יום שבת, 24 ביולי 2010

יום המודעות להעצמת אנשים עם מוגבלויות


כשהייתי אם צעירה, וזה היה במאה הקודמת, הגעתי עם בתי, בפעם הראשונה לטיפת חלב ברמת גן. אבל לא יכולתי להכנס. לא היתה נגישות לעגלות ילדים. בכניסה ניצבו מתריסות, שלוש מדרגות. אולי יותר. ההרגשה זכורה לי עד היום: תסכול עמוק. איך זה יתכן, חשבתי, כי במבנה ציבור המיועד לאמהות צעירות ולתינוקות בעגלות ילדים אין אפשרות לגלגל את העגלה עד לפתח חדר האחות?! ומדוע האחיות לא זועקות את הזעקה ולא דורשות מהרשויות לשפר את השירות?

כמעט שבע עשרה שנה אחרי, ועדת הרווחה של הכנסת אישרה תקנות המחייבות רשויות מקומיות להנגיש עבור אנשים נכים מבני ציבור קיימים. זה יקח זמן, עד שנת 2021. כמובן שהציבור הרחב ובכלל זה אנשים זקנים והורים צעירים הדוחפים עגלות ילדים, יהנה מכך. מדובר במאורע משמח. ואולי בכלל, עד אז בתי כבר תהיה אם צעירה בעצמה.

בכל אופן, השינוי הזה לא הגיע יש מאין.

מדובר באחת מההשפעות ארוכות הטווח של מהלכים חברתיים, וכמובן פוליטיים של ארגוני החברה האזרחית. במשך שנים פועלים ארגוני המגזר השלישי ובמיוחד ארגונים "של" ולמען אנשים עם מוגבלויות במאמץ אדיר לשפר את דמותה של המדינה והחברה הישראלית בנושא איכות חייהם של הנכים בישראל. זו משימה אזרחית חשובה מאין כמוה. חשוב לזכור כי ארגונים אלה אינם פועלים עבור קבוצה מסויימת של אנשים נכים או נזקקים בלבד, אלא למעשה פועלים למען דמותה של החברה בישראל, למען שיוויון זכויות ולמען הוגנות בסיסית של החברה ביחסה לאזרחיה. הם פועלים לעשות את החברה שלנו אנושית והומנית יותר.
נציבות שיוויון אנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים שותפה למהלך התקנת התקנות והחקיקה בנושא. אבל הפעם אני רוצה להעלות על נס את פועלם של הארגונים החברתיים לשינוי מדיניות ולסינגור בתחום. אציין כמה ארגונים שאני עוקבת אחריהם מעריכה ומוקירה.
שתי"ל, הקרן החדשה לישראל, בזכות, נגישות ישראל, מטה מאבק הנכים, ידיד, שק"ל, אגודת החרשים, המכון לקידום החרש וכמובן - בקול בו הייתי פעילה בעשר שנים האחרונות. יש כמובן עוד רבים. אני מאמינה בתפקידם של ארגוני החברה האזרחית לחולל שינוי חברתי. שמחה עימם להיווכח כי גם אם בעבודה קשה ובמהלכים ארוכי טווח - השינוי מגיע.

המאמר הזה מתפרסם דווקא היום, לאחר שהבחנתי בדף הפייסבוק של קבוצת פישמן שמתקיים היום אירוע אינטרנטי בו בלוגרים מכל העולם כותבים על הנושא ובכך מקווים לעורר מודעות לנושא העצמה של אנשים עם מוגבלויות. לא במקרה. קבוצת פישמן , כחלק מהמעורבות החברתית שלה בחרה בתחום אנשים עם מוגבלויות כתחום רוחבי, חוצה ארגון. באמצעות שיתופי פעולה מגוונים בין החברות העסקיות של הקבוצה לבין ארגוני החברה האזרחית - מקדמים את הנושא. והם עושים זאת בצורה יסודית ועקבית כבר עשר שנים.

מה דעתכם על מקומן של חברות עסקיות בקידום שיוויון של אנשים עם מוגבלויות?
לדעתי - חוץ מהשפעה על מדיניות, מקומם משמעותי בתחום התעסוקה. תעסוקה. תעסוקה. תרומות זה לא מספיק. גם לא התנדבות. נושא התעסוקה בקרב אנשים נכים בישראל הוא נושא כאוב. בעייה חברתית שמשפיעה על איכות חייו של הציבור הזה. אבל על כך ארחיב אולי בפעם אחרת.

יום שני, 19 ביולי 2010

כנס לאחריות תאגידית ולשקיפות - ביונד ביזנס

אני מצדיעה לתעוזה וליוזמה של חברת "ביונד ביזנס" המייעצת לחברות בתחום אחריות חברתית סביבתית. המנכ"לים המשותפים, איליין כהן וליעד אורתר ארגנו כנס מקצועי צנוע אך מכובד שנערך היום, 19 ליולי 2010, ועסק באחריות תאגידית ושקיפות.
בכנס, המתקיים זו השנה הרביעית, חשפו השניים את העשייה המקצועית שלהם לקהל של אנשי עסקים ואנשי מקצוע בתחום. התעוזה שלהם מתבטאת בכך שאין הם מסתפקים בייעוץ אלא מובילים בישראל מגמות בתחום עיסוקם. אני השתתפתי רק בחלק הראשון של הכנס ואלה רשמי:

את היום פתח בחן נשיא חברת Ness ישראל שארחו את כינוס.
איליין כהן הציגה תמונת מצב עולמית של תחום האחריות התאגידית ואת המגמות המרכזיות:
1. נגישות ווירטואליות. המידע על החברות מוגש, מפורסם ונדון והידע מוצג ומתפתח ברשת האינטרנט.
2. אחריות תאגידית כאן על מנת להשאר
3. שינוי בגדול - וול מארט כדוגמא של פירמה ענקית שנכנסה לתחום אחריות תאגידית, לקחה על עצמה טיפול בשרשרת אספקה ובכך מחוללת שינוי עולמי עצום.
4. שותפויות וחיבורים בתוך ובין מגזרים. ללא זה - אחריות תאגידית לא שווה כלום.
5. דיאלוג עם מחזיקי עניין: חותם אמינות
6. שיווק חברתי: הפילנתרופיה החדשה.

ניחוח חו"ל נשב מהפנל שעסק ברשמים של המשתתפים הישראליים בכנס GRI השנה. כנס גלובלי העוסק בדיווח של אחריות תאגידית. הרגשתי התנדנה בין תחושת פרובינצאליות לבין עניין וסקרנות.

ההרצאה המעניינת ביותר עבורי היתה הרצאתה של החוקרת ד"ר ורד דוקטורי בלאס, ממכון אקירוב לעסקים ולסביבה באוניברסיטת תל אביב. הרצאתה הערכה ודירוג של ביצועים סביבתיים של חברות - מה אנחנו מודדים באמת?. כיוון שכנסים בנושא אחריות תאגידית בארץ נעדרים בדרך כלל את הזוית האקדמית, שמחתי לשמוע אותה.

דר' דוקטורי (זה השם האמיתי למרות שנשמע מצחיק), טוענת כי קיים מגוון גדול של מדדים ואינדקסים המדרגים עסקים על פי אלמנטים שונים של אחריות תאגידית. חשוב להעמיק בבחינת הנתונים ולא להסתפק בעובדה שחברה מסויימת מדווחת (דיווח עצמי עלול להיות חולשה מחקרית כידוע). גם אם חברה נמצאה גבוהה במדד מסויים (למשל זה שבוחן שקיפות), היא עלולה להיות מדורגת נמוך במדד אחר (למשל ביצועים סביבתיים או יחס לעובדים). יש לבחון את כל התמונה. ובכלל, החוקרת טוענת שלא מספיק להתרשם מדיווח, חשוב לבחון לעומק - מה מדווחים?.
היא הציגה מחקר שלה שפורסם לאחרונה שמציג את המורכבות של הדברים. מסקנה - יש צורך בהערכה של הנתונים ולא רק במדידה או דרוג!

האמת, יצאתי בהרגשה כי אולי דבריה שומטים את הקרקע תחת דו"ח מדד השקיפות שלשמו התכנסנו באותו אירוע. תיכף תבינו....

מדד השקיפות לשנת 2010 של ביונד ביזנס
ביונד ביזנס אספו נתונים על רמת השקיפות של 100 חברות הנמצאות במדד תל אביב 100. הבדיקה (הם קוראים לזה מחקר, לא בטוחה לגבי זה...) כללה בחינה של מידע ונתונים של החברות כפי שהוא משתקף באתר האינטרנט שלהן. מה הם חיפשו באתרים?
1. פרסום של דו"ח אחריות תאגידית
2. שקיפות - פרופיל עסקי ואסטרטגיה, ניהל האחריות התאגידית, אתיקה וזכויות אדם... וכל שאר תחומי האחריות התאגידית.
3. ניווט - מספר הקליקים עד שמגיעים לראשונה לחומר בנושא אחריות חברתית עסקית, כפתור חיפוש מידע לפי נושאים באתר, החומר מרוכז במקום אחד באתר, תפריט זמין, מפת אתר, קישורים נפתחים לחומר רלוונטי .
4.
נגישות - שפת האתר, נגישות לבעלי מוגבלויות שונות, פרטי איש הקשר, בלוג פנימי או חיצוני, סרטונים וחומר אודיו.

אז אם אתם רוצים להיות גבוהים בדרוג של ביונד ביזנס, פעלו לפי המדדים שהם הציבו. האם זה אומר שאתם שקופים? תלוי את מי שואלים.

מה שעוד הערכתי אצל ליעד ואיליין שהם כנים ומציגים את מגבלות הבדיקה שלהם. למשל הבדיקה התקיימה רק באינטרנט. וגם - היקף הבדיקה - נעשתה רק על חברות ציבוריות במדד ת"א 100, שותפויות - לא התקיים שיתוף פעולה עם ארגונים אחרים שעוסקים בנושא קידום שקיפות (למשל שבי"ל? ), אבל הם ישמחו שאחרים יאמצו את היוזמה וישתמשו בה.

בכל אופן ברור מעל לכל ספק היום כי חברות (וגם ארגונים חברתיים), צריכים להתאים את עצמם לדיאלוג פתוח, שקוף ונגיש עם מחזיקי העניין שלהם. בלי זה אין אחריות תאגידית. וזו תרומתה החשובה של ביונד ביזנס לשיח בנושא.

יום שלישי, 6 ביולי 2010

אחותי בת שנה. להביט בעבודה של ארגון חברתי עסקי

טוב, לא אחותי אחותי ...
הכוונה לאחותי - חנות סחר הוגן, מיסודה של תנועת אחותי - למען נשים בישראל בשיתוף עם ארגונים לשינוי חברתי. מדובר במיזם כלכלי, חברתי ופמיניסטי שנועד לקדם שיווק ומכירת מוצרי אומנות ואמנות, אופנה ומזון, פרי עבודתן של יוצרות ברחבי הארץ.

החנות התל אביבית חוגגת בימים אלה שנה להיווסדה. היא ממוקמת ברחוב שלמה המלך 4 וכניסה אליה ביום קיץ חם מובילה אותך לחיקה הקריר והנעים של עשייה מבורכת וחשובה.
נכנסתי לראות מה חדש, מה השתנה והאם מיזם עסקי חברתי באמת עובד?


המיזם המעניין הזה הוא אחת הגרסאות של תופעה חדשה יחסית בישראל, ארגונים חברתיים - עסקייים. מחקר גישוש ישראלי שפרסמו השנה (2010) פרופסור בנימין גדרון ודקלה יוגב מן המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן גוריון, מביא נתונים ראשוניים על התופעה ועל ארגונים אלה שהם בעלי מטרות חברתיות המשתמשים במתודולוגיה עסקית לשם השגתן.

החוקרים זיהו אוכלוסיה של 212 ארגונים ובדקו באופן מעמיק 31 מהם. מדובר בשלושה סוגי ארגונים:
1. קואופרטיביים חברתיים (מספקי תעסוקה לחבריהם) וקואופרטיבים צרכניים (למשל למזון אורגני)
2. עסקים חברתיים שלא מפיקים רווחים לבעליהם, מספקים תעסוקה לאוכלוסיות המתקשות להשתלב (בעיקר נוער מנותק, נשים בפריפריה ונכים). וארגונים המספקים הלוואות קטנות לעסקים המוקמים על ידי אוכלוסיות אלו.
3. מיזמים עסקיים במסגרת עמותות או ארגונים עסקיים בבעלות עמותות ומיועדים למימון פעילות העמותה על יד פעילות שאינה קשורה באופן ישיר לפעילות העמותה.

המודל של אחותי - החנות לסחר הוגן, מיוחד בכך שהוא מהווה אמצעי עסקי המכוון ישירות להשגת המטרות של העמותה - העצמה כלכלית ותרבותית של נשים וחיזוק קואופרטיבים של נשים שאינן נמצאות בהגמוניה החברתית. שיחה עם יעל ללום (בתמונה)מתנועת אחותי העובדת בחנות, הבהירה את ייעודו של המקום. החנות מהווה צעד נוסף בתהליך של העצמה כלכלית של נשים וארגוני נשים החיות בפריפריה הגאוגרפית או החברתית, תהליך המתפתח בארץ מזה זמן. (אגב, המחקר הנ"ל מצא כי רוב מחזורי המכירות של ארגוני הנשים הללו גבוהה מהמיזמים של ארגונים המתמקדים בנוער, אבל חלקם פועל תוך הפסדים). החנות מהווה אם כן, מנוף שיווקי לאותן יוזמות כלכליות של נשים.

מה הקריטריונים לבחירת המוצרים והיוצרות המוצגות בחנות?
1. שהמוצר יעמוד בקריטריונים של איכות
2. מוצר שאינו פוגע בסביבה
3. נשים המתמודדות עם קושי כלכלי

לחנות אחותי, שיתופי פעולה מתמשכים עם קואופרטיביים של נשים וארגונים לשינוי חברתי וסחר הוגן למשל: ארגון אלאהלי, ארגון אל וואעד - הבטחה, מרכז רקמה קרית גת, נשים מבשלות עסק, סינדיאת הגליל, סאחה, עמותת למענך, פעולה ירוקה ועוד.
וגם עם חברות עסקיות כמו קום איל פה, ועם מכללות כגון סמינר הקיבוצים (עיצבו את התוית לשמן הזית שבתמונה).

האם זה באמת עובד?
מבחינה חברתית, אומרת יעל ללום, המטרה היא לפתח כלכלה מקומית בעזרת עוד ועוד מיזמים של נשים. כך שהמדידה היא לא במונחי רווח כספי, למרות שבחודשים בהם החנות פועלת רואים צמיחה מתמשכת בההכנסות. הרווחים ממכירת המוצרים מופנים כמעט בכללותם לנשים היוצרות.

מסתבר כי במודל הזה, עדיין נדרשות קרנות פילנתרופיות לקיום המיזם...
בכל אופן, אם כבר לקנות, אני ממליצה לקחת חלק במיזם כלכלי, חברתי ופמניסטי בעל ערך בו יצירות שחשוב ונעים לקנות, לתת ולקבל - מזל טוב, אחותי!