יום שני, 30 בנובמבר 2009

תרומת עסקים לארגונים חברתיים

אז פניתם לחברה עסקית. הגשתם בקשה לתרומה. ברור לכם כי לפירמה יש כסף. אתם צריכים אותו כדי להניע פעילות חברתית חשובה בארגון שלכם.
האם אתם יודעים כיצד מתקבלות ההחלטות לגבי תרומות העסק?
האם הפירמה מפרסמת את התחומים להם היא תורמת? מהם הקריטריונים לתרומה?
מי בכלל מחליט לגבי הענקת התרומה?
האם מעורבים בהחלטה אנשי מקצוע או שמא ההחלטה מתקבלת על פי תחושת בטן ואינטרסים פוליטיים?
ובכלל מה עדיף לכם, אנשי הארגונים החברתיים? תרומה בלבד או מעורבות נוספת של הפירמה?

על תרומת עסקים לארגונים חברתיים. מאמר ראשון בסדרה.

האם הפירמה מפעילה דפוסים של פילנתרופיה חדשה?
על הדפוסים החדשים במעורבות חברתית של תורמי העילית, כתבתי בפוסט קודם. דפוסים שהם שילוב של תרומה גבוהה במיוחד, מעורבות עמוקה של התורם, מדידה ורצון להשפיע על מהלכים בחברה הישראלית. כדאי להביט על דפוסי התרומה החדשים של הפילנתרופיה הפרטית בישראל. אני מעריכה כי דפוסים אלה יביאו לשינוי גם בדרכי המעורבות החברתית של המגזר העיסקי בישראל. אנחנו עדיין לא שם, אבל לציבור הישראלי יש בהחלט זכות לצפות לשינוי.

מודל התרומה של עסקים. חדש מול ישן
בדומה לדפוסי התרומה של פילנתרופים פרטיים, גם בעסקים ניתן להבחין במודל מסורתי של "מתן בסתר" - שהוא אקראי ואינטואיטיבי ולעומתו מודל חדש ומושכל, ממוקד מטרה ומשלב מעורבות גבוהה של התורם. התפיסה העכשווית בתחום המעורבות החברתית של עסקים גורסת כי בכדי לחולל שינוי חברתי ולתרום בצורה יעילה, על העסקים לעבור מתרומה אקראית לתרומה אסטרטגית ומחושבת. כזו הנמדדת על פי יעדים ותפוקות. רבים יודעים את זה. מעטים עושים את זה.

כיצד נדע מה מודל התרומה של הפירמה?
ראשית נדרשת שקיפות.
שקיפות הנה תנאי בסיסי לדיאלוג בין הפירמה לבין מחזיקי העניין שלה ובכלל זה לארגונים חברתיים. מתן בסתר הוא דפוס של פילנתרופיה הישנה. בעידן המידע והרשתות החברתיות הוירטואליות - אין סודות. מצופה מחברות "להוציא לאור" ולספק לציבור מידע רלוונטי הקשור לכלל תחומי אחריות התאגיד. תחום המעורבות החברתית והתרומות בתוכו, הוא כידוע רק אחד ממכלול תחומי האחריות של התאגיד. הפעם אתמקד בו.

כדי לדעת יותר על תחום התרומות של הפירמה - חשוב לנו כציבור לבדוק: למי העסק תורם? לאילו ארגונים ולאילו מטרות? מהם הקריטריונים לתרומה ומי מחליט למה תורמים וכמה תורמים? במידה ונרצה להעמיק נשאל גם: האם מודל התרומה של הפירמה מורכב מתרומה כספית בלבד או גם מתרומת מוצרים? ואולי הפירמה נוקטת גם בסגנון מעורבות אחר, כגון התנדבות או שותפויות ארוכות טווח?

בפועל קשה מאוד למצוא את המידע הזה. אם תגלשו באתרי האינטרנט של חברות גדולות בארץ, תראו כי הן לא מציינות את מלוא הנתונים הללו. יתרה מכך, אפילו חברות המפרסמות דו"חות חברתיים לא תמיד מפרטות בהם את כל רשימת הנהנים מהתרומות, את הקריטריונים לתרומה ובוודאי לא מידע מפורט לגבי הסכומים.

(בשנתיים האחרונות פורסמו בישראל רק 12 דו"חות חברתיים של עסקים! בהקשר זה - כדאי לעיין בסקירתה של איילין כהן את החברות שפרסמו בשנתיים האחרונות דו"ח חברתי על התנהלותן התאגידית. )

כיצד נדע מי מחליט בפירמה לאילו ארגונים יועדו התרומות?
בדרך כלל לא נדע
.
רוב החברות מעדיפות לשמור מידע זה עמום. כך גם בנושא הקריטריונים לקבלת התרומה. מבחינה ציבורית לדעתי זה בעייתי. מדובר בהרבה מאוד כסף. בחלק מהחברות מדובר במליונים. נכון, יש וארגונים גדולים יתארו לציבור את השותפויות האסטרטגיות שלהם עם ארגונים חברתיים. לגבי שאר הארגונים להם תרמו - לא תמיד נדע את הפרטים. מבחינה מוסרית ואתית בחברות ציבוריות וגם בחברות פרטיות, יש לדעתי לציבור זכות לקבל מידע על הקריטריונים לקבלת תרומה. מנסיוני, הדבר גם יוריד את העומס מועדת התרומות עצמה. ארגונים חברתיים שיבינו כי הם לא בתווך התחומים להם הפירמה תורמת, ימנעו מלהגיש בקשה.

מנגנונים לניהול נושא התרומות
לחברות העסקיות ישנם מספר מנגנונים לטיפול בתפוח האדמה הלוהט הזה. כל פירמה בוחרת לעצמה מנגנון לניהול התרומות. חלק מהמנגנונים מתאימים לדפוסי הפילנתרופיה הישנה, אחרים לדפוסי הפילנתרופיה החדשה. על ארבעה מהם אכתוב בפעם הבאה.

יום שבת, 21 בנובמבר 2009

קהילה מתפוגגת בלוד

סוגיות של זהות בפרספקטיבה של שלושה דורות בעיר מעורבת, במדינה גזענית. תערוכה חדשה במוזיאון פתח תקווה לאומנות. ולסיום גם על הקרן להתחדשות העיר לוד.


כשנכנסים לחלל המרכזי במוזיאון פתח תקווה לאומנות כאילו צועדים לתוך כנסייה. חשוך, ברקע צלילים של עוגב, תמונות מוארות חלושות על הקירות וממול - עבודות וידאו של במת הפולחן המרכזית.


התערוכה "גאורגופוליס" של דור גז (אוצרת דרורית גור אריה), עושה את העבודה. היא מרגשת. היא גורמת לנו לחשוב. העבודות עצמן, מלאכת האוצרות ועיצוב התערוכה מתלכדים לאמירה שלמה וחזקה. גז מספר את סיפורה של קהילה נוצרית יוונית בעיר לוד. קהילה שהיא "מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט". ולחילופין הם גם וגם וגם. גם נוצרים, גם ערבים. גם ישראלים גם פלסטינים. גז מציג תהליך התפוררות של נכסי הקהילה הנוצרית יוונית בלוד. צילומים חשוכים של שרידי מבנים, עבודות וידאו בה נראה איש הדת דורש ביוונית ובן הקהילה עומד על ידו ומתווך את השפה לערבית. חברי הקהילה אינם דוברי יוונית, אלא ערבית ועברית. שפת הכנסייה יוונית. באופן אירוני גם הכנסייה שלהם מתנכרת להם.

בחלקה השני של התערוכה ארבע עבודות וידאו של שלושה דורות.
בסרט ראשון, הסבא יעקוב מונייר, מדבר בערבית ובעברית לסירוגין. על הכיבוש הישראלי של שנת 1948 ועל זהותו כחלק משרשרת דורית ארוכה.
בסרט שני, בן דור הביניים מופיע לבדו בפריים ומנסה לתאר את זהותו כישראלי בן הארץ. הוא מדבר עברית רהוטה אך מופרע כל העת עלי ידי הערות ביניים בערבית של אשתו ובנותיו שרק קולן נשמע מחוץ לפריים. סוגיית הזהות גורמת לו לשוב ולהיאנח. כאילו אומר: מי אני? לא פשוט.

בעבודת הוידאו האחרונה "(ס)מירה", מופיעה בת הדור השלישי במשפחת מונייר. בחורה מקסימה בשנות העשרים לחייה. סטודנטית שמתגוררת ועובדת כמלצרית בירושלים. היא מתארת אירוע בו התבקשה על ידי מעסיקתה לחתום על החשבונית לסועדים בשם בעל צליל עברי. סימה ולא סמירה. הסיטואציה חזקה ומרגשת אותה ואת הצופים. האם תסכים לשנות את שמה וזהותה? מדוע הלקוחות נחרדים לגלות שהמלצרית היפיפיה היא ערביה ולא יהודיה כמו שחשבו? מדוע בעלת הבית לא מוכנה לקבל את הצעירה הישראלית כל כך כמו שהיא? היא מבקשת ממנה להעמיד פנים. יש כאן תחושה של הונאה מכל הכיוונים. הסרט הזה נוגע באופייה האמיתי של החברה הישראלית. כמה אנחנו צבועים. הוידאו מהדהד לימים רחוקים ומעורר מחשבות על שחשו יהודים כמיעוט בחברה אנטישמית אחרת, מספר דורות אחורה. צמרמורת.

כמובן שאני ממליצה לבקר בתערוכה. 5.11.09 - 5.2.2010. כדאי להגיע למפגש הבא עם האמן דור גז. בשבת 30 לינואר 2010. היום בתערוכה, האמן דור גז (משמאל)

המבט על קהילה זו בלוד הזכיר לי יוזמה מעניינת בעיר - הקרן לפיתוח לוד. הקרן קמה בשנת 2008 ופועלת "להחזיר עטרה ליושנה" ולהשיב לעיר את זהרה כבירה רב תרבותית. עו"ד אביב וסרמן נקרא על ידי ראש העיר והקים קרן חדשה שתפעל לטובת העיר, תרבותה ופסיפס תושביה. האתגרים שלהם לא פשוטים. נקווה שתצלח דרכם.




יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

פילנתרופיה חדשה משתלטת?

בדיוק יומיים לאחר שהלנתי כאן על כך שאין בישראל מספיק מחקרים על קשרי עסקים וקהילה, קבלתי בדואר חוברת עם תוצאות מחקר חדש העוסק בפילנתרופיה העילית. המחקר נעשה במרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה העברית בירושלים ובראשו עומד פרופ' הלל שמיד. המחקר מאיר וממשיג את תרבות הנתינה של הפילנתרופיה החדשה המפתחת בשנים האחרונות בישראל.

הפילנתרופים שנכללו במחקר הם 79 אנשי עסקים שתרמו מהונם האישי בממוצע מעל שני מליון ש"ח בשנה. כולם ממלאים תפקידים שונים במגזר העסקי - שירותים פיננסיים ועסקיים, יזמות הון סיכון, טכנולוגיית מחשבים ותקשורת, נדל"ן ובריאות. בנוסף, מה שמגדיר אותם בפילנתרופיה החדשה היא העובדה שהם מתנדבים בארגונים או מניעים יוזמות חברתיות. התורמים הללו נשאלו על היקף התרומה שלהם, על דפוסי התרומה והמניעים לתרומה.

מהי פילנתרופיה עילית?
מדובר בקטגוריה מובחנת של פילנתרופיה פרטית. התורמים הנמנים על סוג זה של פילנתרופיה אינם מסתפקים עוד ברישום המחאה שמנה. הם תורמים מהונם סכומים גדולים. הם מעורבים בהנהלות ציבוריות של ארגונים ובמיזמים חדשניים. הם ממוקדי משימה, מאמינים בהשקעה חברתית ורוצים להשפיע. ערוצי התרומה שלהם מגוונים וכוללים קרנות, תרומה אישית ישירה או תרומה באמצעות עסקים.

המחקר מביא כדוגמא קרנות חדשות כגון IVN, JVP ותמורה שהוקמו על ידי יזמים, קבוצות מלוכדות של אנשים שהשיגו את הונם בתעשיית ההי טק ועתה עוסקים בעשייה פילנתרופית. מה שמאפיין אותם זה המעבר מפילנתרופיה רגשית לפילנתרופיה רציונאלית. דוגמא בולטת בעולם היא כמובן פעילותו של ביל גייטס באמצעות הקרן שלו ושל אישתו מלינדה. קרן הפועלת לקידום בריאות בעולם, בין השאר למציאת מזור למחלת המלריה באפריקה וגם לשיפור מערכת החינוך בארצות הברית.

התבוננות על הפילתרופיה החדשה או כפי שהיא מכונה לעיתים פילנתרופיה קפיטליסטית, מביאה אותי להציב לדיון כמה סוגיות מהותיות:
1. סגנון הפעילות. סגנון הפעילות של הפילנתרופים החדשים מושפע מתרבות ניהול עסקית. הדבר עשוי לתרום ליעילות התנהלותם של מיזמים וארגונים חברתיים אך עלול לשנות את אופיים. חזון, מטרות. יעדים מדדים, תוכניות עבודה, תוצרים ותפוקות, הערכה ובקרה. כל אלה חשובים מאוד. לצד זה אנו רואים כיום מגמה גדלה והולכת של הכנסת מיזמים עסקיים לפעילות של עמותות. מדובר בשינוי תרבותי במגזר השלישי. הנושא הלוהט הזה נמצא על סדר היום הציבורי בישראל. הוא נדון לאחרונה בהרחבה במספר כנסים שאף כתבתי עליהם כאן בעבר ועוד ימשיך להעסיק את העולם החברתי בתקופה הקרובה.

2. גבולות ההשפעה. עוצמתם הציבורית, הקרבה למקבלי החלטות מהמגזר הציבורי והונם השופע מביאים את הפילנתרופיים החדשים לעמדת השפעה בציבוריות הישראלית ובמהירות גבוהה. רוב המרואיינים במחקר סבורים כי הפילנתרופיה יוצרת שינוי חברתי רחב או מקומי וממוקד ובכל אופן מאפשרת להם לחולל שינוי בתחומים בעלי חשיבות עבורם. לדעתם הפילנתרופיה גם מחנכת למעורבות חברתית ומהווה כלי להשפעה הן על המגזר השלישי והן על הממשלה.
לדעתי על הציבוריות הישראלית להגדיר את גבולות ההשפעה של הפילנתרופיה העילית , דווקא בשל עוצמתה, באופן כזה שניתן יהיה לשמור על כוחו של המגזר הציבורי, הנבחר באופן דמוקרטי. עוד דבר - לדפוסי המעורבות של הפילנתרופיה החדשה יש לדעתי השפעה גם על התנהלותו של המגזר העיסקי בתחום המעורבות החברתית. על כך אכתוב בפעם אחרת.

3. לגיטימיות ההשפעה. האם בעל המאה הוא בעל הדעה? האם מוטת ההשפעה של הפילנתרופים החדשים מאפשרת להם לקבוע את סדר היום הציבורי? במקרים רבים נראה שכן. זוכרים את ועדת דברת בנושא חינוך? בראשה עמד איש עסקים ולא איש חינוך. מדוע? מהיכן הלגיטימציה לפעול? האם בזכות הונם יכולים הם להשפיע על המגזר הציבורי ועל מקבלי ההחלטות? בפועל נראה כי דרכם קלה יותר מלאחרים מן השורה. החברה שלנו מקדשת הצלחות עיסקיות ומאפשרת לאנשי עסקים "לקחת פיקוד". לטוב ולרע.
ראו למשל את עמותת אור ירוק, שנוסדה ב 1997 על ידי איש העסקים אבי נאור. היא בהחלט הצליחה לחולל שינוי בנושא תרבות הנהיגה. בזכות ההון, בזכות הנגישות למקבלי החלטות וגם בזכות הכנסה של סגנון פעילות מקצועי, אפילו עסקי, ממוקד ומבוקר. גם תנועת הכל חינוך - שהיא ארגון לובי, מיסודו של דב לאוטמן קמה ב 2008 ומיד התברגה לתוך התודעה הציבורית וזכתה בנגישות למקבלי החלטות.

כל הפעילות הזו היא פעילות מובהקת ולגיטימית של חברה אזרחית, אולם האין היא מטילה צל על פעילות השטח של ארגוני השדה הותיקים הנאבקים גם הם על תהודה ציבורית? נראה לי כי בדומה למה שחוללו תאגידים לשוק העיסקי כך עלולה להיות השפעתם של פילנתרופיים המקימים ארגונים משלהם. הם משנים את השיח הציבורי ואולי אף משתלטים עליו. ארגוני השורשים מאבדים מים.

בכל אופן נראה כי כל עוד הנושאים בהם פעילים תורמי העילית נכללים בציר המרכזי המעסיק את החברה הישראלית - הפעילות שלהם נתפסת כחשובה ותורמת. אם כן - מהו הציר הזה?

במה הפילנתרופיה החדשה מעדיפה להשקיע? ועוד יותר מעניין - במה לא?
מחקרם של פרופ' שמיד, אבישג רודיך בשיתוף עם חנה שאול בר ניסים מצא כי התחומים העיקריים המועדפים על הפילנתרופיה העילית לפעילות, להשקעה ולתרומה הם: חינוך, רווחה וכן בריאות ומניעה.
לעומת זאת, הפילנתרופיים החדשים אינם מתעניינים בספורט, נפגעי טרור, זהירות בדרכים ואמנות. גם צה"ל, זכויות האדם והאזרח ותהליך השלום מתבררים כנושאים שפחות אטרקטיביים עבורם כיום.
מתברר עוד כי גם בתוך התחומים המעודפים עליהם נמצא מדרג. כך, בתוך תחום הרווחה, הפילנתרופיים מוכנים להשקיע בבני נוער בסיכון. לעומת זאת, ישנם נושאים דחויים שכלל לא מעניינים אותם. ביניהם נשים חד הוריות וקשישים. לציבור הזה אין רייטינג. כאן המדינה ושאר הארגונים החברתיים נשארים לשאת בנטל.



המחקר יצא לאור באוקטובר 2009, חוברת מס' 7 בסדרת מאמרים של המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה עברית בירושלים.

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

עבודה קהילתית בארגז הכלים לניהול קשרי קהילה

עסקים יכולים לחולל שינוי חברתי. כך אני מאמינה. לכן לדעתי, גוף הידע של עבודה קהילתית עשוי לשמש בסיס טוב לניהול אפקטיבי של קשרי קהילה בחברות עסקיות. ספרה החדש של אלישבע סדן "עבודה קהילתית - שיטות לשינוי חברתי" צריך להתווסף לארגז הכלים של כל מנהל/ת קשרי קהילה.

מי הם אנשי קשרי הקהילה בחברות העסקיות? רבים מהקולגות שלי נכנסו לתפקיד כהרחבה של תחומים אחרים בהם עסקו: משאבי אנוש, שיווק, תקשורת ואף מזכירות. ניהול קשרי עסקים וקהילה ובוודאי ניהול התחום הרחב של אחריות תאגידית, הם דיסציפלינות חדשות המתפתחות במהירות. התחום הזה נבנה תוך כדי תנועה ונראה כי בכל פירמה הוא מקבל את האופי של מי שמשמש בתפקיד. בבדיקה שנעשתה לפני מספר שנים בארגון מעלה נמצא כי רוב מנהלי קשרי הקהילה באו מתחום משאבי האנוש בחברה. כיום, עם התרחבות הפעילות לניהול כולל של אחריות תאגידית, אנו רואים אנשי מקצוע מתחומים פיננסיים, משפטיים, תקשורתיים וסביבתיים הפועלים גם הם בתחום.


אם כן, איזה ידע מקצועי דרוש כדי לשמש מנהל קשרי קהילה? בפועל לא הרבה, או להיפך - דרוש ידע מגוון מאוד. למעשה גוף הידע הישראלי המאורגן והמוכח מחקרית במקצוע הוא דל יחסית. בשלב זה אנו מסתמכים בעיקר על תיאורי מקרה, על נסיון עמיתים ועל סקרים של מכוני סקרים. מעט מדי מחקרים אקדמיים. יש את קורס מעלה למנהלי אחריות תאגידית, המהווה נקודת פתיחה לתחומי העיסוק, אך הוא רחוק מלהקיף ביסודיות את הידע הנדרש להבנת התחום. תכניות חדשות הנפתחות כעת בבתי הספר למנהל עסקים (למשל במסלול האקדמי של המכללה למנהל) בנושא אחריות תאגידית, עשויות להוות קפיצת מדרגה בתחום בסיס הידע של אנשי המקצוע והמנהלים בתחום. אף בהן, בהיותן מכוונות למנהלים, חשוב לתת מקום לגוף ידע מתחומי החברה והקהילה כמו גם לאסטרטגיות של שינוי חברתי. הרי לבד מהמבט המתבקש החוצה - לקהילה, הטמעת מושגים חדשים בתחומי האחריות התאגידית כמו גם מיומנויות ניהוליות חדשניות, לתוך הפירמה פנימה, מהווה שינוי תודעתי וחברתי מן המעלה הראשונה. תהליך אליו יש להערך.


מהי הפרקטיקה בה משתמש מנהל קשרי קהילה?

מנהל קשרי קהילה צריך לדעת:
1. לקרוא את הארגון שלו פנימה והחוצה: לזהות מה התחום או התחומים המהותיים לארגון, לזהות אינטרסים ומקורות כוח ארגוניים פנימיים להנעת התהליך.
2. להבין את הצרכים בקהילה: לזהות צרכים חברתיים, להכיר את הסביבה החברתית והפוליטית ואת השחקנים המשמעותיים בה. לזהות שותפים מתאימים בקהילה לצורך הפעלת ההשפעה החברתית הרצויה.
3. להשתמש במיומנויות מקצועיות מגוונות: למשל ניהול תהליכים, תכנון והערכה, מיתוג, תקשורת ויחסי ציבור.
וזה רק על קצה המזלג.

לצד מיומנויות ניהוליות, ארגוניות ותקשורתיות, אני מציעה למנהלי קשרי עסקים - קהילה להכיר את הדיסצפלינה של עבודה קהילתית ולהשתמש בה כאמצעי להבנת הקהילה ולשכלול מיומנויות מקצועיות.

ספרה החדש של אלישבע סדן "עבודה קהילתית - שיטות לשינוי חברתי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009) מאפשר מבט יסודי לעבודה הקהילתית כאמצעי לשינוי חברתי.

נסיוני מראה כי כדי לנהל קשרי קהילה בחברה עסקית יש לכוון את העשייה הן לקהילה הפנימית -הפירמה והן לקהילה או לקהילות החיצוניות בהן שואפים לפעול. השפה הנדרשת בשני המקרים היא - הנעת תהליך חברתי. ולכן הספר הזה רלוונטי.

מהי בעצם עבודה קהילתית? Community Organizing (בהסתמכות על עמ' 65)
עבודה קהילתית נותנת תשובה מעשית לשאלה התיאורטית כיצד יכולים אנשים להשפיע על החברה ולשפר את איכות החיים שלהם ושל הקהילות בהם הם חיים. עבודה קהילתית היא מכלול של תהליכים, שיטות ומיומנויות עשייה חברתית. נהוג לחלקם לארבעה תחומים: ארגון, תכנון, פתוח ושינוי חברתי. מושגים כגון סינגור, העצמה, מנהיגות, בניית קהילה ושינוי חברתי הם מושגי יסוד בעבודה קהילתית.


מדוע חשוב למנהלי קשרי קהילה לדעת מהם תהליכי שינוי חברתי ?
1. כדי להכיר את מהותם של הארגונים בקהילה. אין אני טוענת כי מנהל קשרי קהילה צריך להיות עובד קהילתי. כלל לא. אני לא מצפה ממנו לארגן מהלכים חברתיים או להניע אזרחים לפעול למען הזכויות שלהם. (למרות שנוכחנו כי יש העושים זאת. כל הכבוד להם) אבל בהחלט עליו להכיר ארגונים בקהילה ולהבין: האם הם ארגוני שירותים? האם הם ארגונים לשינוי חברתי? מה האג'נדה החברתית והפוליטית שלהם? עם מי מתאים לי, כעסק, לעבוד? אלה נקודות חשובות בבחירת השותפים בקהילה. חשוב כמובן גם ללמוד על צרכי הקהילה כדי להשכיל ולספק מענים מתאימים בשיתוף פעולה נכון עם גורמים בקהילה.
2. כדי לנהל סיכונים. זוכרים את ג'וליה רוברטס בסרט ארין ברקוביץ? היא מגייסת אנשים, קבוצות וקהילה שלמה למאבק בתאגיד מזהם. היא מיישמת תהליכים של בניית קהילה, תכנון מאבק חברתי ופועלת בדרך של עימות. כמובן זה לא קרה לאף אחד מכם ... אבל אם אתם מנהלי קשרי קהילה או אחריות תאגידית, כדאי שתכירו כיצד פועלים המהלכים הללו... לא?
3. כדי להניע תהליכים פנים ארגוניים. כמו גיוס מתנדבים, מנהיגים ומובילי התנדבות מתוך הפירמה
4. כדי לחולל שינוי חברתי! עסקים יכולים לעשות זאת... וכדי לעשות זאת היטב, מוטב להשתמש בכלים המקצועיים. לפני מספר שבועות כתבתי כאן על הפעילות של השף ג'יימי אוליבר לשינוי בהרגלי התזונה של קהילות בבריטניה והראיתי כיצד הוא משתמש בתהליכים של עבודה קהילתית.

אז מה ניתן למצוא בספר?
הפרקים הראשונים עוסקים בהגדרות הרבות של המושג "קהילה" ובתיאור תולדות הקהילה בישראל. הדברים כתובים בצורה קולחת וקריאה למרות שמשולבים בהם מבואות בבליוגרפיים רבים.
חלקים רבים בספר יכולים להוות כלי עבודה עבור מנהלי קשרי הקהילה: ראשית ניתן ללמוד על כניסה לקהילה: יצירת קשר עם הקהילה, היכרות עם הקהילה ואבחון מצב חברתי (בחלק ג'). חלק ד' עוסק בהתארגנות לבניית קהילה וכולל אף התייחסות ודוגמאות לפיתוח כלכלי קהילתי. בסיס מקצועי לפיתוח מנהיגות קהילתית (למשל לצורך הכשרת עובדים כמובילי התנדבות בקהילה) ניתן לקבל בחלק על מנהיגות קהילתית (חלק ו'). בספר התייחסות רצינית ובהירה גם לתהליכי הערכה וסיום החשובים מאוד בעבודה של איש המקצוע המניע תהליכים חברתיים. (חלק ח').

אם אתם רוצים שינוי חברתי או מעוניינים ללמוד כיצד לעשות את זה נכון - בטוחה שתמצאו בספרה של אלישבע סדן כלים חשובים, המוגשים בצורה מעניינת, נגישה ובהירה.

עוד על ד"ר אלישבע סדן ועל ספרה יהיה ניתן ללמוד באתר האינטרנט שלה. (בדקתי. אך נראה כי בשלב זה הוא לא פעיל) http://www.communitywork.co.il/

אילו ספרים בארגז הכלים שלכם כמנהלי קשרי קהילה ואחריות תאגידית?

יום ראשון, 1 בנובמבר 2009

שרשרת משפחתית ורשתות חברתיות

בתמונה - שורשיי: שלושה דורות במשפחת גמוש. רזקנה, לטביה 1932
שרשרת משפחתית קדומה ועמוקה מתקיימת בחיי לצד רשת חברתית חדשה ותמנונית.
לשרשרת המשפחתית היקרה שלי אין תחליף וטוב שכך. בענווה, אני מציעה לכל מי שקורא את הבלוג הזה לעצור רגע ולחשוב על השרשרת המשפחתית האישית שלו/ שלה. נראה לי כי לפני שאנחנו מפליגים בעולם הוירטואלי חשוב לשמור ולהעריך את השרשרת המשפחתית האישית ולראות את הטוב שניתן לקחת ממנה - אלינו.

לצד השרשרת המשפחתית שלי, נפתחת לפני כיום ומתפתחת, לאט לאט אך במהירות, רשת חברתית וירטואלית. ואפילו יותר מאחת. בזמן האחרון קראתי מספר התייחסויות לגבי השפעת הרשתות החברתיות על אספקטים שונים בחיינו. אותי מסקרן הגבול העדין בין יצירת קהילות וירטואליות ועיצוב של תחושת קהילה לבין אינטרסים כלכליים. כרגיל, קהילה ועסקים.... הנה כמה תובנות:

1. רשתות חברתיות ותוכן גולשים באינטרנט משמשים כיום את התאגידים לצורך הפקת רווחים. את הדברים הללו מביא רותם חרמון במאמר מרתק בגליון מס' 5 של כתב העת אודיסאה. חרמון מביא מדבריו של ראשקוף כותב הספר Life inc. בו נטען כי רשתות חברתיות יוצרות תחושה מזוייפת של השתייכות לקהילה. למעשה אלו הן תוכנות שמעצבות מידע אישי ואופי של קשרים חברתיים לתבניות שניתנות לניצול כלכלי ומסחרי. אנחנו נדרשים ומזינים נתונים אישיים, תחביבים ותחומי עניין. בכל המידע הזה נעשה שימוש לצורך שיווק ממוקד אלינו. פס מהעולם עידן האינטרנט הפתוח, הדמוקרטי, הלא ממוסחר. מטריד, לא?

2. רשת האינטרנט מערערת על אמיתות חברתיות מוכרות. לפרט, לפירמה ולארגון וולונטרי מופע דומה ברשת החברתית. כולם מופיעים כמותג. מכאן, יחסים חברתיים הופכים לשיח של שיווק. יחד עם זאת, רשתות חברתיות ובלוגים מאפשרים לכל אדם או ארגון ליצור אמירה ולהביע את עצמו. מדובר בתופעה של השטחת מעמדות. שינוי ביחסי העוצמה בין חזקים לחלשים כפי שהכרנו אותם בעבר. (לא אני המצאתי.... טום פרידמן). אשר שכטר כותב בדמרקר וויק, על מייסדת אתר הבלוגים האפינגטון פוסט. באתר אלפי בלוגרים כותבים מאמרי דעות וחדשות ובכך לוקחים חלק בעיצוב התודעה. הויכוח על איכות ועל שליטה לא נגמר, הוא רק מתחיל.
אבל אותי מעניינת השאלה: מה משמעות כל זה לגבי כוחם של ארגונים חברתיים להשיג את מטרותיהם החברתיות?

3. טכנולוגיות אינטרנטיות לשיווק ולמכירה הן חלק מעוצמות הרשת. האינטרנט מלא בסרטונים ומאמרים על שיווק ברשת ועל מיתוג ברשת. היות ונפתחה זירה חדשה כזו - גם ארגונים חברתיים יכולים ללמוד את השפה, לקדם את מטרותיהם, ואף לגייס כסף באמצעות רשתות חברתיות. כזכור לכולם, ברק אובמה הדהים את העולם בשימוש גאוני ברשת האינטרנט. עד להצלחה פוליטית, חברתית וכלכלית. מאז, אנשי מקצוע בתחום הארגונים החברתיים מנסים לפצח את השיטה לטובת קמפיינים חברתיים. אולי ארחיב על כך בהזדמנות.
בינתיים כדאי לקרוא תאור מקרה מעמיק של קמפיין פייסבוק המכוון למניעת קיצוץ תקציבי שעלול היה להוביל לסגירת 220 פארקים במדינת קליפורניה. התהליך עבד כך: מיד כשהבינו את עומק הבעיה ואת דחיפותה, התגייסו אנשי "הקרן למען הפארקים בקליפורניה" לפעולה נרחבת לצורך העלאת המודעות לגזירה. הפעולה כללה בין השאר, שדרוג דף התומכים שלהם בפייסבוק וקמפיין "חבר מביא חבר". תוך חודשיים וחצי עלה מספרם של התומכים מ 517 ליותר מ 45,000 . דרך הרשת הם קראו לפעולה ויצרו לחץ ציבורי. יותר מ 5,000 תומכים יצאו לפארקים בסוף שבוע מסויים כחלק מהקמפיין. התהודה העצומה הביא להתעניינות המדיה שסיקרה בטלויזיה ובכתבות בעיתונות.
ניתוח אותו קמפיין בבלוג באתר " ON Philanthropy " מציע את מודל כדור השלג לשימוש ברשת החברתית כמנוף לפעולה. עיקרי המודל: הגדרת מטרות ברורות לקמפיין --- הבהרת הבהילות/ נחיצות לפעולה --- תקשורת עקבית תוך שימוש במירב הערוצים --- הגעה לפעולת תרומה.
נתקלתם בדוגמא דומה בארץ?

כעת, אחרי כל המסעות האינטרנטיים, אני חוזרת לשרשרת המשפחתית שלי. בכל זאת גשם ותחושה של חורף בחוץ.