יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

השפעתם של תהליכי מסחור על ארגונים חברתיים

בתקופה האחרונה אני עוסקת בנסיון לגבש ולמצוא דרכים יעילות וחדשות לפיתוח משאבים עבור ארגוני המגזר השלישי עימם אני עובדת. מתוקף נסיוני אני מתמקדת ביחסיהם עם המגזר העיסקי.

המציאות הכלכלית והשינויים ביחסים בין המגזרים מאלצים אותנו לחשוב באופן חדש לא רק על פתרונות לבעיות חברתיות אלא גם לפעול בדרכים יצירתיות למימון פעילותם של ארגונים חברתיים. ואכן, גיוון במקורות הכנסה הוא כלי בסיסי בגיוס משאבים.

אבל חשבתם מה יקרה לאופיו של ארגון וולונטרי אם עיקר הכנסתו תהיה ממכירת שירותים? מה יקרה לארגון וולונטרי אם נגביר אצלו את השימוש במכירת שירותים?

הפעם חזרתי למאמרה של ד"ר אסתר זיכלינסקי שבדקה בדיוק את זה. המאמר שלה התפרסם בכתב העת "ביטחון סוציאלי" במארס 2010, והוא נקודת המוצא שלי לפוסט הזה. כותרתו: "השפעת תהליכי ההפרטה החלקית והמסחור על תכונות ארגוני המגזר השלישי בישראל".

המציאות
כאמור, בעשורים האחרונים אנו עדים לבלימה של מדיניות "מדינת רווחה" ולהתחזקות עקרונות כלכלת שוק. זיכלינסקי מתייחסת במחקרה למציאות בה שירותי הרווחה של מדינת ישראל אימצו מדיניות של הפרטה חלקית, ז"א שגופים ממשלתיים ורשויות מקומיות מתקשרים עם ארגונים חברתיים או עסקיים ורוכשים מהם שירותים חברתיים, על מנת לספקם לציבור. אנו רואים ארגונים במגזר השלישי המפתחים תלות במקורות ממשלתיים ובמקביל כאלה המפתחים מקורות הכנסה בעלי אופי עסקי (אלה תהליכי מיסחור). לפי זיכלינסקי לתופעה של הפרטה חלקית ומיסחור ישנה השפעה על מקורות ההכנסה של הארגונים החברתיים ועל דרכי ההתנהגות שלהם.

מהו מסחור ? על פי זכליינסקי (עמ' 85)
המונח תהליכי מיסחור מתייחס לפעילות המוגברת של ארגונים עסקיים בשוק הרווחה ולהשפעתם על אופי פעולתם של ארגוני המגזר השלישי.
מדובר בשתי מגמות:

האחת - כניסה של ארגונים עסקיים לתחום אספקת שירותים חברתיים.
השניה- חדירת ארגוני המגזר השלישי לזירות המסורתיות של הארגונים העסקיים.

אתייחס הפעם למגמה השניה - זו
מעסיקה אותי מתוקף העניין שלי בגבולות המשתנים בין המגזר השלישי והמגזר העיסקי ובהקשר של קשרי עסקים וקהילה. מדובר בארגונים וולונטריים מסחריים - ארגונים שמקור ההכנסה העיקרי שלהם הן מכירת שירותים (מסוגים שונים) ללקוחות פרטיים.

(דרך אגב, זיכלינסקי מחלקת את הארגונים לשלושה סוגים ומציינת שני דפוסים נוספים של ארגונים: ארגונים וולונטריים ממסדיים אצלם מימון ממשלתי משמש מקור ההכנסה העיקרי, ואילו ארגונים וולונטריים מסורתיים - אצלם תרומות המגזר השלישי הן מקור הההכנסה העקרי).

אז מה ההשפעה של תהליכים אלה על אופיים של הארגונים החברתיים?

השפעות המסחור
.

אז זה מה שקורה:
אסתר זיכלינסקי מצאה כי תהליכי המיסחור (עמ' 103)
  • מייצרים ארגוני מגזר שלישי המשרתים בעיקר אוכלוסיות ממעמד הביניים ומעודדים יצירתה של מערכת שירותים כפולה בתוך המגזר השלישי. (מגמה זו עלולה לפגוע במידת השיוויון האזרחי במדינה)

  • אינם שוחקים את מעמדם של המתנדבים והם מעודדים הון חברתי מלכד.

  • משפיעים על הועד המנהל או הרכבו: בועדים של ארגונים וולונטריים מסחריים יש ייצוג רב יותר של מקבלי שירותים. (ממעמד הביניים). ייצוגם גבוה יותר מאשר בארגון וולונטרי מימסדי או מסורתי.

אם זה כל מה שקורה- זה נראה לי מחיר ברור.
האם זה מחיר סביר? תלוי את מי רצו הארגונים לשרת.
לדעתי כן. (המציאות שלנו היא כי גם שכבות הביניים משתמשות בשירותי המגזר השלישי.)
בכל דפוס ארגוני כנ"ל יש יתרונות וחסרונות.
עלינו לקחת בחשבון שארגונים וולונטריים מסחריים, להערכתי, מאבדים את התפקיד שלהם בתחום הסינגור. במחקר נמצא למשל כי בארגונים וולונטריים ממסדיים השפעת המתנדבים פחותה מאשר בארגונים משני הדפוסים האחרים.

בכל אופן, בדרכנו לאיתור מקורות הכנסה חדשים למלכ"רים, עלינו להיות מודעים להשפעות אפשריות של שימוש במכירת שירותים על אופיה של העמותה שלנו ולקחת את ההשפעות הללו בחשבון.

לקרוא עוד על מחקרה של זכלינסקי.

יום שבת, 14 באוגוסט 2010

מדינת רווחה, חתונה מלכותית ושיווק עם מטרה חברתית בשבדיה

קיץ בשבדיה מזמן התבוננות על המציאות מפרספקטיבה חדשה.
הביקור בסטוקהולם, ממנו חזרתי זה עתה, כלל סמינר של ארגון פאידאה, בו הנחיתי בנושא פתוח ארגוני וגיוס משאבים ולאחריו - חופשה קצרה. רשמים מהסמינר ליזמים חברתיים מקהילות יהודיות באירופה, תוכלו לקרוא בפוסט קודם שלי.
שבדיה באוגוסט מצטיירת כמדינה נינוחה ורגועה. מדובר בחברה סוציאליסטית במובן הטוב של המילה. אחת מעשר המדינות השיוויוניות ביותר בעולם. אוכלוסייתה מונה 9.5 מליון נפש והתל"ג לנפש הוא מן הגבוהים באירופה ונמצא במקום הרביעי בעולם. שבדיה היא אחת המדינות המובילות בעולם בתחום הקלינטק ואיכות הסביבה. והשנה, סטוקהולם נבחרה לעיר הירוקה באירופה. (יוסי אקרמן, TheMarker 115)

האם מרגישים את זה ברחובות?
מה שמרגישים בסטוקהולם זו רווחה. העיר נקייה, הבניינים מתוחזקים וצבועים לעילא, אין קבצנים. יש תחבורה ציבורית מגוונת ויעילה. קיימת נגישות במרחב הציבורי לעגלות ילדים, לנכים ולעוורים. מערך מסלולים מסועף לרוכבי אפניים ואף שירותי דרך יעודיים, כגון מתקני ניפוח גלגלים מצויים בכיכרות. ובכלל, זו עיר שצועדים ורוכבים בה. עיר של אנשים. חוץ מזה מזג האויר (בקיץ) - נפלא. דבר המוסיף לרווחה, תסכימו איתי.


שבדיה פתוחה ליזמות חברתית ולארגונים חברתיים, בהשוואה למדינות מסויימות באירופה. מסתבר כי אם יזם חברתי פולני (למשל אחד שבנה אתר אינטרנט - מילון לשפת היידיש) רוצה לרשום עמותה בפולין הוא צריך לגייס סכום גבוה מאוד, דבר המשמש חסם. בשבדיה הרישום בחינם. גם המדינות הסקנדינביות האחרות מטפחות תרבות של יזמות חברתית. על כך כותב אסף שטיין שביקר הקיץ בדנמרק.

לצד כל זאת, השבדים מצידם ממשיכים במסורת ומחזיקים במוסד המלוכה. שני דברים השתנו בהקשר למוסד הזה בשנים האחרונות: האחד - המלך הפך לדמות ייצוגית בלבד, ללא סמכויות שלטוניות. כך למשל, המלך שבעבר פתח את מושב בית המחוקקים אצלו בארמון, צריך כעת להגיע אל בית המחוקקים בעצמו. הסימליות הזו משמעותית. עוד משהו, לאחרונה עבר חוק שמסמיך את העברת המלוכה לבכור/ה בילדי המלך. וכך, יורשת העצר, הבת הבכורה, הנסיכה ויקטוריה לא תאלץ לוותר על המלוכה בשל היותה אשה. היא, דרך אגב, נראית כמו סופר מודל.


בכלל, השבדים עדיין בעננים מהחתונה המלכותית שנערכה ביוני השנה. הנסיכה ויקטוריה האהודה ובחיר ליבה, מדריך הטניס, פשוט העם נישאו ברוב טכס. מי שלא פספסה את החגיגה היא חברת הממתקים Cloetta שנבחרה להיות אחת מ 17 הספקיות לחתונה.

לכבוד האירוע, הפירמה יצאה במבחר של בונבונירות מלכותיות. השוקולדים טעימים, העיצוב מהודר, עם תמונות רישמיות של הזוג המלכותי. אבל למה זה צריך לעניין אתכם בבלוג הזה? משום שחלק מההכנסות ממכירת הבונבונירות נתרמות על ידי החברה ל"קרן חתונת יורשת העצר" שהשיק הזוג המלכותי לכבוד האירוע. הקרן מיועדת לרווחתם ולבריאותם של ילדים וצעירים בשבדיה.


והרי לכם קמפיין שיווקי עם מטרה חברתית מתוקה שכזו.... מזל טוב.

יום שבת, 7 באוגוסט 2010

סטוקהולם, פאידאה- פרוייקט אינקובטור

מהחדר שלי במלון במרכז סטוקהולם רואים את גגות העיר ואת השמים. אחרי כמה ימים של עבודה אינטנסיבית טוב שיש זמן לארגן מחשבות ולעכל מה בעצם קורה פה.

ארגון פאידאה המכון האירופאי ללימודי יהדות בשבדיה, נוסד על ידי ברברה לרנר ספקטר Barbara Lerner Spectre בשיתוף עם יוזמת ממשלת שבדיה ומכוון להחייאת התרבות היהודית באירופה. הוזמנתי להיות בצוות המקצועי ולהנחות סמינר בן 10 ימים בסטוקהולם, במסגרת פרוייקט אינקובטור של הארגון. את התכנית מנהלת ברכי ליפשיץ.

בסמינר משתתפים 26 יזמים חברתיים מ 14 מדינות שונות באירופה. החל מאיטליה ורוסיה ועד בריטניה, פולין וצ'כיה. היזמים מפתחים תכניות קהילתיות, אמנותיות וחינוכיות המיועדות להחייאת החיים היהודים באירופה. כל אחד מביא את הסיפור של הקהילה שלו, את הצרכים של הקהילה ואת החלומות האישיים שלו. בסמינר נערכת עבודה אינטנסיבית של הבניה ופיתוח הפרוייקט, לימוד, פיתוח משאבים ונטוורקינג.
ההנחיה שלנו כוללת הרצאות (מנהיגות, פתוח משאבים, תקציב, כישורי פרזנטציה, הערכה וכו), עבודה אינדיבידואלית עם המשתתפים וגם עבודה קבוצתית בקבוצות קטנות. כדי שלא תרחמו עלי אומר שיש גם טיולים בעיר המקסימה, אירועים חברתים ויידישקייט.

ידעתי שאעבוד קשה. נירית רוסלר שהמליצה עלי לתכנית הבטיחה לי...
אבל לא ידעתי שאתרגש כל כך.

המפגש עם חבר'ה צעירים (רובם בני 20 - 30 , אחרים מבוגרים קצת יותר והם בעלי נסיון רב), מרגש אותי באופן יוצא דופן.

השאלה מיהו יהודי לא קיימת כאן. התשובה של פאידאה היא - כולם. ההתייחסות היא ליהדות כתרבות. השונות ברמת הידע של המשתתפים לגבי יהדות הוא רב כמו גם לגבי הזהות שלהם כיהודים. חלקם רק גילו שהם יהודים לא מזמן, אחרים מעורבים מאוד בקהילות שלהם. חבר'ה מכל הזרמים ויש גם כמה לא יהודים אבל עוסקים בתרבות יהודית. המאמץ שהצעירים הללו עושים על מנת להבין ולהבנות את הזהות שלהם הוא עצום. ישראלי לא יבין זאת.

כאשר אנחנו מדברים על בינוי קהילה, אנחנו מדברים על טיפה ועוד טיפה יום, שבוע ושנה. עבודת נמלים. מאמץ מתמשך של חברי קהילות יהודיות שחלקם רואים את הקהילה שלהם נעלמת ומתמוססת. אחרים מתמודדים עם אנטישמיות או עם אינטריגות בתוך הקהילה היהודית עצמה. זה תהליך לא פשוט ומאוד מאתגר. אני מצדיעה לחבר'ה האלה. מבחינתי, כשאומרים בעידן שלנו "לשמור על הגחלת", מדברים עליהם.

הצוות המקצועי מורכב ממנחים מכמה ארגונים -
Jumpsatart האמריקאי. ארגון חדש יחסית שמשימתו לפתח, לחזק וללמוד מיוזמות יהודיות חדשניות שמיועדות להחיות ואף לעצב מחדש את התרבות היהודית כך שתהיה בת קיימא. שני המייסדים של הארגון הזה - שון לנדרס Shawn Landers וג'ושוע אבדון Joshua Avedon מביאים את הרוח האמריקאית לתכנית.


ROI היא קהילה גלובלית של יזמים צעירים יהודיים. בטו מאיה ישראלי תוצרת מקסיקו, מצוות הארגון הזה השתתף בהנחיה של החלק החברתי.

מנחה נוספת מבריטניה - Amy Philip אמי פיליפ, סגנית המנהלת של קרן פירס

עוד מנחים איתי Erik Gribbe מפאידאה, דינה גדרון שהיא יועצת עצמאית לחברות וארגונים חברתיים. הרבה אוטה סטייר Ute Steyer ורני יגר המקסים ממכון שלום הרטמן ומבית תפילה ישראלי מטפלים בתחום התכנים היהודיים. אבל, שום דבר לא היה יוצא לפועל בלי פביאן סבורוסקי השבדי, האחראי על הלוגיסטקה.

אני לא סתם מציינת את הצוות. לעבוד עם צוות רב תרבותי זו משימה מרתקת ולא פשוטה. חוויה מיוחדת ומעשירה.

אז מה עושים בשבת בשבדיה? אני למשל, רגע לפני טיול בעיר, מוזיאון לאמנות ועיצוב, כמו שאני אוהבת. אוגרים כוחות לשבוע אינטנסיבי ומרתק נוסף.