יום שבת, 26 ביוני 2010

עמותות בספרות יפה

בסוף שבוע קצר אחד קראתי את ספרו החדש של סייד קשוע - גוף שני יחיד, שיצא בהוצאת כתר. מדובר בנחשול או רכבת הרים של פנטזיות וזהויות. ספר מצויין. צובט או בועט. מאוד ממליצה. סצינה אחת בתחילת הספר הביאה אותי לכתוב הפעם על עמותות בספרות.

סייד קשוע כותב בין השאר על ערבים ישראליים שמגיעים מהשפלה או הגליל לירושלים (וקורא להם מהגרים) ועל ערבים ממזרח ירושלים (המכונים מקומיים).
תראו כיצד הוא מתאר ומסביר הקמת עמותה לחינוך בירושלים:
" עורך הדין החנה את רכבו הגדול בחנייית בית הספר היהודי - ערבי, שערבים כמוהו, חברים שלו למעשה, הביאו להקמתו. הם לא רצו שילדיהם ילמדו בבתי הספר ששירתו את המזרח ירושלמים, מוסדות ציבוריים ידועים לשימצה בשל התנאים הפיזיים והחינוכיים השוררים בהם. המהגרים הערבים בתוך העיר, שעורך הדין נמנה עמהם, רצו שילדיהם ילמדו לפי המתכונת שבה למדו הם, כלומר מסגרת השייכת למשרד החינוך הישראלי ושתעודת הבגרות שלה מוכרת באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, וזאת בניגוד למערכת החינוך המזרח ירושלמית שבה למדו עד לאחרונה על פי המתכונת הירדנית, ומאז כניסת הרשות - לפי משרד החינוך הפלסטיני. אלא גם הם, בעלי ההשפעה כביכול, ידעו שלא יצליחו להקים בית ספר חדש עבור ילדיהם אלא אם כן ימצאו פתרון מקורי: וזה אכן נמצא על ידי מרצה לחינוך שהגיע מהגליל והגה את רעיון החינוך המעורב הדו לשוני. הוא יזם הקמת עמותה, תחת הכותרת "יהודים וערבים לומדים ביחד בירושלים", וזו לא התקשתה לגייס כספים מפילנתרופיים אירופאים ואמריקאים שביקשו להשקיע בקידום השלום במזרח התיכון."... (עמ' 17)
גאון. ביקורת חברתית עדינה אך נשלחת וקולעת לכל כיוון: לערבי ירושלים, לערבי ישראל למערכת החינוך ולשלטון. הרבה ציניות נשלחת גם לתורמים, הפילנתרופיים שרוצים לקדם דו קיום אבל משקיעים במשהו אחר לגמרי.
שעשע אותי לקרוא את ההסבר הזה על הקמת העמותה, אבל הוא הזכיר לי יצירה ספרותית עכשווית אחרת בה שזורה הקמת עמותה לאורך כל הספר.

הספר: משאלה אחת ימינה של אשכול נבו. הוצאת זמורה ביתן 2007. הספר הזה יכול להיות טקסט בוק בקורס להקמת עמותות.
יש יזם: עמיחי תנורי, הוא עבר חוויה אישית קשה, אישתו נפטרה בשל ניתוח שהסתבך. והוא מעוניין לעשות עם הכסף שלו משהו טוב. "אולי להקים עמותה. אולי משהו אחר. לא יודע" עמ' 141. "אני רוצה להקים עמותה על שמה של אילנה שתייצג את הצד של החולה" עמ' 143. מה שיפה בתיאור הוא שבדומה להקמת עמותה במציאות, בהתחלה העניין לא מגובש ולאט לאט עם התקדמות שיחות ההקמה הדברים מתבהרים, מתנסחים והופכים לתכנית מגובשת.
היזם מגייס את חבריו הקרובים והם יוצאים לדרך. מגייסים את הסיפור האישי קורע הלב, יוצאים לגייס תורמים. שם העמותה, אם מעניין אתכם: "זכותינו" - העמותה לקידום זכויות אדם במערכת הבריאות. בעמוד 171 יש תיאור של מבנה העמותה וזרועותיה השונות לקידום המשימה החברתית שלקחו על עצמם החברים. יש הסברים איך מתקשרים עם תורמים, הכנת פרזנטציה לתורם, כישלון, הצלחה, שימוש בתקשורת.
בקיצור, שעור בהקמת עמותה. זה שעשע אותי ורק בשל כך המשכתי וקראתי את הספר וכן, בהחלט נראה לי שאשכול נבו התנסה בהקמת עמותה.

מכירים עוד תאורי עמותות בספרות? כיתבו לי.

יום שלישי, 15 ביוני 2010

סונול מתכוונת לחולל שינוי חברתי

חוזרת אל כמה משאלות היסוד של הבלוג הזה:
האם תפקידם של עסקים לחולל שינוי חברתי?
האם עסקים עושים שינוי חברתי? והאם הם עושים זאת נכון?

ובכן, ראיתם לאחרונה מודעות אלה של סונול?
סונול, חברה פרטית בשליטת קבוצת עזריאלי, יצאה השבוע בקמפיין שיווקי. סונול מכריזה כי היא מקדמת אג'נדה בעד נהיגה בטוחה ונגד תאונות דרכים. "זהו אינו קמפיין אלא חלק מה'אני מאמין' של החברה השזור בפעילויות שונות". בפרוייקט הורה מלווה סונול חברה לשלושה שותפים עסקיים: חברת הסטארט אפ המסקרנת סנסומטיקס, פוינטר וחברת הביטוח מנורה. בתכנית, בעלי רכב מוזמנים להתקין ברכבם (בתשלום בחלק מן המקרים) תוכנה העוקבת אחר נתוני הנהיגה ברכב, מנטרת אותה ויכולה להציג את הנתונים בכל עת. השיטה, לטענת השותפים עשויה להתריע בזמן אמת להורה כי ילדו נוהג בפראות. זה לא קמפיין חברתי במובן המקובל. מדובר בתכנית שיווקית המכוונת למיתוג סונול כחברה המקדמת בטיחות בדרכים. בתקווה שתכנית זו תחולל גם שינוי בתרבות הנהיגה.

אני מאמינה כי כיום, עם התעצמות המגזר העסקי, עסקים יכולים וצריכים לקחת חלק בפתרון בעיות חברתיות. אז הלל לסונול ולחברות השותפות בקמפיין.

אבל, בואו נתבונן בפרטים:
יתרונות למתקיני התוכנה/ שירות: ביטחון, מניעת תאונות, פיקוח. אופציה להנחות עתידיות בביטוח.
חסרונות ומחירים: מעקב, פיקוח. (לדעתי התמונה במודעת התכנית המציגה אנשים רצים ברחוב עם קפיץ בגב - מטרידה ולא נעימה, ובעצם ממחישה את תחושת השליטה החיצונית שמוצעת כאן. )
סונול מממנת את הקמפיין הפרסומי אבל חבל שאינה מציעה הנחות בתשלומי הדלק למתקינים - זה היה מגביר את הסיכוי שאנשים יצטרפו לתכנית. אבל אנחנו לא רוצים לפגוע ברווחים , נכון?....
טוב, לא אהיה קטנונית.

מה היה תורם להכרה כי מדובר בתכנית חברתית ולא רק שיווקית?
1. שותפות משמעותית עם ארגון חברתי רלוונטי (כגון אור ירוק או גופים מקצועיים אמינים אחרים)
2. מחקר שיוכיח כי השיטה שהם מציעים עובדת
3. מהלך כולל של הפירמה או לפחות מעורבות של מחלקת קשרי הקהילה שלה. (שימו לב כי ברשימת התרומות של סונול אין כל תרומה לנושאי מניעת תאונות דרכים!) סונול - לכו על זה , עוד לא מאוחר!

אם כן לדעתכם, עד כמה פירמה עסקית צריכה לפעול טובת מטרות חברתיות? כאמור לדעתי במידה רבה. זה טוב ורצוי.
האם חברה עסקית יכולה לעשות זאת בעצמה? כן, אבל לדעתי לא רצוי. לפי התפיסה שלי, דווקא שיתוף פעולה עם גופים וארגונים חברתיים או ציבוריים המתמחים בתכניות חברתיות ייעודיות יעניק תחושת אמינות גבוהה יותר, ייטיב עם הנושא בפועל וגם עם החברה האזרחית בכללותה.

יום שבת, 12 ביוני 2010

מונדיאל, כדורגל ואיידס. נייקי התכוננה מראש

באפריל כתבתי כאן על ביקור בחנות נייקי בלונדון בה נחשפתי לפרוייקט שיווק חברתי מעניין. במחלקת נעלי הכדורגל דוכן עם סיפור. הלקוחות מוזמנים לרכוש שרוכים אדומים והכסף מיועד לתכניות ספורט וחינוך למניעת איידס באפריקה.
עכשיו נפל האסימון. כדורגל, אפריקה. מונדיאל בקיץ.
לי אמנם, היתה כאן הצתה מאוחרת ובאפריל לא הבנתי את הקשר למונדיאל, אבל נייקי כמובן אלופים. לקראת המונדיאל נייקי נערכה להגברת העיסוק בכדורגל וכיוונה להסתערות על נעלי כדורגל. אחת הדרכים לכך שילבה שיווק עם מטרה חברתית.
אהבתי את הפרוייקט החברתי להגברת המודעות לאיידס בקרב ילדים ובני נוער באפריקה. נלחמים באיידס באמצעות כדורגל. התכנית החינוכית מוצגת באתר הייעודי לתכנית.

לפני כשבועיים, בחנות נייקי בגבעתיים עמדו קופסאות השרוכים בערימות לא מחמיאות. הזבנים לא בדיוק ידעו להסביר מה העניין. "תרומה לאפריקה" הם אמרו לי בחצי פה. טוב, לא עמדתי בפיתוי והסברתי להם בקצרה במה המדובר... כולל הסבר על התכניות של התאגיד להגברת המודעות למניעת איידס, באמצעות פעילות קבוצות הספורט.
האמת, לא ממש הרשים אותם. תרמתי בכל זאת.
בתמונה הבת שלי (עם נעלי אול סטאר) מדגמנת את השרוכים.