרטגית של הארגון האפקטיביות שלו. היא בודקת את המתחרים ומודדת את התרומות הגדולות שלה.
הרב יחיאל אקשטיין, יו"ר הקרן לידידות, שמשקיעה 70 מליון דולר בישראל, מממנים יותר מ 250 ארגונים ו 160 רשויות מקומיות. הקרן משלמת עבור ההערכה. חשוב להם להשפיע על הנושא/ התחום בו הם משקיעים.
יאיר טל, סגן בכיר לחשכ"ל במשרד האוצר סיפר על פיילוט של המשרד עם מידות: שילוב קודים של אפקטיביות בהחלטות של משרדי הממשלה לגבי תמיכה בארגונים.

המראיינת, אורלי וילנאי , כמו חלק מהקהל, היתה סקפטית לגבי מהלך ארוך הטווח שהממשלה מניעה. אבל –נקווה לטוב. אם מדדים של אפקטיביות יכנסו לסל השיקולים של תמיכות ממשלתיות בעמותות – נהיה במצב טוב בהרבה מאשר המצב הנוכחי.
***
בכנס חולקו אותות מידות לאפקטיביות
לאבי נאור כתורם פרטי אפקטיבי,
לקבוצת פישמן, כתאגיד אפקטיבי בתחום החברתי.
לבית איזי שפירא כעמותה אפקטיבית
ולארגון צעיר ואפקטיבי - עולים ביחד.
יהודית יובל רקנטי וטליה אהרוני מעניקות את אות מידות לאפקטיביות לעמותת עולים ביחד. מימין אורלי וילנאי

נשיא ועדת האותות היה נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט מאיר שמגר. מה היו הקריטריונים של הבחירה בזוכים? לא ברור. למרות הנכבדות הציבורית של השופט והועדה בכלל, מן הראויה היה לספק יותר שקיפות לגבי הקריטריונים של חלוקת האותות הללו.

***
בחלק השלישי של הכנס האלגנטי, התכנסו סביב עשרה שולחנות עגולים אנשי המגזר השלישי, משקיעים, ואנשי תאגידים לדיון ולחשיבה משותפת סביב מספר היבטים של אפקטיביות. תוצאות הדיונים יפורסמו באתר מידות בהמשך. על כך בפעם אחרת.
משמאל: דובי ארבל, מנכ"ל מידות, יעקוב בורק, יו"ר, בגבה לואיז דרורי ואסנת אוליאל לימור, מנהלת קשרי תאגידים

וכעת, אחרי החגיגיות והחגיגות, יש צורך אדיר להדריך את העמותות שבשלות לכך, בחלק המעשי: לחשוב אפקטיבי, ללמוד כיצד להגדיר הצלחה, להציב יעדים ומדדים להצלחה. אני בטוחה כי כל זה יקדם מאוד את העשייה של המגזר השלישי ושל המשקיעים בו.


יום חמישי, 8 בדצמבר 2011

אירוע מוזיקלי לגיוס תרומות. סודות להצלחה.

איך נראית הצלחה של מופע התרמה?
כיצד מארגנים אירוע לגיוס תרומות שהוא "נכון" לעמותה וגם מוצלח מבחינה כלכלית?
לאחרונה השתתפתי באירועי התרמה של שתי עמותות בהן אני פעילה, באופנים שונים, כבר מספר שנים. מדובר בארגונים קטנים יחסית, אך ותיקים, שארגנו אירועי התרמה מוזיקליים מכובדים ומוצלחים. חזרתי אל המארגנות על מנת ללמוד מהתובנות שלהן לגבי הפקת אירוע כזה.

שוחחתי עם ורדית דנציגר, גייסת המשאבים הנמרצת והמוכשרת של ארגון בקול ארגון כבדי שמיעה ומתחרשים בישראל. בקול פועל למען זכויות אנשים כבדי השמיעה בישראל. הוא מספק שירותים מגוונים כגון קבוצות לעזרה עצמית, יעוץ אודיולוגי ועוד ומצד שני פועל כארגון סנגור. אירוע ההתרמה היה הופעה מוזיקלית מיוחדת במינה, שנערכה באולם רידינג 3 בתל אביב, והביאה משיריה של עדית פאנק. בערב השתתפו מיטב האמנים והנחה אותו צביקה הדר.


אירוע ההתרמה של מרכז מנו, נערך באולם פיס ברחובות. היה זה קונצרט של תזמורת מקומית שנגנה מוזיקה קלאסית. האולם היה מלא והאוירה משפחתית. מרכז מנו הנו עמותה קטנה ואיכותית המעניקה לילדי בית ספר יסודי
ברחובות, טיפול רגשי באמצעות אמנות, מוזיקה ובעלי חיים. שוחחתי עם פטריצ'ה סונינו שהיא הרוח החיה מאחורי המרכז הזה, הפועל למעלה משש עשרה שנים.
התזמורת הקלאסית של רחובות במופע התרמה למרכז מנו. צילום: יורה סונינו

ש: מה חשוב בארגון אירוע גיוס תרומות מוצלח?

קשרים, קשרים, קשרים

קשרים. זו המילה הראשונה שאמרה ורדית מבקול כתשובה לשאלתי. זהו הסוד הראשון שמסביר כיצד ארגון קטן ולא
מאוד מוכר בציבור הרחב, מגיע למצב בו צביקה הדר מנחה את ערב ההתרמה. ארוע בו שרים מיטב האמנים כגון: רמי קליינשטיין, שלומי שבת, דין דין אביב, גלי עטרי, חנן יובל, רונית שחר, לאה שבת, אריק סיני ואחרים. קשרים!

האמנים שהתנדבו למופע משירי עדית פאנק (במרכז), ערב התרמה לארגון בקול

איך מאתרים את האנשים הנכונים? האוצר נמצא
אצלכם
מסתבר שזה עובד. אם מביטים פנימה, לתוך הארגון, ניתן לאתר את אנשי הקשר. התחילו קרוב. פנו לפעילים ולחברי הארגון ושאלו אותם. אחת החברות ב"ארגון בקול" היא הציירת, המשוררת והאשה מלאת הקסם - עדית פאנק, שהתחרשה כבוגרת והיא כבדת שמיעה. ורדית: "ברגע מסויים עלה הרעיון לקיים ערב התרמה המבוסס על שירים שכתבה". הקליק היה מהיר ועדית התגייסה לעניין. יש כאן שילוב של אינטרסים ממקום ממש טוב. עדית היתה שותפה לרעיון, לארגון ולביצוע. היא זכתה במופע חד פעמי משיריה והארגון קיבל נגישות לאנשים שהיא עובדת איתם מעולם הבמה. זו היתה נקודת ההתחלה. טלפון אחד שלה לצביקה הדר, שהוא חבר קרוב, ומכאן הכל התחיל לרוץ. הנסיון מראה כי דווקא אנשים שמכירים אתכם יתחברו לפעילות של העמותה שלכם ביתר קלות. חפשו את החיבור האישי. צביקה הדר, למשל, סיפר על הבמה בהתרגשות כי אביו הרכיב מכשירי שמיעה.

צביקה הדר מנחה בהתנדבות את ערב ההתרמה לבקול. צילום: דניאל בבצ'יק, באדיבות בקול

גם לדעת פטריצ'ה סונינו ממרכז מנו "הכי חשוב זה למצוא את האנשים הנכונים, שיהיו מוכנים לעבוד יחד איתך באירוע". מבחינתה, החיפוש אחר אנשי הקשר הרלוונטיים מתחיל בבני המשפחה, שגילו מעורבות רבה, בחברים,
שהפנו אותה ל
תזמורת העירונית ברחובות. ובכלל- היתרון בעיר קטנה יחסית כמו רחובות, שכולם מכירים את כולם. וזה מנוף להתגייסות.

להציב מטרה - ולהתמקד בה
אירוע גיוס תרומות חייב להכניס כסף לארגון. זו המטרה המרכזית. עליו להניב רווח גם לאחר שלוקחים בחשבון את עלויות ההפקה וכל ההוצאות האחרות, כולל עלות זמן עבודת הצוות הפעיל. אחרת אין ממש טעם. עם זאת, לפעמים יש לערב התרמה יותר ממטרה אחת. בשני המקרים, של ארגון בקול ושל מרכז מנו, המטרה העיקרית היתה גיוס תרומות לפעילות. המטרה המשנית היתה הגדלת התהודה הציבורית.

תכנון טוב מתחיל בהקמת צוות חשיבה

הכל מתחיל בתכנון. בבקול הקימו צוות חשיבה לקראת האירוע. לישיבות הם הזמינו אנשים שהעריכו שיוכלו לקשר אותם לאנשים בעלי השפעה וממון. לא רק המתנדבים, גם צוות העמותה בשכר אותגר להביא קשרים: כך הגיעו לערן מיטלמן, המפיק המוזיקלי, למפיק בהתנדבות של הערב- אלירן ברדוגו, לחברה שסיפקה את היין בתרומה ועוד. העמותה נעזרה גם בחברת פרסום שתורמת להם פרו בונו.

מנוע טורבו לצוות ההפקה
"חשוב מאוד לשים לב לפרטים הקטנים". אומרת פטריצ'ה סונינו ממרכז מנו. "כולל הצד הטכני. חשוב שיהיה אדם אחד מצוות ההפקה שירכז את כל הקצוות."

הצוות המרכזי שהפעיל את כל המערך הארגוני של הפקת ערב ההתרמה של ארגון בקול כלל שלושה אנשים בשכר מתוך הארגון: גייסת המשאבים, המנכ"ל* וחברת צוות נוספת. ורדית דנציגר (בתמונה), גייסת המשאבים, היתה המנוע (טורבו). העשייה המקצועית שלה, שכוללת החלטיות , הנהגה, תמיכה, הפקה וביצוע , היא לדעתי, אחד המפתחות המרכזיים להצלחה של הערב.




לבחור תוכן הרלוונטי לעמותה
לדעתי זהו אחד הסודות של אירוע מוצלח ו"נכון". מרכז מנו מעניק טיפול במוזיקה. אירוע ההתרמה עליו הוחלט כלל ערב נגינה של תזמורת מוזיקה קלאסית מהעיר. גם בקול בחרו להתרים באמצעות הופעה מוזיקלית משיריה של משוררת שהיא בעצמה כבדת שמיעה. זה מעצים את האמירה של הארגון שכבדי שמיעה הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. וכי על החברה לספק גם לכבדי שמיעה, נגישות לכל השירותים והחוויות, כמו כל אזרח.

תרומה של עסקים
כאשר מדובר בחסויות, ניתן לגייס תרומה מעסקים בקלות יחסית. בבקול הציעו לחברות עימן הם בקשרים מקצועיים (יבואני מכשירי שמיעה ) לקחת חסות על האירוע ולקבל: מודעה בחוברת ייעודית, נוכחות במצגת מתחלפת על הבמה ושני כרטיסים לאירוע. הצוות פנה גם לחברות אחרות והשיג הצלחה לא מבוטלת. הפרסום בחוברת היה ריווחי ביותר. החברות העסקיות רכשו גם כרטיסים למופע כצ'ופר לעובדים ולמנהלים שלהן. מחברות אחרות גייסו אנשי בקול מוצרים (למשל, יין מעולה) או שרותים בהנחה (קייטרינג איכותי ביותר).

מינוף על ידי פעילות התרמה נלווית
1. קמפיין התרמה סלולרי. בקול השיגו,ללא עלות, מספר טלפון ייעודי. הם השקיעו מאמץ בהתקשרות עם חברות האשראי והסלולר (הכל ללא עלות). המספר ישמש אותם בתקופה הקרובה, גם כחלק מקמפיין בנק לאומי שני מליון סיבות טובות.
2. מוצר מניב הכנסה - לרגל אירוע בקול, הופק דיסק מיוחד משירי עדית פאנק. המוצר משמר את הזיכרון של האירוע החד פעמי. הדיסק נמכר גם כעת. כל ההכנסות הנן תרומה לבקול.

אפקט "אחרי האירוע"
ש: מלבד הכנסה כספית, מה נשאר לארגון בסופו של דבר? ומה התובנות להמשך?

1. נשארה תחושה של כיף! בבקול הארוע יצר גאוות יחידה בקרב העובדים.

2. תהודה תקשורתית – שתי העמותות קבלו תהודה תקשורתית נאה במדיה הכתובה והאלטרונית. (כתבות בעיתון המקומי, ראיונות עם עדית פאנק, עם מנכ"ל בקול והעלאה למודעות של הנושא שלהם).

3. קשרים חדשים. אנשים חדשים שמעו על העמותה. התקשרו ובהתעניינו בעשייה.

זכרו: חשוב לשמר את הקשרים הללו!. הכניסו את אנשי הקשר החדשים למאגר המידע שלכם, שילחו מכתבי תודה לפעילים, הפיצו מייל תודה בתפוצה רחבה, תמונה מהאירוע . תהיו יצירתיים ואל תזלזלו בדברים הבסיסיים הללו.

4. הזדמנויות לפרויקטים חדשים – כחלק מארגון האירוע התחברו חברי בקול למשקיע החברתי גדעון פישר שהקים קרן פילנתרופית על שם הוריו. מתוך ההיכרות עם בקול, הוא יזם מיזם תעסוקה ארצי לשילוב אנשים כבדי שמיעה בעבודה. המיזם המשלב תקציבים ממלכתיים, הוצג בחגיגיות בערב ההתרמה על ידי התורם עצמו. וכן, בעקבות פנייה לתאגיד IDB בבקשת חסות, זכה בקול לתמיכה משמעותית דווקא להפעלת אחת התכניות שלהם בנגב. גם במרכז מנו מספרים על חיבור עם תורמים חדשים ועל תחושה של תנופה ארגונית, שתחולל פרויקט חדש ואירוע ציבורי נוסף ממש בקרוב.

***

אם אתם מעוניינים במידע וברעיונות נוספים לגבי ארגון אירוע התרמה מקומי, אני ממליצה מאוד לחזור לחוברת של שתי"ל - גיוס משאבים מהקהילה, שכתב מומו מהדב. בליווי ובעריכת נירית רוסלר. קישור .



* מנכ"ל ארגון בקול הוא אחי.

יום שבת, 3 בדצמבר 2011

מפגש של חוקרים, יזמים ומשקיעים - כנס המרכז לחקר מיזמים עסקיים חברתיים

אם אתם יזמים עסקיים המעוניינים לפתח את העסק שלכם לכיוון חברתי, או אם אתם יזמים חברתיים שמקימים מיזם עסקי, מקווה בשבילכם שהייתם בכנס הראשון של המרכז הישראלי לחקר מיזמים עסקיים חברתיים, מרכז חדש במכללת בית ברל. משום שמעבר למידע התיאורטי, גולת הכותרת של הכנס היתה בעיניי, נגישות בלתי אמצעית למשקיעים במיזמים עסקיים – חברתיים.

משמאל לימין, אהובה ינאי, חיים אריאל, איציק דנציגר, ברנדה מורגנשטיין, מוטי נוי משוקונוי ופרופ' בנימים גדרון, ראש המרכז הישראלי לחקר מיזמים עסקיים חברתיים

האולם האינטימי בספריית בית ברל היה מלא. בקלות יכולתם להתחיל שיחה עם המשקיע חנוך ברקת מקרן דואליס, לדבר עם איציק דנציגר מקרן
IVN או עם חיים אריאל מנתיבים יזמות חברתית, ואף עם ברנדה מורגנשטיין מנהלת האגף לפתוח שרותים (הקרן ) של הביטוח הלאומי. לו הייתם בכנס יכולתם לעניין במיזם שלכם את אילה מילר מנהלת אחריות תאגידית של חברת טבע, את מיכל הרצוג או את אהובה ינאי ממתן. ואולי לפגוש לשיחה את דני גל מ HubTLV , את ניר גורדון מבית הספר לעסקים חברתיים, את אפי טולדנו מעשינו עסק, שרי נוריאל מציונות 2000 ועוד עשרות חוקרים, אנשי אקדמיה, יועצים ויזמים בתחום.

הזדמנות לשוחח מקרוב עם אחד המשקיעים במיזמים עסקיים וחברתיים בישראל. חנוך ברקת מקרן דואליס

על מודל תלוי תרבות ועל ממדים של היברידיות. בדרך להבנת המושג מיזם עסקי חברתי
מבחינה תיאורטית הכנס התחיל בניסיון להגדיר את המושג מיזם עסקי חברתי. לאחר שהתגברו על קשיים טכניים חמורים בניסיון לקלוט את פרופסור יחזקאל האזנפלד הותיק בוידאו קונפרנס, החוקרת הבלגית
Marthe Nyssens הביאה בצורה חיה את הזוית האירופית ותארה את הגישה של רשת המחקר האירופאית EMES . הגישה שלהם בוחנת את הנושא משלושה כיוונים: מבנה המשילות של המיזם, הרעיון של הסיכון הכלכלי של ותפקיד המדיניות הציבורית. בסיכומו של דבר, לדבריה, הגיוון בתפיסות של יזמות חברתית עסקית נטוע בהקשר החברתי, כלכלי והתרבותי בו הוא נוצר. ללא החיבור לממד התרבותי המקומי, המיזמים הללו לא ישרדו מעבר לזמן בו הם יהיו אופנתיים. כך למשל בהתאם לתרבות הארגונית המקומית , באיטליה, הקואופרטיב הוא המודל השולט למיזמים חברתיים עסקיים. בארצות אחרות, למשל גרמניה, יש נוכחות חזקה של המדינה בפתוח התחום הזה, כתחום שיקומי או כמענה לבעיות חברתיות.

פרופסור
Volker Then מגרמניה חקר את ההשקעה הכספית במיזמים חברתיים עסקיים בגרמניה וגילה כי יש צורך בניהול היברידי של מיזמים אלה: יש להתבסס על הכנסות מגופים פרטיים ומנגד גם מתרומות מפרטיים ומקרנות. הוא מצא כי רמת המימון של הגורמים השונים משתנה עם הזמן:
בשלבים הראשוניים (מיזמים בני שנה – 4 שנים) המיזמים מתבססים על תרומות פילנתרופיות וספונסרים, בשלב שני (מיזמים בני 5- 19 שנה) הכנסות מלקוחות עולים ל- 24% ויש צימצום ההכנסות מפילנתרופיה במיזם, ובשלב מאוחר יותר (מיזמים בני 20- 30 )שנה המיזמים הללו מספקים שרותים למדינה. אם
כן, בגרמניה, המיזמים עסקיים חברתיים הם מעבדות המחקר והפיתוח של מערכת הרווחה הגרמנית.

מה המצב בישראל?

פרופסור בנימין גדרון והחוקרת הדוקטורנטית ענבל אבו הביאו ממצאים ראשוניים מסקר שערכו באוקטובר השנה בארץ. לאיסוף מאגר הנתונים על מיזמים, החוקרים נעזרו בארגונים התומכים במיזמים כאלה: מתן, בית הספר לעסקים חברתיים, ציונות 2000, IVN, ואתר האינטרנט עסק מוסף. הם ליקטו את הנתונים ופנו ל250 מיזמים שהיו במאגרים ובסופו של דבר נחקרו 102 מיזמים. מהבדיקה עולה בין השאר:
ותק – כל המיזמים קמו לאחר שנת 2000. (מהקהל נמסר כי ארגון אחד, עתיד ורוד, הוא ותיק יותר)
משילות – רוב המיזמים קשורים לארגון אם: 19 ארגונים עסקיים מפעלים מיזמים חברתיים עסקיים;69 מופעלים על ידי עמותות; 2 על ידי חל"צ ורק 22 הם מיזמים עסקיים חברתיים עצמאיים.
נושא מוביל- רוב המיזמים מטפלים בנוער בסיכון או בפגועי נפש.
יציבות פיננסית – רק מחצית מהמיזמים מניבים רווחים לאורך זמן.

הסקר והכנס מעלים למודעות סוגיות שעניינן עתיד המיזמים החברתיים עסקיים בישראל:

  • איזה מודל של מיזמים עסקיים – חברתיים מתאים לחברה הישראלית?
  • מה מקום הממשלה במימון? (חנוך ברקת קרא לממשלה לתקצב את הנושא כמו שתקצבה לפני 15 שנה את קרנות הון הסיכון וחברות ההי טק)
  • מה הסטטוס המשפטי והפיננסי המתאים להם? (עמותות חוששות לאבד את סעיף 46א, ואינן פועלות בתחום זה בגלוי)

    על כך נצטרך לדון עוד בעתיד...
    וכעת, ה
    ערה אישית שלי. למרות החגיגיות בכנס והראשוניות שלו, היה לדעתי פספוס בעובדה כי לא ניתן מקום לדיאלוג עם הקהל. באווירה הציבורית הנוכחית, כנס שלא מאפשר תקשורת דו סטרית עם הקהל משדר ריחוק ולא חדשנות. מי שכן הוצא פתק ופרש מעל הבמה את הציפיות שלו מתפקידי המרכז החדש בבית ברל היה היזם החברתי והמשקיע, מוטי נוי מחברת השוקולד שוקונוי. אלה הציפיות שלו ממרכז המחקר:

1. חינוך והטמעת חשיבות המיזם החברתי עסקי בציבור
2. לובי בכנת לקידום הנושא
3. פיתוח בסיס נתונים מתאים
4. הקמת מודלים שונים של עסקים חברתיים
5. פיתוח קוד אתי לנושא
6. תמיכה וליווי למרכזים חברתיים עסקיים

אני שותפה לציפיות הללו ומאחלת למרכז ולתחום הצעיר בארץ- הצלחה.


יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

חקר מקרה ישראלי מטיל ספק ביעילות דפוסים מסוימים של קשרי עסקים וקהילה

מחקר ייחודי בישראל, שבדק קשרי עסקים וקהילה, מנקודת מבט של מלכ"ר, מטיל ספק ביעילות דפוסים מסוימים, אך מחזיר לשיח שיתופי פעולה מסורתיים בין עסקים למלכ"רים כגון: תרומות, מתן חסות ושיווק מכוון מטרה וטוען כי אלה יעילים יותר עבור המלכ"ר.

המחקר שנחשפתי אליו במלואו השבוע
(ועדיין לא יצא לפרסום בכתב עת) מעלה לדיון סוגיות מהותיות ביחסי עסקים וקהילה. הוא מנפץ פרות קדושות ויכול לסייע לנו להתכוונן ולהשתפר בבחירת פעילות המשלבת עסקים וקהילה.

רות שילר סיימה לפני מספר חודשים את התואר השני שלה בניהול מלכ"רים. בעבודת התזה שלה, שנערכה במסגרת תכנית שוורץ לניהול מלכ"רים וארגונים קהילתיים באוניברסיטה העברית, בהנחיית ד"ר מיכל אלמוג – בר, היא חקרה לעומק את מערך קשרי העסקים של ארגון יד שרה. לדבריה, בעוד שרוב המחקרים בארץ ובעולם בוחנים את הנושא מנקודת המבט של הפירמות, בחרה היא להציב את השאלה: "מה יוצא לארגון החברתי מזה?"

הממצאים של רות שילר מבוססים על מחקר עומק איכותני, במסגרתו בחנה את מגוון שיתופי הפעולה של ארגון המתנדבים יד שרה עם חברות עסקיות, כפי שבאו לידי ביטוי בין השנים 2000-
2009. אלה דפוסי שיתופי הפעולה של יד שרה עם חברות העסקיות שנמצאו: תרומות (כספיות ושווה כסף), הנחות (על ציוד ומוצרים), חסות (בלוח שנה, בטאון ובאירועים), שיווק מונחה מטרה (מכירת מוצרים ותרומה בקופות), התנדבות עסקים.

בין השאר בחנה שילר מקרוב את שיתוף הפעולה של יד שרה עם חברת התרופות MSD, בתכנית "האדם במרכז", שנבנתה בתיווכה של ציונות 2000. שיתוף הפעולה הזה לא כלל תרומה כספית, אלא תרומת ידע והתנדבות עובדים מגוונת בעמותה. בערוץ הרפואי של התכנית, נציגי הפירמה משמשים מעיין שגרירים ליד שרה. הם מעלים את המודעות לשרותי העמותה בקרב רופאים עמם הם עומדים בקשר. ההשתתפות הכספית של הפירמה היתה רק לצורך תמיכה בהתנדבות העובדים, כגון הפקת חומרים כתובים. נמצא כי מערך היחסים בין הפירמה והמלכ"ר היה מורכב ולא מספק עבור המלכ"ר.

מתוך מסקנות המחקר:

" על אף הפופולאריות הגוברת בארץ ובעולם של שיתופי פעולה בין מלכ"רים לבין עסקים, הממצאים של עבודה זו מצביעים על כך שהתועלת המתקבלת משיתוף הפעולה לא בהכרח מצדיקה את המשאבים הרבים שנדרשים על מנת לקיימו ולתחזקו. במקרה של יד שרה, נמצא כי יותר משתלם לעסוק בשיתופי פעולה מסורתיים כגון תרומות, חסות ושיווק מונחה מטרה.

ממצא מרכזי נוסף של העבודה מראה כי יד שרה ממצבת את עצמה כשותפה נחותה בהתקשרויות עם עסקים וכי קיים חוסר הלימה בין המעמד, הגודל והעוצמה החברתית והפוליטית של יד שרה לבין ההתנהלות שלה עם עסקים".

מסקנה מעניינת נוספת התייחסה לתפקיד הגורם המתווך. במקרה זה ציונות 2000. מסקנות המחקר היו כי הגורם המתווך פעל כשבראש סדרי העדיפות שלו עמד הגוף העסקי. ציונות 2000 התעקשו על בניית מערך מגוון של התנדבות שהיה צורך של הפירמה, אבל לא התאים למלכ"ר.


בקשתי מרות שילר (בתמונה) לפרט עבור הבלוג מספר תובנות שלה מעבודת התזה – ואלו התובנות שציינה:

1. צרכי המלכ"ר תחילה - אם העסק באמת רוצה לסייע למלכ"ר, יש לגבש את שיתוף הפעולה, ראשית כל, על פי צורכי המלכ"ר. יתכן שהדבר ידרוש ויתור מבחינת רצונות העסק.

2.
חפשו את הערך המוסף למלכ"ר - כדאי לבנות שיתופי פעולה על סמך הערך המוסף שהשותף העסקי מביא לשולחן. ההגדרות של ערך מוסף צריכות להתבסס על נקודת המבט ועל הצרכים של המלכ"ר. הגדרות אלה צריכות לעמוד בבסיס קביעת המדיניות וקבלת ההחלטות. איך נזהה את הערך המוסף למלכ"ר? נבחן את צרכי המלכ"ר על פי תחומים - פעילות ייעודית, שיווק, למידה, תשתיות.

3.
התנדבות עובדי פירמה, עניין יקר למלכ"ר - שיתופי פעולה ארוכי טווח שכוללים התנדבות עובדים של העסקים יכולים להיות מאד יקרים למלכ"ר ולא בהכרח שווים את המאמץ ואת המשאבים. על מנת להפיק מהן סינרגיות ותועלות משמעותיות, צריך להשקיע בהן משאבים רבים של זמן, מחשבה, תכנון, כוח אדם וכסף.

4. התנדבות עסקים אפיזודית יכולה להיות מועילה יותר וזולה יותר (למלכ"ר ולעסק) מאשר התנדבות עסקים ארוכת טווח.

5. דפוסי שיתוף פעולה המסורתיים הם יותר יעילים למלכ"ר- על אף הטרנדיות של שיתופי פעולה ארוכי טווח שכוללים התנדבות עובדי הפירמה, יתכן ששיתופי פעולה מסורתיים של תרומות, חסות ושיווק מונחה מטרה יותר כדאיים למלכ"ר.

6. מיקום המלכ"ר כשותף החלש בשיתוף פעולה עם עסק אינו בהכרח דבר שלילי. התנהלות מגיבה מאפשרת גמישות רבה, גישה לסוגים שונים של תורמים ושותפים וחוסכת משאבים.

7. מערכות יחסים בין הארגונים הן דינמיות. נטרו והגיבו לשינויים. מערכות יחסים בין עסקים למלכ"רים נתונים לעליות וירידות. כדאי לזהות שלבי מעבר של דעיכה והתחדשות במערכות היחסים ולהבין מה מניע שלבים אלה. כך ניתן מחד להיחלץ במהירות ממצבי דעיכה ומאידך למנף שלבי התחדשות לקידום שיתוף הפעולה.

8. תרומת תשתיות הפירמה – התנדבות עסקים כוללת את תשתיות הפירמה ולא רק את עובדיו. בעת גיבוש שיתוף .הפעולה כדאי לקחת בחשבון אפשרות זו ולחשוב כיצד תשתיות העסק יכולות להועיל למלכ"ר. (שירותים, מוצרים, מקום, יעוץ מקצועי וכדומה).

המחקר הוצג בכנס "תרבות הנתינה" באוניברסיטה העברית, במאי 2011.

יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

מעטפות צהובות ומסרים שקופים. אמון ושקיפות בגיוס תרומות


רואים את האיש החביב הזה עם הצהוב בכיס?
מדובר במדריך סיורים בסן פרנסיסקו, הפעיל בארגון שנקרא City Guide. קישור . זהו ארגון התנדבותי המוציא מדי חודש, עשרות סיורים בשכונות העיר - ובחינם. בארגון עובד אחד בלבד מועסק בתשלום וכל שאר הפעילים והמדריכים עושים זאת בהתנדבות. הארגון נמצא בשטח שנים רבות ורמת הסיורים שלו גבוהה (בדוק).
ובכן, מה שיש למדריך הזה בכיס זו מעטפה צהובה. כאמור, הסיורים בחינם. אבל בתחילת הסיור המדריך מוציא מעטפה צהובה ואומר שבסיומו הוא יזמין את המשתתפים להכניס למעטפה כסף המיועד לתרומה לפעילות הארגון.

אתם הייתם תורמים?

כל האמריקאים תרמו. (3-5 דולר). גם אני. עם זאת, מיד
כמובן שאלתי את עצמי: האם זה תקין? התורמים לא מקבלים קבלה והמעטפה מועברת לידי המדריך. אמממ. תרומות במעטפות בארץ זה עניין עם קונוטציה מאוד מאוד שלילית...

הכל עניין של אמון
האמריקאים והתיירים תורמים כי הם מאמינים שההתנהלות של הארגון מוצלחת וחיובית. וגם כי הם אסירי תודה על הסיור.
(במאמר מוסגר אומר לגייסי המשאבים שביניכם, כי הפעילות של City Guide מתבססת על תמיכה של קרנות ושל אנשים פרטיים ויש להם גם שיתופי פעולה עם עסקים (מלונות). הם גם מייצרים הכנסה על ידי מכירת סיורים ב"תפירה אישית" לקבוצות ולאירועים מיוחדים. אז יש מה ללמוד מהם על תמהיל מקורות הכנסה).

נזכרתי בחוויה הזו השבוע כאשר ראיתי בפייסבוק את ההבהרה שהוציאה מנכ"ל עמותת עיגול לטובה דנה ארגוב טיקוצקי. בעקבות פרסום כתבה של ליאור דטל מעיתון The Marker . הכתבה בעיתון חשפה נתונים של שיאני השכר הגבוה מקרב ארגוני המגזר השלישי . דנה ארגוב טיקוצקי נכללה ברשימה. העובדה הזו הביאה לכך שעמותת עיגול לטובה קבלה מהציבור תגובות קשות ביותר.

למי שלא יודע, עיגול לטובה קמה במטרה לעודד ולאפשר תרומות קבועות על ידי הציבור, באמצעות עיגול תשלומים (המבוצעים באמצעות כרטיס אשראי) כלפי מעלה, לסכום עגול קרוב, ותרומת ההפרש בין סכום התשלום המקורי לבין הסכום העגול הקרוב לארגון ללא כוונת רווח על פי בחירת התורם. (מתוך האתר שלהם)

השקיפות היא המפתח
התקפה כזו של תורמים או חברים פוטנציאליים מהווה כמובן נזק לא מבוטל לאמינות של העמותה. במיוחד לעמותה הפועלת בתהודה תקשורתית גבוהה. מגייסת ידוענים מפרסמת ונוכחת במרחב הציבורי כדי לקדם את תרבות הפילנתרופית בישראל.
המנכ"ל פרסמה בבלוג הבהרה כי כספה משולם במלואו מתרומת המייסדים וכי 100% מהכספים הנתרמים על ידי הציבור מופנים כולם לארגונים המוטבים בלבד. טוב עשתה.

הדיון על גובה השכר בעמותות הוא דיון ציבורי חשוב. דעתי היא כי על מנת שיהיו ארגונים חברתיים שינוהלו בצורה מקצועית ואפקטיבית, יש להעסיק בהם מנהלים מקצועיים. למנהלים טובים יש לתת שכר טוב. גם במגזר השלישי.

עם זאת, זכותו המלאה של ציבור התורמים לדעת לאן מופנה הכסף שלו. זו גם חובתם של חברי העמותה. חשוב לדעת גם: האם גייסי המשאבים עובדים על עמלות?, מה גובה התקורה? לאן מופנים המשאבים? ואפילו כיצד מושקעים הכספים של העמותה? מידע שקוף יאפשר לנו התורמים לקבל החלטות מושכלות ולהשקיע את כספנו בתבונה.

ולכן נדרשת שקיפות.

אם אתם רוצים לפתח אמון בקרב התורמים לעמותה שלכם - גלו שקיפות מרבית.

1. ערכו בדק בית פנימי, בעצמכם או באמצעות גופים מקצועיים רלוונטיים למשל, מידות. או קמרון
2. פרסמו נתונים רחבים ככל היותר על פעילות הכספית שלכם באתר האינטרנט, בצורה בהירה.
3. היו גלויים עם התורמים שלכם ועם הקרנות אליהן אתם פונים.

שהרי בסופו של דבר - כולם רוצים לטובתכם - הצלחה במשימה החברתית שלקחתם על עצמכם.

יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

להגדיר מחדש את מושג 'קשרי עסקים וקהילה'

אנו בעיצומו של שינוי מהותי במה שנהגנו לכנות "קשרי עסקים וקהילה". יתכן והמושג הזה אינו רלוונטי עוד, או משמעותו תשתנה. אם בעבר המושג הזה בשימוש לתיאור יחסים בהם העסקים הם אלה הבוחרים לתרום לארגונים החברתיים כסף, מתנדבים או שירותים, כיום התמונה אחרת לגמרי. הציבור דורש משהו אחר.

ביטול כנס מעלה לאחריות תאגידית, עליו נודע לפני מספר ימים, מצביע גם הוא על תמורה. ארגון מעלה – עסקים מנהיגים אחריות חברתית, החליט לבטל את הכנס המסורתי שלו בו תאגידים ישראליים נפגשים, לומדים ומציגים את הפעילות שלהם בתחום האחריות התאגידית, ואף מקבלים פרסים על כך. במעלה בחרו השנה חלופה של כינוס שולחנות עבודה דיאלוגיים.

מצד אחד, מהלך זה מעביר את "קשרי עסקים וקהילה" למישור דיאלוגי - הדדי שארגונים חברתיים ציפו לו כל הזמן. עם זאת, קיים חשש כי הוא יעצור את התנופה שנושא האחריות התאגידית הפומבית קבלה במהלך השנים. (וכן, בעיניי – מתוך המסגרות לדיון שהציעו, רק השולחן שעוסק בהוגנות בעסקים באמת עשוי לחדש משהו).

מדוע זה קרה? הסביבה הציבורית מחייבת שינוי.
העיסוק באחריות התאגידית עובר כעת, בצדק, למישור של שיחה, דיון ומאמץ להבנה מעמיקה. והארגונים החברתיים הם כרגע מחזיקי עניין בעלי עוצמה בתהליך. זו הכוונה המוצהרת. ואולי גם- העסקים וארגון מעלה, חוששים ממהומות שעלולות להיגרם בכנס עסקים שכזה, בו בדרך כלל יש גם נוכחות של ארגונים חברתיים.

במערכת היחסים החדשה של קשרי עסקים וקהילה, התאגידים אינם יודעים עדיין כיצד להגיב לדרישת הציבור ואינם מבינים עדיין (וגם הציבור לא) את עומק השינוי הנדרש והמצופה מהם. נכון, שטראוס, אסם ואולי גם אחרים הודיעו כי יורידו מחירים למספר מוצרים או ישמרו על המחיר הקיים, אולם, מנגד, הפעילים החברתיים יוצאים לרחובות בדרישה מהממשלה לעשות את תפקידה ולהיענות לרצון העם ועצומות בקריאה לחרמות על חברות דלק למשל, ממשיכות ומתפרסמות.

הציבור דורש אחריות תאגידית.
להבנתי, הציבור דורש מהעסקים את הדברים הבסיסים - התנהלות מתוך אחריות תאגידית:

  1. אחריות – של העסקים כלפי החברה וכלפי הסביבה.
  2. שקיפות - של הפעילות העסקית, כלפי הלקוחות וציבור בעלי המניות.
  3. הוגנות - לגבי הדרך בה התאגיד עושה את עסקיו. וכן כלפי העובדים והצרכנים שלו.
  4. הזדמנות – על ידי מניעת ריכוזיות ומונופולים.

זו דרישה לשינוי אמיתי שלמעשה נמצאת בשיח שלנו, אנשי המקצוע בתחום קשרי הקהילה והאחריות התאגידית, כבר למעלה מעשור. והנה כעת, הציבור עצמו דורש את זה. מוטב לעסקים להיערך לכך. לא רק משום שזה חשוב לחברה, אלא משום שזה חשוב לעסקים. על בעלי העסקים להבין כי אם בסופו של דבר לא ינהלו את עסקיהם מתוך אחריות תאגידית אמיתית, מלאה, שקופה והוגנת – הם יחטפו חזרה את מחאת הציבור. ורוב רובם של העסקים בישראל, לצערנו, עוד רחוקים מהתנהלות כזו מרחק רב.

אני מאמינה כי עסקים יכולים לחולל שינוי חברתי, ואף לטפל בעוולות חברתיות.
אל להם להסתפק בהתנדבות העובדים או בתרומת שווה כסף. בארץ יש בהחלט עסקים הפועלים לחולל שינויים חברתיים. רשת פישמן למשל, מקדמת בעקביות, זה למעלה מעשר שנים אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. לחץ ציבורי ומאמץ של ארגונים חברתיים הביא לכך שיותר ויותר עסקים קולטים עובדים הנמנים עם אוכלוסיות מודרות. עשרות תאגידים חברים בקואליציות ייעודיות של עסקים כדוגמת קו משווה ( להעסקה של אקדמאים ערבים) ונגישות ישראל (להנגשת עסקים עבור אנשים עם מוגבלויות). חברות מפתחות שירותים ומוצרים חדשניים – ירוקים. ואנו רואים ניצנים של מיזמים וחברות כגון 'כל יכול', 'סיפור חוזר' וליליות, המשלבים מטרה עסקית עם מטרה חברתית. למעשה, השינוי כבר כאן. והדרך הישנה לעשות עסקים – היא של העולם הישן.

זה בדיוק הזמן בו עסקים צריכים לערוך שינוי עמוק בדרך בה הם משפיעים על הקהילה ובדרך בה הם תורמים לארגונים בקהילה.

לגבי תרומות, היום, מעט מדי עסקים תורמים מעט מדי כסף. (סקר של משרד התמ"ת משנת 2008, הראה כי רק כ-% 9 מהעסקים הקטנים והבינוניים בישראל תורמים לקהילה). לדעתי, חלק ניכר מהכסף שנתרם אינו יעיל ואינו מצליח לחולל שינוי חברתי.

אני רוצה להאמין כי בכוחם של התאגידים לשנות את זה, במידה ויתייחסו לכספים שהם מעבירים לקהילה בתור השקעה בשינוי חברתי. הדבר דורש חשיבה עמוקה, לטווח ארוך. מוטב שיעשו את המהלך הזה יחד עם המחלקות העסקיות או השיווקיות שלהם. לא במנותק.

וכך, על בסיס של התנהלות עסקית אחראית, לצד תרומה כספית משמעותית ואפקטיבית לארגונים חברתיים, עסקים שיפתחו שירותים ומוצרים חברתיים, מועילים לסביבה ולחברה יעשו טוב לקהילה ולעסק כאחד. זו ההשקעה המיטבית. ותהליך הפיתוח הזה– הוא חייב להיעשות בדיאלוג, יחד עם ארגונים חברתיים מומחים ורלוונטיים. זו הדרך הנכונה.

יום שני, 3 באוקטובר 2011

שנה טובה וגמר חתימה טובה


"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות; היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות. היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של יאוש; הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי; גן עדן ציפה לכולנו, או היפוכו הגמור - בקיצור, התקופה דמתה כל כך לזו הנוכחית... " צ'ארלס דיקנס, בין שתי ערים.

הבחירה בידינו.
עת הרהור ואופטימיות.

ברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה
לכם, קוראי הבלוג שלי





עפרה
יוסמיטי פארק, קליפורניה.
ערב ראש השנה, תשע"ב

(צילום: ג. פלמר)

יום שבת, 1 באוקטובר 2011

הרחוב חוזר להולכי הרגל - מיזם עירוני משולב

מה הייתם אומרים אם במקום שלושה מקומות חנייה בתל אביב היתה קמה גינה? בודאי היתה נוצרת צעקה ציבורית. אין מספיק חניה. אבל בסן פרנסיסקו, הציבור מקדם בברכה מרחבים עירוניים לטובת התושבים, על חשבון מכוניות פרטיות. זה עניין של סדרי עדיפויות.

"אנו נתנו למכוניות מרחב בלתי פרופורציונאלי ברחובות שלנו והגיע העת להתחיל להחזיר משהו ממנו להולכי הרגל, מהם נגזל המרחב". William Whyte
The social life of small urban spaces1980
מתוך תערוכה ויוזמה עירונית של SPUR – studio for URBAN projects


תנועה עירונית המשלבת פעילים חברתיים, אמנים, מעצבים, אנשי מחקר ומתנדבים רבים, בתמיכת העירייה ועסקים מקומיים, פועלת בסן פרנסיסקו על מנת להחזיר חלקים מן הרחוב העירוני לשימוש הולכי הרגל.
SPUR הנו ארגון לתכנון ולמחקר עירוני, זהו ארגון חברים וולונטרי, הפועל על ידי מחקר, חינוך וסינגור לשיפור התכנון העירוני. הם פועלים בחמישה שלבים מובחנים:
1. חקירה ומחקר
2. הקמת צוות פעולה למחקר עומק
3. פרסום עמדה מבוססת
4. קריאה לפעולה
5. יישום

התנועה הזו קיימת שנים רבות בעיר. כעת הם מפרסמים בתערוכה הפתוחה לציבור, מגוון יוזמות עירוניות להחזרת המרחב הציבורי לציבור, יוזמות שהם עודדו ומתקיימות בערים שונות בארה"ב ובעולם ומציעות אלטרנטיבה לשימוש ברחוב העירוני.

אחד המיזמים הפועלים כבר מספר חודשים ברחובות סן פרנסיסקו נקרא PARKLET .
פארק לט יוצר כיסים של מרחב פתוח ברחובות העיר, מחייה את מדרכות העיר ונותן זריקת עידוד לעסקים המקומיים. המיזם מפקיע, בהיתר ובאישור העירייה, את צידי הכביש, במקום של שלושה מקומות חניה והופך אותם לפינות ירוקות לישיבה מנוחה ומרגוע. המרחב הזה, מעוצב היטב, משלב בסיס נאה על האספלט המרחיב את המדרכה, עציצים או שטח ירוק קטן המופרד באופן נאה מהכביש, כסאות ושולחנות או ספסלים, הפתוחים לישיבה לציבור. כמו כן ניתן לראות מס' מקומות חניה לאופניים. ככה זה נראה בשטח:

ההשראה ליוזמה העירונית הזו היא פעילות גרילה אמנותית שנקראה Park(ing) day, בה אמנים הפכו אזורי חניה לאזורים ירוקים, לתקופה מוגבלת. הפעילות אומצה על ידי המחלקה לעבודות ציבוריות והפכה לתכנית עירונית. לא כל אחד יכול להפקיע מקום חנייה לטובת הציבור. העירייה עושה סדר ומקצה מקומות מיוחדים לכך. כיום ישנם 14 "פארקים" כאלה. זה נראה מקסים. בשנת 2011 יותר מ 70 אנשים ועסקים פרטיים פנו ליצירת המרחבים החדשים.

המתחמים הללו ממומנים ונבנים הודות להקצאת שטח ותקציב מטעם העירייה, תרומת ציוד של חברת הרכבות העירונית וחברות אחרות ותכנון בהתנדבות של אדריכלי נוף. העסקים המקומיים שמציבים את המרחב הזה מול העסק שלהם, מתחייבים לנקות ולסדר אותו. הציבור שיושב שם לא חייב להזמין מהמסעדה והוא יכול להינות מרגע עירוני של מנוחה, שיחה ושמש חורפית.

הנה הקישור לאתר המתאר את המרחבים הציבוריים החדשים הללו - ממדרכה לפארק
אני , כמובן אהבתי את השילוב של יוזמה אמנותית, הענות של העירייה ותמיכה של מתנדבים ועסקים. באמת כולם מרוויחים. מלבד הנהגים.

יום רביעי, 21 בספטמבר 2011

התרמה בקופה - הגרסה המשודרגת. הישר מארה"ב.

אז זה מה שתעשי פה? שאלו אותי השותפים שלי למסע לארה"ב כשירדנו מהטיסה בשדה התעופה LAX. בוודאי , אי אפשר להתאפק. זה כל כך בולט. על שלטי הפרסום בשדה מופיעות במלוא הדרן מודעות המזמינות את המגיעים להיות מעורבים או לתרום לארגונים חברתיים מובילים. אתם יכולים למשל, לתרום את נקודות הטיסה, המיילים שלכם, או את הכסף שלכם לטובת חלומות של ילדים חולים. רק הגעתם ואתם יכולים לעזור.





אבל מה שמצא חן בעיניי במיוחד זה מבצע התרמה בקופות במספר חנויות בו זמנית. המבצע הזה, כמעט כמו מה שאנו מכירים, אבל קצת אחרת. הוא לוקח את מה שאנו מכירים מפייסבוק ומעביר אותו לעולם האמיתי. כן, מקיר הפייסבוק לקיר בעולם האמיתי ולא להיפך.
זה הולך ככה:
כולנו נתקלנו במבצעי התרמה בקופות. אנחנו מגיעים, מתבקשים להוסיף שקל לילדים נזקקים ובכך נגמר העניין. תרמת, או לא והמשכת הלאה. הפעם, נתקלתי בשידרוג של המהלך הזה.
תחילה ראינו צורה של בלון על קיר:


במבט נוסף גיליתי גלויה עם הסבר מול העיניים בעמדת התשלום.


מסתבר כי קרן המגייסת כספים עבור בתי חולים לילדים בצפון אמריקה, עורכת קמפיין לגיוס תרומות קטנות. הקונים בחנויות שדה התעופה מוזמנים לתרום דולר או חמישה דולר. אם תרמת - קבלת דף מעוצב וממותג בצורת בלון. גדול או קטן, בהתאמה. התרומות באזור לוס אנג'לס מיועדת לבית החולים המקומי לילדים. התורמים מוזמנים להוסיף אמירה או חתימה שלהם ולתלות את זה על הקיר של המסעדה. בסופו של דבר מתקבל הקיר הזה:



למה זה מצא חן בעיניי?
1. לתרומה יש אפקט חיובי מצטבר. אני משפיע/ה על דבר טוב, שמתרחב והולך.
2. התורם עושה משהו פעיל, אקטיבי ולכן זכיר.
3. תגמול מיידי. זו גאוה להיות חלק מתורמים ומברכים. לקיר מלא ברכות יש עוצמה.
4. התאמה מקסימה בין תרומה לבית חולים לילדים ולמתן בלונים וירטואלים לילדים.
5. הפירמות לא נמצאות על הבלונים בשום צורה. אין לוגו שלהן. הארגון החברתי, ממותג היטב, נמצא במרכז. העסקים נותנים את זמן הקופות ואת הבמה.
6. קמפיין משולב בחנויות של רשתות רבות גורם להרגיש את החוזק והסולידריות של הקהילה. שזה העיקר, למעשה.

נכון, מתן בסתר זה לא בטרנד. אבל המטרה היא הקובעת...
ואם שאלתם את עצמכם:"האם תרומות קטנות עובדות?", באתר הקרן מדוח כי משנת 1983 עד 2011 הקרן גייסה 4.3 מיליארד דולר שרובן בהצטברות תרומות של דולר אחד או דולרים בודדים. נקודה למחשבה.


קישור לאתר בית החולים בלוס אנג'לס עבורו מתפרסם הקמפיין המקומי שראיתי.

קישור לאתר הקרן- Children's Miracel Network Hospitals. כאן תוכלו לקרוא על עוד דרכים מדהימות של הקרן לגיוס כספים.