יום שני, 26 באפריל 2010

הפנים של המגזר השלישי

בכנס המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי שהתקיים לאחרונה באוניברסיטת בן גוריון עלתה בין השאר השאלה: מיהו המנהיג של המגזר השלישי? בשונה מהמגזר הציבורי בו בוחרים ומכתירים מנהיגים, המגזר השלישי מטבעו נעדר מנהיגות נבחרת. אמנם, קיימות מספר דמויות של יו"רים או מנהלים בולטים אבל אין הנהלה או החלטה חד משמעית לגבי זהות מנהיגי המגזר. זה היופי שבו. הגיוון מצד אחד וגם היכולת של כל אדם להביע את רצונו, להתאגד ולבצע את שליחותו החברתית.

בעידן הרשתות החברתיות, המגדירות מחדש את החברה האזרחית, יש פתאום המון מקום לפניו של האדם עצמו. לכל אחד, גם לאדם מן השורה, יש אותה תמונה מרובעת, קטנה המסמלת - אותך עצמך.

לכן לארגונים חברתיים המתכוננים למפגש עם חברות עסקיות כדאי להבליט את הפעילים עצמם ואת מנהיגי הארגונים. פעמים רבות אנשי הארגונים החברתיים באים בשם משימה חברתית, או מטרה חשובה מספרים עליה, לעיתים גם בבהירות, אבל שמים את עצמם קצת בצל. זה חבל.

נסיוני בטיפול בקרן הפילנתרופית של חברת טבע הפגיש אותי במהלך השנים עם עשרות נציגי ארגונים חברתיים. בעוד שעל הארגון החברתי עצמו ניתן לקרוא מחומרים כתובים, מאתר האינטרנט וכו', מה שבאמת היה חשוב לי בפגישה עם הארגון היה - המפגש האנושי.


מה שעשה את ההבדל היה האדם. הסיפור האישי. המשמעות שהפעיל נותן למשימה החברתית עבורה הוא מגייס את הכספים, תחושת השליחות שלו והיכולות האישיות.
תורם רוצה לדעת כי התרומה תגיע לאנשים הטובים ביותר, שהיא תביא תועלת במידה הרבה ביותר. הארגון התורם רוצה להיות בטוח שיש לו עסק עם אנשים נחושים, מחוייבים ומוכשרים.

זה מה שהיה לי, כנציגת הפירמה, חשוב לבחון ולהבין מהמפגש עם נציג הארגון החברתי (מעבר לדברים על הארגון ועל הפעילות עצמה):
1. מי את/ה? (לא רק מי הארגון שלך)
2. איך הגעת לארגון? מה המניעים שלך לפעילות? (רק משכורת? חבל שבאת לפגישה)
3. מה השליחות שלך?
4. מה מסעיר/ מרגש אותך בפעילות?
5. מה הכישורים שלך? מה השכלתך? מה הנסיון שלך?

הרבה משיתופי הפעולה קמים ונופלים על כימיה אישית. אבל אל תטעו, כריזמה וקסם אישי לא מספיקים. אם אין בתשתית הארגון עשייה עשירה, מדידה, מוכחת ומוצלחת, כדאי לחכות עם הפניה למגזר העסקי.


יום חמישי, 15 באפריל 2010

קמפיינים לגיוס תרומות - מראה של תרבות

קמפיינים של גיוס תרומות משקפים את התרבות בה הם מתקיימים. המחשבה הזו התעוררה בי על רקע שני קמפיינים גדולים שנחשפתי אליהם לאחרונה בארץ ובחו"ל.

הקמפיין של עמותת עלם. דגל אורות התקווה 2010. פועל בהצלחה כבר שבע שנים. הוא היה הראשון שהביא אלינו את התרומה בסמס. חדשני. הקמפיין של עלם - עמותה לנוער במצבי סיכון הוא רחב היקף, רב ערוצי (במובן החיובי) אבל גם גרנדיוזי, כוחני ובוודאי פאלי.

המסרים שאני רואה בו, לבד מהמטרה החברתית הנעלה שבארגון עלם פועלים לטובתה, הם:
לי יש יותר גדול!
תראו אותי. אל תתעלמו ממני. אני כאן!
וגם - אני ציוני! חייבים להיות לאומיים.
המונומנט האדיר, של הדגל העוצמתי והזרחני, שלא לומר הלאומני, המשתלשל לאורך מגדלי עזריאלי, עושה לי קצת משני דברים: האחד- גאווה לאומית בריאה. מצד שני - חוסר נוחות. התפיסה הכוחנית של הכי גדול, הכי מואר, הכי הכי הכי, עושה לי לא טוב.

אבל זו התרבות שלנו, הלא כן?

ועוד דבר, יש משהו בשיטה של ה"סמס" שמצד אחד מאוד קלה ופשוטה - רק לחיצת כפתור... ומצד שני מנתקת את התורם מהנגיעה האישית בבעיה החברתית. קצת כמו המגדלים האלה...
ובמיוחד לאור הקמפיין השני עליו רציתי לספר.

לפני מספר שבועות, ברחובות לונדון, נתקלנו בקמפיין גיוס תרומות לארגון בריטי ותיק. קרן מארי קירי. העמותה עוסקת במימון מחקרים בנושא סרטן ובעוד תכניות בתחום הטיפול בסרטן. הקמפיין שראינו היה למען תוספת שעות טיפול סיעודי באנשים הנוטים למות - בביתם.

בתחילה ראינו ברחוב אנשים עונדים פרח צהוב על דש הבגד. בדרך כלל בגדים אפורים... כנהוג בלונדון האפרורית. נרקיס צהוב כמו שמש קטנה ומאירה. עוד ועוד. זה היה בולט. כיוון שהיינו תיירים ולא בני המקום זה לא היה ברור. מדוע רבים כל כך עונדים סיכה עם נרקיס צהוב? מסקרן.

עד שעלינו מהרכבת התחתית ונתקלנו בקבוצה של מתנדבים בפתח התחנה. בבגדים ובכובעים צהובים, צוהלים, משקשקים בפחי תרומה ואוחזים במגשים של סיכות נרקיסים. מסות של בני אדם עוברים שם. אז הסתבר שהתורמים מקבלים סיכת נרקיס צהוב ושמים אותה על דש הבגד. הזדהות אישית. כל אדם שראינו עם נרקיס על הכיס מוסר מסר לסביבתו:

"אני תורם למאמץ של קרן מארי קירי!"
"אני באופן אישי תורם, מפיץ את המסר ולוקח חלק בקמפיין"
"אני מזדהה".
גם זו תרבות, לא?

ברור שהקמפיין מלווה באתר אינטרנט דינמי, במעגלי התרמה שכוללים גיוס מתנדבים שיעמדו בחוצות העיר בלונדון וברחבי בריטניה, בגיוס מפורסמים שמביאים את הסיפור האישי שלהם ומובילים את הקמפיין. המתעניינים - יוכלו לראות באתר הקרן מגוון דרכים בהן הקרן מגייסת תרומות ולמעשה מגייסת את הציבור לגייס. מרשים.

ובכן, אין נכון או לא נכון. יש מה מתאים לתרבות. וזו עבורינו מראה מעניינת ליום העצמאות.
חג עצמאות שמח!

התמונות נלקחו מאתרי העמותות.

יום שלישי, 6 באפריל 2010

בלונדון - מעורבות חברתית משווקת בכל פינה

מעורבות חברתית, מודעות סביבתית ירוקה, התרמות ובכלל קשרי עסקים וקהילה מהווים חלק בלתי נפרד מהתרבות העסקית והחברתית בלונדון 2010. ללא מאמץ כלל מתגלים הקמפיינים בכל פינה, בכל מקום ומבעד לכל מבט. ובאמת לא משום שזו אני שמסתכלת כך על הדברים... הם באמת שם!

השאלה המרכזית שאני שואלת את עצמי כתיירת וכצרכנית היא עד כמה מסרים וקמפיינים אלה המופיעים על לוחות המודעות, בחלונות הראווה ובתוך החנויות עצמן משמשים אמצעי שיווק גרידא ובאיזו מידה הם אמינים ונאמנים למטרה החברתית אותה הם מקדמים? האם הם מכסים מחדל תאגידי או בעצם מצביעים על עשייה מתוך כוונה טהורה באמת? (בסדר, ברור שאין דבר כזה...)

ניתן להניח שה"אמת" על אחריות התאגידים תתגלה לנו כשנבחן את הרצף: דו"חות חברתיים מעמיקים, מקצועיים ועבי כרס הם הקצה האחד ואילו המבט הצרכני החטוף, המהיר, דרכו מועברים מסרי הארגון לקהל גדול בהרבה - הוא הקצה השני.

אם כן,
כמה פרוייקטים חברתיים / ירוקים אפשר לראות ברחבי לונדון ביום אחד?
קראו על כמה שנתקלתי בהם ושפטו בעצמכם:

1. נקודת מוצא: ירוק, בר קיימא, מחזור, נגיש. מילים - ערכים אלה מופיעים בתדירות כל כך גבוהה , בכל פוסטר עסקי או ציבורי, משדרי טלויזה, לוחות מודעות...עד כי ברור שהם מהווים חלק בלתי נפרד מהתרבות. מתקני מיחזור בכל קרן רחוב, בית קפה או מסעדה. מיגוון אמצעי נגישות לאנשים עם מוגבלויות - בכל מבנה, מסעדה, אולם או מוזיאון.

2. מכוניות לא מזהמות. א. מכוניות של גנני הגנים בלונדון נוסעות על חשמל. בשקט. חלק מהאוטובוסים הציבוריים מתהדרים בשלטים גדולים המציינים כי הם ירוקים ולא עובדים על דלק.
ב. עמודי הטענה חשמלית של מכוניות - על קצה המדרכה. אמנם נתקלנו בכך רק פעם אחת בשכונת מייפר המכובדת, אבל המראה של מכונית מחוברת בכבל מסולסל לעמוד טעינה בגובה מטר - מרגש. בהקשר הזה, לדעתי, השינוי העצום שמתחיל כיום ויתרחש בעשור הקרוב לא קשור רק לשיפור באיכות האויר. המכוניות יעבדו על חשמל - והעיר תהיה שקטה.

3. חנות הדגל של Nike - שיווק חברתי
קונים שרוכים אדומים ותומכים במלחמה באיידס באפריקה. ברור כי זהו קמפיין למטרת שיווק נעלי כדורגל. בתמונה - כך נראית הפינה בחנות. אבל לצידו - קידום מטרה חברתית. באתר האינטרנט המושקע של החברה ניתן לדלות יותר פרטים. נייקי מגייסת ספורטאים לקמפיין ונלחמת באיידס. בנוסף לתכניות שהיא בעצמה מפעילה באפריקה, הפירמה תורמת לתכניות של ארגונים חברתיים הפועלים באיזורים אחרים בעולם בתחום הספורט וגם למניעת התפשטות ההדבקה מאיידס. אהבתי.

4. The Body Shop שלט. פרס. פרסומת. הרשת הותיקה למוצרי סבון ותכשירים לגוף וידועה כמובילת תחום עסקים וקהילה, סחר הוגן ומוצרים ירוקים, תולה מודעה בחזית חלון הראוה ומציינת בגאווה כי הרשת זכתה בפרס "מפעל חיים" על האחריות התאגידית שלה, CSR.

5. מים - פרסום על מוצר רוצים לשתות מים במסעדה? אם תקבלו בקבוק מסוג Sela- V, תראו שכתוב עליו כי לחברה , AquAid, מוצר נוסף - "קולרים". על כל מכשיר מים שמותקן (לצרכן הארופאי, אני מניחה) החברה תורמת לקרן ייעודית סכום המספיק להתקנת משאבה מיוחדת שמסוגלת להשקות במים כפר קטן באפריקה.

6.
KFC. זהירות - צרבת! באמת שרק ראינו את הפוסטרים ולא אכלנו שם... יש גבול. ואנחנו בכלל "חצימחונים". על חלונות הראווה של החנות מרשת הפאסט פוד האמריקאית לממכר חטיפי עופות מצופים, תלויים שלטים המעודדים את העוברים והשבים לקנות שם ארוחה ולתרום למלחמה ברעב (!) שיא הציניות. לפחות הם לא מעמידים פנים שמדובר במעורבות חברתית ובאתר שלהם הפרוייקט מקוטלג תחת "צדקה". מסתבר כי זוהי תכנית המופעלת בשותפות עם ארגון "יאם" יחד עם תכנית המזון העולמית של האו"ם. התכנית מפעילה עובדים מחנויות רשת KFC ולקוחותיהם לגיוס תרומות לנושא.


טוב, זה לא באמת היה ביום אחד. אבל זה גם לא הכל... על שני פרוייקטים חברתיים מסקרנים - בפעם הבאה.