יום שני, 28 בדצמבר 2009

התורם הוא כוכב (ים)

לכבוד סיום שנה אזרחית אחת ולרגל כניסתה של שנה עגולה וחדשה, החלטתי להגיש הפעם משהו קצת אחר. עניין של נקודת מבט.
מדובר במעין סטייה שלי לחפש בכל מקום - מוזיאון או בניין ציבורי אחר, את קיר ההוקרה לתורמים. לפעמים הוא מקסים. לפעמים פחות. כל פעם מסקרן מחדש.
במוזיאון המדע המחודש באקדמיה למדעים בקליפורניה, התורם הוא כוכב ים, פרפר, סוסון ים, חרק או יצור חמוד אחר. התוצאה, תסכימו איתי, מרהיבה.
עדיין באותו מוזיאון. כחלק ממעקה של מוצג. שלטים קונבנציונלים קטנטנים, על מעקה של סוסוני ים. אלה בטח תרמו פחות...
וכעת במעבר חד לארץ.
מוזיאון הח'אן
לתולדות חדרה. כן. מפתיע. יש דבר כזה. מפתיע שהייתי שם... בכל אופן מדובר במתחם גדול במרכז העיר בו נבנה, על שרידי בית ח'אן ערבי עתיק, מוזיאון תולדות ההתיישבות בחדרה. מוזיאון מושקע. מכיר תודה לתורמים שלו ברוח התקופה והתצוגה. ככה זה נראה
.
קופצים לתל אביב. במוזיאון נחום גוטמן לאמנות בנווה צדק נפתח אגף חדש. קיר התורמים השקוף הזה נמצא מאחורי דלפק הקבלה באגף הותיק.


לסיום, באמת לא רציתי לבעס אבל אין אפשרות להתעלם. מוזיאון פתח תקווה לאומנות. דווקא מוזיאון לאמנות עכשיות מאוד מוצלח. חבל שמפעל הפיס לא הצליח (גם הפעם) להתאפק.

עד כאן שלל מכמה מסעותי השנה, בהם זכרתי לקחת מצלמה.
הזדמנות למחשבה על מקומו של התורם והתורמת, על דרכי ההוקרה לתורמים ולתרומתם וגם על מקוריות, עיצוב והומור.

נתקלתם בקיר תורמים מעניין או מרשים? אולי אתם רשומים על קיר כזה?
אני אמשיך לחפש ומבטיחה לעדכן את הבלוג בקירות תורמים נוספים...

שתהיה לכולנו שנה אזרחית מעשירה ומוצלחת.

יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

התרומה למירוק המצפון

ראשית, ברכות לכל הנרשמים כעוקבים לבלוג שלי. כן ירבו. ברוכים הבאים. תדעו לכם כי זה מאוד כיף לדעת למי אני כותבת. לדעת שיש פנים מאחורי הבלוג הזה. והדברים מגיעים לאן שהוא ולא רק לחלל הרשת. אשמח לקבל תגובות.
___________________________________________

בית המשפט המחוזי החליט לאשר את הסדר ההסתלקות ולמחוק את התביעה הייצוגית שהוגשה ב- 2007 כנגד בנק הפועלים. (נורית רוט, The Marker). הצדדים הודיעו כי הבנק תיקן את הפרקטיקה הקודמת שלו בה גבה עמלות באופן לא הוגן. בנוסף הודיע הבנק כי יתרום את רווחיו מהעמלות הנ"ל.

הציבור צריך להיות מרוצה: "רוח הזמן", הלחץ הציבורי והמשפטי הצליחו לגרום לבנק לתקן את דרכיו ולפעול בצורה אתית והוגנת כלפי הלקוחות. הבנק גם יעביר תרומה לא מבוטלת (4.1 מליון שקלים) לארגונים חברתיים. אך האם אנו "סולחים" לבנק שסרח רק בזכות תרומתו לקהילה? האם התרומה ממרקת את מוסריותו של הבנק?

בנק הפועלים הוא אחד הגופים העסקיים המובילים בישראל בתרומה כספית למגזר השלישי. (דיווח כי הוא תורם כ- 45 מליון שקלים מדי שנה). הבנק מכריז שהוא פועל מתוך אחריות
תאגידית, ואף הוציא דו"ח אחריות תאגידית מקיף (גם כן בשנת 2007). בכל פורום רלוונטי מכריזים ראשי הבנק כי הבנק פועל מתוך עקרונות אתיים ומוסריים. באתר האינטרנט נכתב שמנכ"ל הבנק אמר כי "קיימות ואחריות חברתית חייבים להיות ערכי יסוד בפעילותינו. בטווח הארוך, מימושם ייצור סביבה יפה, ערכית וטובה יותר- לקהילה, לעסקים ולאנשים שבתוכם".


נאה דורש. אבל, האם נאה מקיים?

עוד לא שכחנו כי השנה הבנק היה מעורב במחדלים חמורים (שרובם נסתרים מעין הציבור) בנושא ממשל תאגידי, ועתה התביעה הייצוגית הנוכחית.

בנק הפועלים חבר במנהיגות של ארגון מעלה - ארגון העסקים המובילים אחריות תאגידית בישראל. ככזה, הציבור מצפה ממנו באופן מיוחד, לבדוק את עצמו ואת התנהלותו בכל תחום בו הוא פועל. כלפי העובדים, כלפי הלקוחות וכמובן כלפי החברה והסביבה. חשוב שחברות עסקיות יפנימו כי תרומות לקהילה, גם אם גדולות, לא מהוות תחליף להתנהלות אתית והוגנת כלפי הלקוחות.

בנק הפועלים אכן פועל בקהילה. הוא גם משקיע סכומים עצומים בתקשור הפעילות הזו במדיה הכתובה והאלקטרונית. כעת נותר לבדוק להיכן מיועדות התרומות שהבנק התחייב להעביר בשל התנהלות הכושלת שלו בנושא העמלות, ואם לא יהוו חלק מתקציב הפרסום של הבנק.


יום שבת, 19 בדצמבר 2009

צ'ק שמן והביתה?

פילנתרופיה של עסקים ודרכי המעורבות החברתית שלהם. חלק שלישי בסדרה.
בפוסט הקודם הצגתי דרכים לבדיקת המנגנונים בהן הפירמה מטפלת בתרומות. כעת אני מציעה רמזים נוספים להתבוננות על הפירמה והתנהלותה בתחום קשרי הקהילה.
האם הפירמה פועלת ותורמת בצורה אקראית או שהיא מפעילה אסטרטגיה של פילנתרופיה חדשה?

כזכור, פילנתרופיה החדשה של תורמי העילית הפרטיים מוגדרת ככזו התורמת סכומי כסף משמעותיים, באופן מתוכנן וממוקד, מתוך שאיפה להשפיע על החברה. היא משתמשת במדידה והערכה בשאיפה לראות תוצאות. האם עסקים שאתם מכירים פועלים בדרך דומה?

כדי לגלות זאת נתבונן בפעילות החברתית של הפירמה. סביר להניח כי חברה הפועלת לפי התנאים הבאים פועלת בצורה אסטרטגית, ואולי אף בהתאם להגדרת הפילנתרופיה החדשה:

1. מהותיות. תחום המעורבות החברתית מהותי לפירמה. קשור לליבה העסקית, לנושא או למסר החברתי והתדמיתי שהפירמה רוצה לקדם. החברה בחרה בבחירה מושכלת את תחום המעורבות החברתית שלה.
2. מחוייבות. קיימת מחוייבות לנושא ספציפי או למספר מצומצם של נושאים לאורך זמן. שנים אחדות לפחות.
3. מבנה וארגון. הפירמה מינתה איש מקצוע לטיפול בתחום המעורבות החברתית.
4. מנהיגות. אנשי מפתח בפירמה מעורבים ומגוייסים ציבורית להובלת רעיון חברתי או מיזם. ראו לדוגמא את כרמל וונטשרס. המייסדים והשותפים הבכירים שלמה דברת ואבי זאבי מעורבים באופן אישי במיזמים חברתיים בתחום החינוך. נאה דורש - לקדם את תחום החינוך, נאה מקיים.
5. דיאלוג עם ארגונים חברתים. הפירמה מקיימת דיאלוג אמיתי ואמיץ עם ארגונים חברתיים בהיותם חלק ממחזיקי העניין שלה. יש להשמר מדו שיח המתקיים רק לאחר קטסטרופה או תקלה עסקית וכפיצוי לכך. לפני מספר שנים חברת זוגלובק החליטה לתרום לחיילי צה"ל מייד לאחר משבר טיפול בעייתי במזון. גרינווש. לא אהבתי.
6
. כסף והרבה. תרומה כספית ייעודית, רצינית ומשמעותית ובעיקר - לא חד פעמית. לא מרשימים אותי עסקים המכריזים שאינם תורמים כסף. הארגונים החברתיים זקוקים לכסף ולא רק לתרומת מוצרים, התנדבות או שווה כסף. המגזר העיסקי צריך להיות גורם חשוב בגיוס כספים של עמותות.
7. מעורבות מעבר לתרומה כספית. הפירמה לא מסתפקת בתרומה כספית. היא מעורבת בפעילות הארגונים החברתיים שנבחרו לשיתוף פעולה. דוגמאות למעורבות יכולה להיות מנטורינג לראשי העמותה השותפה, תכנון והפעלה של תכניות משותפות, לובי משותף לצורך יצירת שינוי חברתי ברמת מדיניות. תרומת מוצרים. התנדבות עובדים. (עם זאת, לדעתי התנדבות עובדים אקראית אינה מבטאת את הגישה החדשה של מעורבות חברתית של עסקים. אל לפירמה להתהדר בה. יתרונה העיקרי הוא בתוצרים הפנים ארגוניים של הפירמה העסקית - על כך ארחיב בפעם אחרת).
8. הערכה ובקרה. הפירמה משתמשת בתהליכי הערכה ובקרה ודורשת דיווח לגבי השגת ייעדי הפעילות החברתית אליה תרמה. בפועל רק במקרים מעטים עושים זאת.

המרכז לאחריות תאגידית של בוסטון קולג' מציע ששה סטנדרטים חדשים למצויינות במעורבות חברתית של תאגיד. מדובר במדד המאבחן את ההתנהלות המעורבות החברתית של הפירמה ומיועד לסייע לעסקים לנהל את המעורבות החברתית שלהם בצורה מיטבית. אלה הסטנדרטים:

1. מנהיגות
2. אסטרטגיה
3. פתוח מערכת יחסים
4. תשתית
5. מדדים והערכה
6. תקשורת

בלי אשליות ובלי הנחות:
פירמה שתורמת לקהילה אינה יוצאת מכלל חובתה להתנהל מתוך אחריות תאגידית כוללת. פעילות, אפילו מצויינת, בתחום קשרי הקהילה אינה מספיקה מבחינה ציבורית, אם היא לא באה במשולב עם אחריות תאגידית כוללת. אבל אם מנהלים מערך קשרי קהילה, רצוי לדעת איך עושים את זה נכון...

האם זה חשוב לדעתכם?
לפעמים נדמה לי כי ארגונים חברתיים פשוט מעדיפים לקבל צ'ק שמן וללכת הביתה
.



יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

ועדת תרומות

ממשיכה בחשיפת מנגנוני התנהלות חברות עסקיות בנושא תרומות. בפוסט הקודם טענתי כי הדרך למידע הזה מאתגרת בעיקר בשל עמימות וחוסר שקיפות.
כעת אציג מספר מנגנונים של החברות העסקיות לטיפול בנושא התרומות. כל פירמה בוחרת לעצמה מנגנון (אחד או יותר) המתאים לה. חלק מהמנגנונים מתאימים לדפוסי הפילנתרופיה הישנה, אחרים לדפוסי הפילנתרופיה החדשה. אלה ארבעה מהם ועוד אחד לקינוח:


א. ועדת תרומות פנימית
ועדת תרומות מהווה לא פעם מוקד כוח בארגון. בחברות גדולות מדובר בחלוקה של מאות אלפי שקלים ואף מליוני שקלים. מי יושב בועדת התרומות? הדבר שונה מחברה לחברה. לעיתים נמצא בועדה נציגים מההנהלה הבכירה של הפירמה, או חברי דירקטוריון. יש ועדות בהן משולבים נציגי העובדים ובאחרות - אנשי מקצוע. עם זאת כאמור, בדרך כלל מבחוץ קשה לדעת והעמימות שולטת.
השאלות שחשוב לפירמות וגם לארגונים החברתיים לברר כאן הן:
כיצד חברי הועדה מחליטים למי לתרום? האם יש להם ידע מקצועי לגבי העולם החברתי ולגבי התנהלות העמותה? האם הפירמה עושה בדיקת נאותות של העמותה? ונושא נוסף: הערכה ומדידה. מוסכם כי אלה כלים חשובים בניהול עסקי. כיצד הפירמה מפקחת על תוצרי התרומות ובוחנת את תפוקותן?



תרומה של עסק לארגון חברתי ניתנת בהתאם למגוון שיקולים: אינטרס עיסקי, היכרות אישית של חברי הועדה עם הארגון הפונה, צרכים אמיתיים בשטח, בקשה או לחץ של העובדים מתוך העסק. לעיתים - הפנייה פשוט רלוונטית והיא מתאימה לאסטרטגיה של הפירמה ולתחומי התרומה שנקבעו מראש. במקרים לא מעטים ועדת התרומות מהווה חלק מערוצי התקשורת והדיאלוג שהפירמה מקיימת עם העובדים שלה. העובדים יכולים להציג את הפעילות שלהם או הפעילות הקהילתית החשובה להם ולבקש את תמיכת מקום עבודתם. הפירמה מתגמלת אותם באמצעות התרומה.
מעניין לדעת מהו היחס בין השיקולים השונים הללו לגבי ההחלטות שמתקבלות בסופו של דבר.

ב. הקמת עמותה
בחו"ל נמצא פירמות גדולות המקימות קרן או ארגון וולונטרי לצורך פעולה חברתית. לעיתים הגוף החדש מקבל חיים משלו וחירות לפעול גם שלא בצמוד למהלכי הפירמה. בארץ מספר חברות הקימו גופים כאלה. למשל
בנק הפעלים, חברת הראל, חברת אמדוקס ואחרים. הדבר מאפשר לפירמה להעביר את הטיפול בתרומות לעמותה אחת שהיא מעיין קרן פילנתרופית. החברה תורמת לארגון אותו הקימה, ארגון המוכר לצרכי מס ומזכה את הפירמה בהקלות במס על פי חוק. ההחלטות לגבי התרומות לארגונים החברתיים מועברות לעמותה. זו חייבת להתנהל על פי חוק העמותות כולל הפרוצדורות הכרוכות בכך. חברים מהנהלת הפירמה ונציגי העובדים משמשים בדרך כלל כחברי הנהלה של עמותה. בשיחה שקיימתי עם מנהל קשרי קהילה באחד הארגונים שפועלים בדרך זו, הוא טען כי הפרוצדורה של הקמת עמותה מסובכת ומכבידה על הפעילות של הפירמה, בעיקר בשל הצורך בתפעול מנגנוני ניהול עמותה. מה דעתכם?



ג. שיתוף פעולה עם עמותה
פירמה מקבלת מאות בקשות לתרומה מדי שנה. מה עושים? גם חברת
יוניליבר התמודדה עם השאלה הזו. כדי לייעל את התנהלות הפירמה בנושא תרומות המוצרים העניפה של החברה, פיתחו ביוניליבר ישראל מנגנון קשר ייעודי עם ארגון לתת. הארגון הוולונטרי מספק ליוניליבר "בלם זעזועים" מול עשרות הבקשות לתרומה שהפירמה מקבלת מדי חודש. השותפות מבוססת על אמון במקצועיות של ארגון לתת שנחשב ארגון הגג של ארגוני המזון בישראל. הארגון הוולונטרי מנתב את תרומות המזון והמוצרים של הפירמה לפי הצרכים והבקשות בשטח. הקשר בין הארגונים, כפי שתואר במפגש עמיתים, יעיל ומועיל לכל הצדדים.


ד. ניהול התרומות על ידי ארגון חיצוני, מתמחה
על פי המודל הזה, פירמה המעוניינת לתרום לקהילה חוברת לארגון וולונטרי מקצועי ומתמחה על מנת שינהל את ענייני התרומה שלה. המוכר ביותר בנושא זה הוא ארגון מתן - הדרך שלך לתת. הארגון הוולונטרי מהווה את חזית הפירמה כלפי הקהילה. במתן עורכים את בדיקת הנאותות של העמותות וממליצים לפירמה כיצד לפעול. מתן מאפשרת לפירמה מספר ערוצי התקשרות.
האחד- קמפיין גיוס תרומות מעובדי החברה וניתוב התרומות לעמותות שהעובדים מעוניינים לתרום להן. במסלול זה מתן מאפשרת לנציגי הפירמה, מנהלים ועובדים, להיות חברים בועדת ההחלטה לגבי כספים שלא יועדו באופן צפציפי לעמותה מסויימת.
השני- נהול תכניות דגל חברתיות של חברות, כולל העברת התרומות ופיקוח על התנהלות הפרוייקט מבחינה תקציבית. דרך מתן מתאפשרת לפירמה לשלב דפוסי מעורבות חברתית הכוללים גם התנדבות עובדים. להבנתי טווח החופש של הפירמה להחליט בעצמה לגבי התרומות הוא גבוהה יחסית. מתן מייעצת מבחינה מקצועית. זכות החלטה הסופית נשארת בידי הפירמה.

ה. לקינוח- מנגנון משולב לניהול תרומות
מסתבר כי קיים מודל היברידי, משולב. למעשה נוכל למצוא במגזר העיסקי מודלים משולבים שונים לניהול תרומות. כך למשל, נוכל למצוא מצב בו הטיפול בפרוייקט הדגל של חברה מועבר לניהול של גורמי חוץ - מקצועיים, בעוד שחלק אחר של התרומות נשאר לשיקולם ולהחלטתם של העובדים/ המנהלים ו/או הצוות המקצועי של העסק. דוגמא משולבת הכוללת מספר ערוצים תוכלו למצוא בהתנהלות בנק הפועלים.



אנו נמצאים בעידן רב שכבתי, רב ערוצי. גם בנושא ניהול תרומות של עסקים הניואנסים רבים. לאנשי הארגונים החברתיים לא נותר אלא לגלות את המודלים ואת דרכי ההתקשרות עם הפירמה באמצעות עבודה רבה. הצלחתם? אתם מוזמנים לחלוק עימנו את המידע שגיליתם.

אילו מנגנונים נוספים לניהול תרומות של פירמה אתם מכירים?
מהו המנגנון המועדף עליכם?

יום שני, 30 בנובמבר 2009

תרומת עסקים לארגונים חברתיים

אז פניתם לחברה עסקית. הגשתם בקשה לתרומה. ברור לכם כי לפירמה יש כסף. אתם צריכים אותו כדי להניע פעילות חברתית חשובה בארגון שלכם.
האם אתם יודעים כיצד מתקבלות ההחלטות לגבי תרומות העסק?
האם הפירמה מפרסמת את התחומים להם היא תורמת? מהם הקריטריונים לתרומה?
מי בכלל מחליט לגבי הענקת התרומה?
האם מעורבים בהחלטה אנשי מקצוע או שמא ההחלטה מתקבלת על פי תחושת בטן ואינטרסים פוליטיים?
ובכלל מה עדיף לכם, אנשי הארגונים החברתיים? תרומה בלבד או מעורבות נוספת של הפירמה?

על תרומת עסקים לארגונים חברתיים. מאמר ראשון בסדרה.

האם הפירמה מפעילה דפוסים של פילנתרופיה חדשה?
על הדפוסים החדשים במעורבות חברתית של תורמי העילית, כתבתי בפוסט קודם. דפוסים שהם שילוב של תרומה גבוהה במיוחד, מעורבות עמוקה של התורם, מדידה ורצון להשפיע על מהלכים בחברה הישראלית. כדאי להביט על דפוסי התרומה החדשים של הפילנתרופיה הפרטית בישראל. אני מעריכה כי דפוסים אלה יביאו לשינוי גם בדרכי המעורבות החברתית של המגזר העיסקי בישראל. אנחנו עדיין לא שם, אבל לציבור הישראלי יש בהחלט זכות לצפות לשינוי.

מודל התרומה של עסקים. חדש מול ישן
בדומה לדפוסי התרומה של פילנתרופים פרטיים, גם בעסקים ניתן להבחין במודל מסורתי של "מתן בסתר" - שהוא אקראי ואינטואיטיבי ולעומתו מודל חדש ומושכל, ממוקד מטרה ומשלב מעורבות גבוהה של התורם. התפיסה העכשווית בתחום המעורבות החברתית של עסקים גורסת כי בכדי לחולל שינוי חברתי ולתרום בצורה יעילה, על העסקים לעבור מתרומה אקראית לתרומה אסטרטגית ומחושבת. כזו הנמדדת על פי יעדים ותפוקות. רבים יודעים את זה. מעטים עושים את זה.

כיצד נדע מה מודל התרומה של הפירמה?
ראשית נדרשת שקיפות.
שקיפות הנה תנאי בסיסי לדיאלוג בין הפירמה לבין מחזיקי העניין שלה ובכלל זה לארגונים חברתיים. מתן בסתר הוא דפוס של פילנתרופיה הישנה. בעידן המידע והרשתות החברתיות הוירטואליות - אין סודות. מצופה מחברות "להוציא לאור" ולספק לציבור מידע רלוונטי הקשור לכלל תחומי אחריות התאגיד. תחום המעורבות החברתית והתרומות בתוכו, הוא כידוע רק אחד ממכלול תחומי האחריות של התאגיד. הפעם אתמקד בו.

כדי לדעת יותר על תחום התרומות של הפירמה - חשוב לנו כציבור לבדוק: למי העסק תורם? לאילו ארגונים ולאילו מטרות? מהם הקריטריונים לתרומה ומי מחליט למה תורמים וכמה תורמים? במידה ונרצה להעמיק נשאל גם: האם מודל התרומה של הפירמה מורכב מתרומה כספית בלבד או גם מתרומת מוצרים? ואולי הפירמה נוקטת גם בסגנון מעורבות אחר, כגון התנדבות או שותפויות ארוכות טווח?

בפועל קשה מאוד למצוא את המידע הזה. אם תגלשו באתרי האינטרנט של חברות גדולות בארץ, תראו כי הן לא מציינות את מלוא הנתונים הללו. יתרה מכך, אפילו חברות המפרסמות דו"חות חברתיים לא תמיד מפרטות בהם את כל רשימת הנהנים מהתרומות, את הקריטריונים לתרומה ובוודאי לא מידע מפורט לגבי הסכומים.

(בשנתיים האחרונות פורסמו בישראל רק 12 דו"חות חברתיים של עסקים! בהקשר זה - כדאי לעיין בסקירתה של איילין כהן את החברות שפרסמו בשנתיים האחרונות דו"ח חברתי על התנהלותן התאגידית. )

כיצד נדע מי מחליט בפירמה לאילו ארגונים יועדו התרומות?
בדרך כלל לא נדע
.
רוב החברות מעדיפות לשמור מידע זה עמום. כך גם בנושא הקריטריונים לקבלת התרומה. מבחינה ציבורית לדעתי זה בעייתי. מדובר בהרבה מאוד כסף. בחלק מהחברות מדובר במליונים. נכון, יש וארגונים גדולים יתארו לציבור את השותפויות האסטרטגיות שלהם עם ארגונים חברתיים. לגבי שאר הארגונים להם תרמו - לא תמיד נדע את הפרטים. מבחינה מוסרית ואתית בחברות ציבוריות וגם בחברות פרטיות, יש לדעתי לציבור זכות לקבל מידע על הקריטריונים לקבלת תרומה. מנסיוני, הדבר גם יוריד את העומס מועדת התרומות עצמה. ארגונים חברתיים שיבינו כי הם לא בתווך התחומים להם הפירמה תורמת, ימנעו מלהגיש בקשה.

מנגנונים לניהול נושא התרומות
לחברות העסקיות ישנם מספר מנגנונים לטיפול בתפוח האדמה הלוהט הזה. כל פירמה בוחרת לעצמה מנגנון לניהול התרומות. חלק מהמנגנונים מתאימים לדפוסי הפילנתרופיה הישנה, אחרים לדפוסי הפילנתרופיה החדשה. על ארבעה מהם אכתוב בפעם הבאה.

יום שבת, 21 בנובמבר 2009

קהילה מתפוגגת בלוד

סוגיות של זהות בפרספקטיבה של שלושה דורות בעיר מעורבת, במדינה גזענית. תערוכה חדשה במוזיאון פתח תקווה לאומנות. ולסיום גם על הקרן להתחדשות העיר לוד.


כשנכנסים לחלל המרכזי במוזיאון פתח תקווה לאומנות כאילו צועדים לתוך כנסייה. חשוך, ברקע צלילים של עוגב, תמונות מוארות חלושות על הקירות וממול - עבודות וידאו של במת הפולחן המרכזית.


התערוכה "גאורגופוליס" של דור גז (אוצרת דרורית גור אריה), עושה את העבודה. היא מרגשת. היא גורמת לנו לחשוב. העבודות עצמן, מלאכת האוצרות ועיצוב התערוכה מתלכדים לאמירה שלמה וחזקה. גז מספר את סיפורה של קהילה נוצרית יוונית בעיר לוד. קהילה שהיא "מיעוט בתוך מיעוט בתוך מיעוט". ולחילופין הם גם וגם וגם. גם נוצרים, גם ערבים. גם ישראלים גם פלסטינים. גז מציג תהליך התפוררות של נכסי הקהילה הנוצרית יוונית בלוד. צילומים חשוכים של שרידי מבנים, עבודות וידאו בה נראה איש הדת דורש ביוונית ובן הקהילה עומד על ידו ומתווך את השפה לערבית. חברי הקהילה אינם דוברי יוונית, אלא ערבית ועברית. שפת הכנסייה יוונית. באופן אירוני גם הכנסייה שלהם מתנכרת להם.

בחלקה השני של התערוכה ארבע עבודות וידאו של שלושה דורות.
בסרט ראשון, הסבא יעקוב מונייר, מדבר בערבית ובעברית לסירוגין. על הכיבוש הישראלי של שנת 1948 ועל זהותו כחלק משרשרת דורית ארוכה.
בסרט שני, בן דור הביניים מופיע לבדו בפריים ומנסה לתאר את זהותו כישראלי בן הארץ. הוא מדבר עברית רהוטה אך מופרע כל העת עלי ידי הערות ביניים בערבית של אשתו ובנותיו שרק קולן נשמע מחוץ לפריים. סוגיית הזהות גורמת לו לשוב ולהיאנח. כאילו אומר: מי אני? לא פשוט.

בעבודת הוידאו האחרונה "(ס)מירה", מופיעה בת הדור השלישי במשפחת מונייר. בחורה מקסימה בשנות העשרים לחייה. סטודנטית שמתגוררת ועובדת כמלצרית בירושלים. היא מתארת אירוע בו התבקשה על ידי מעסיקתה לחתום על החשבונית לסועדים בשם בעל צליל עברי. סימה ולא סמירה. הסיטואציה חזקה ומרגשת אותה ואת הצופים. האם תסכים לשנות את שמה וזהותה? מדוע הלקוחות נחרדים לגלות שהמלצרית היפיפיה היא ערביה ולא יהודיה כמו שחשבו? מדוע בעלת הבית לא מוכנה לקבל את הצעירה הישראלית כל כך כמו שהיא? היא מבקשת ממנה להעמיד פנים. יש כאן תחושה של הונאה מכל הכיוונים. הסרט הזה נוגע באופייה האמיתי של החברה הישראלית. כמה אנחנו צבועים. הוידאו מהדהד לימים רחוקים ומעורר מחשבות על שחשו יהודים כמיעוט בחברה אנטישמית אחרת, מספר דורות אחורה. צמרמורת.

כמובן שאני ממליצה לבקר בתערוכה. 5.11.09 - 5.2.2010. כדאי להגיע למפגש הבא עם האמן דור גז. בשבת 30 לינואר 2010. היום בתערוכה, האמן דור גז (משמאל)

המבט על קהילה זו בלוד הזכיר לי יוזמה מעניינת בעיר - הקרן לפיתוח לוד. הקרן קמה בשנת 2008 ופועלת "להחזיר עטרה ליושנה" ולהשיב לעיר את זהרה כבירה רב תרבותית. עו"ד אביב וסרמן נקרא על ידי ראש העיר והקים קרן חדשה שתפעל לטובת העיר, תרבותה ופסיפס תושביה. האתגרים שלהם לא פשוטים. נקווה שתצלח דרכם.




יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

פילנתרופיה חדשה משתלטת?

בדיוק יומיים לאחר שהלנתי כאן על כך שאין בישראל מספיק מחקרים על קשרי עסקים וקהילה, קבלתי בדואר חוברת עם תוצאות מחקר חדש העוסק בפילנתרופיה העילית. המחקר נעשה במרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה העברית בירושלים ובראשו עומד פרופ' הלל שמיד. המחקר מאיר וממשיג את תרבות הנתינה של הפילנתרופיה החדשה המפתחת בשנים האחרונות בישראל.

הפילנתרופים שנכללו במחקר הם 79 אנשי עסקים שתרמו מהונם האישי בממוצע מעל שני מליון ש"ח בשנה. כולם ממלאים תפקידים שונים במגזר העסקי - שירותים פיננסיים ועסקיים, יזמות הון סיכון, טכנולוגיית מחשבים ותקשורת, נדל"ן ובריאות. בנוסף, מה שמגדיר אותם בפילנתרופיה החדשה היא העובדה שהם מתנדבים בארגונים או מניעים יוזמות חברתיות. התורמים הללו נשאלו על היקף התרומה שלהם, על דפוסי התרומה והמניעים לתרומה.

מהי פילנתרופיה עילית?
מדובר בקטגוריה מובחנת של פילנתרופיה פרטית. התורמים הנמנים על סוג זה של פילנתרופיה אינם מסתפקים עוד ברישום המחאה שמנה. הם תורמים מהונם סכומים גדולים. הם מעורבים בהנהלות ציבוריות של ארגונים ובמיזמים חדשניים. הם ממוקדי משימה, מאמינים בהשקעה חברתית ורוצים להשפיע. ערוצי התרומה שלהם מגוונים וכוללים קרנות, תרומה אישית ישירה או תרומה באמצעות עסקים.

המחקר מביא כדוגמא קרנות חדשות כגון IVN, JVP ותמורה שהוקמו על ידי יזמים, קבוצות מלוכדות של אנשים שהשיגו את הונם בתעשיית ההי טק ועתה עוסקים בעשייה פילנתרופית. מה שמאפיין אותם זה המעבר מפילנתרופיה רגשית לפילנתרופיה רציונאלית. דוגמא בולטת בעולם היא כמובן פעילותו של ביל גייטס באמצעות הקרן שלו ושל אישתו מלינדה. קרן הפועלת לקידום בריאות בעולם, בין השאר למציאת מזור למחלת המלריה באפריקה וגם לשיפור מערכת החינוך בארצות הברית.

התבוננות על הפילתרופיה החדשה או כפי שהיא מכונה לעיתים פילנתרופיה קפיטליסטית, מביאה אותי להציב לדיון כמה סוגיות מהותיות:
1. סגנון הפעילות. סגנון הפעילות של הפילנתרופים החדשים מושפע מתרבות ניהול עסקית. הדבר עשוי לתרום ליעילות התנהלותם של מיזמים וארגונים חברתיים אך עלול לשנות את אופיים. חזון, מטרות. יעדים מדדים, תוכניות עבודה, תוצרים ותפוקות, הערכה ובקרה. כל אלה חשובים מאוד. לצד זה אנו רואים כיום מגמה גדלה והולכת של הכנסת מיזמים עסקיים לפעילות של עמותות. מדובר בשינוי תרבותי במגזר השלישי. הנושא הלוהט הזה נמצא על סדר היום הציבורי בישראל. הוא נדון לאחרונה בהרחבה במספר כנסים שאף כתבתי עליהם כאן בעבר ועוד ימשיך להעסיק את העולם החברתי בתקופה הקרובה.

2. גבולות ההשפעה. עוצמתם הציבורית, הקרבה למקבלי החלטות מהמגזר הציבורי והונם השופע מביאים את הפילנתרופיים החדשים לעמדת השפעה בציבוריות הישראלית ובמהירות גבוהה. רוב המרואיינים במחקר סבורים כי הפילנתרופיה יוצרת שינוי חברתי רחב או מקומי וממוקד ובכל אופן מאפשרת להם לחולל שינוי בתחומים בעלי חשיבות עבורם. לדעתם הפילנתרופיה גם מחנכת למעורבות חברתית ומהווה כלי להשפעה הן על המגזר השלישי והן על הממשלה.
לדעתי על הציבוריות הישראלית להגדיר את גבולות ההשפעה של הפילנתרופיה העילית , דווקא בשל עוצמתה, באופן כזה שניתן יהיה לשמור על כוחו של המגזר הציבורי, הנבחר באופן דמוקרטי. עוד דבר - לדפוסי המעורבות של הפילנתרופיה החדשה יש לדעתי השפעה גם על התנהלותו של המגזר העיסקי בתחום המעורבות החברתית. על כך אכתוב בפעם אחרת.

3. לגיטימיות ההשפעה. האם בעל המאה הוא בעל הדעה? האם מוטת ההשפעה של הפילנתרופים החדשים מאפשרת להם לקבוע את סדר היום הציבורי? במקרים רבים נראה שכן. זוכרים את ועדת דברת בנושא חינוך? בראשה עמד איש עסקים ולא איש חינוך. מדוע? מהיכן הלגיטימציה לפעול? האם בזכות הונם יכולים הם להשפיע על המגזר הציבורי ועל מקבלי ההחלטות? בפועל נראה כי דרכם קלה יותר מלאחרים מן השורה. החברה שלנו מקדשת הצלחות עיסקיות ומאפשרת לאנשי עסקים "לקחת פיקוד". לטוב ולרע.
ראו למשל את עמותת אור ירוק, שנוסדה ב 1997 על ידי איש העסקים אבי נאור. היא בהחלט הצליחה לחולל שינוי בנושא תרבות הנהיגה. בזכות ההון, בזכות הנגישות למקבלי החלטות וגם בזכות הכנסה של סגנון פעילות מקצועי, אפילו עסקי, ממוקד ומבוקר. גם תנועת הכל חינוך - שהיא ארגון לובי, מיסודו של דב לאוטמן קמה ב 2008 ומיד התברגה לתוך התודעה הציבורית וזכתה בנגישות למקבלי החלטות.

כל הפעילות הזו היא פעילות מובהקת ולגיטימית של חברה אזרחית, אולם האין היא מטילה צל על פעילות השטח של ארגוני השדה הותיקים הנאבקים גם הם על תהודה ציבורית? נראה לי כי בדומה למה שחוללו תאגידים לשוק העיסקי כך עלולה להיות השפעתם של פילנתרופיים המקימים ארגונים משלהם. הם משנים את השיח הציבורי ואולי אף משתלטים עליו. ארגוני השורשים מאבדים מים.

בכל אופן נראה כי כל עוד הנושאים בהם פעילים תורמי העילית נכללים בציר המרכזי המעסיק את החברה הישראלית - הפעילות שלהם נתפסת כחשובה ותורמת. אם כן - מהו הציר הזה?

במה הפילנתרופיה החדשה מעדיפה להשקיע? ועוד יותר מעניין - במה לא?
מחקרם של פרופ' שמיד, אבישג רודיך בשיתוף עם חנה שאול בר ניסים מצא כי התחומים העיקריים המועדפים על הפילנתרופיה העילית לפעילות, להשקעה ולתרומה הם: חינוך, רווחה וכן בריאות ומניעה.
לעומת זאת, הפילנתרופיים החדשים אינם מתעניינים בספורט, נפגעי טרור, זהירות בדרכים ואמנות. גם צה"ל, זכויות האדם והאזרח ותהליך השלום מתבררים כנושאים שפחות אטרקטיביים עבורם כיום.
מתברר עוד כי גם בתוך התחומים המעודפים עליהם נמצא מדרג. כך, בתוך תחום הרווחה, הפילנתרופיים מוכנים להשקיע בבני נוער בסיכון. לעומת זאת, ישנם נושאים דחויים שכלל לא מעניינים אותם. ביניהם נשים חד הוריות וקשישים. לציבור הזה אין רייטינג. כאן המדינה ושאר הארגונים החברתיים נשארים לשאת בנטל.



המחקר יצא לאור באוקטובר 2009, חוברת מס' 7 בסדרת מאמרים של המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, שבאוניברסיטה עברית בירושלים.

יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

עבודה קהילתית בארגז הכלים לניהול קשרי קהילה

עסקים יכולים לחולל שינוי חברתי. כך אני מאמינה. לכן לדעתי, גוף הידע של עבודה קהילתית עשוי לשמש בסיס טוב לניהול אפקטיבי של קשרי קהילה בחברות עסקיות. ספרה החדש של אלישבע סדן "עבודה קהילתית - שיטות לשינוי חברתי" צריך להתווסף לארגז הכלים של כל מנהל/ת קשרי קהילה.

מי הם אנשי קשרי הקהילה בחברות העסקיות? רבים מהקולגות שלי נכנסו לתפקיד כהרחבה של תחומים אחרים בהם עסקו: משאבי אנוש, שיווק, תקשורת ואף מזכירות. ניהול קשרי עסקים וקהילה ובוודאי ניהול התחום הרחב של אחריות תאגידית, הם דיסציפלינות חדשות המתפתחות במהירות. התחום הזה נבנה תוך כדי תנועה ונראה כי בכל פירמה הוא מקבל את האופי של מי שמשמש בתפקיד. בבדיקה שנעשתה לפני מספר שנים בארגון מעלה נמצא כי רוב מנהלי קשרי הקהילה באו מתחום משאבי האנוש בחברה. כיום, עם התרחבות הפעילות לניהול כולל של אחריות תאגידית, אנו רואים אנשי מקצוע מתחומים פיננסיים, משפטיים, תקשורתיים וסביבתיים הפועלים גם הם בתחום.


אם כן, איזה ידע מקצועי דרוש כדי לשמש מנהל קשרי קהילה? בפועל לא הרבה, או להיפך - דרוש ידע מגוון מאוד. למעשה גוף הידע הישראלי המאורגן והמוכח מחקרית במקצוע הוא דל יחסית. בשלב זה אנו מסתמכים בעיקר על תיאורי מקרה, על נסיון עמיתים ועל סקרים של מכוני סקרים. מעט מדי מחקרים אקדמיים. יש את קורס מעלה למנהלי אחריות תאגידית, המהווה נקודת פתיחה לתחומי העיסוק, אך הוא רחוק מלהקיף ביסודיות את הידע הנדרש להבנת התחום. תכניות חדשות הנפתחות כעת בבתי הספר למנהל עסקים (למשל במסלול האקדמי של המכללה למנהל) בנושא אחריות תאגידית, עשויות להוות קפיצת מדרגה בתחום בסיס הידע של אנשי המקצוע והמנהלים בתחום. אף בהן, בהיותן מכוונות למנהלים, חשוב לתת מקום לגוף ידע מתחומי החברה והקהילה כמו גם לאסטרטגיות של שינוי חברתי. הרי לבד מהמבט המתבקש החוצה - לקהילה, הטמעת מושגים חדשים בתחומי האחריות התאגידית כמו גם מיומנויות ניהוליות חדשניות, לתוך הפירמה פנימה, מהווה שינוי תודעתי וחברתי מן המעלה הראשונה. תהליך אליו יש להערך.


מהי הפרקטיקה בה משתמש מנהל קשרי קהילה?

מנהל קשרי קהילה צריך לדעת:
1. לקרוא את הארגון שלו פנימה והחוצה: לזהות מה התחום או התחומים המהותיים לארגון, לזהות אינטרסים ומקורות כוח ארגוניים פנימיים להנעת התהליך.
2. להבין את הצרכים בקהילה: לזהות צרכים חברתיים, להכיר את הסביבה החברתית והפוליטית ואת השחקנים המשמעותיים בה. לזהות שותפים מתאימים בקהילה לצורך הפעלת ההשפעה החברתית הרצויה.
3. להשתמש במיומנויות מקצועיות מגוונות: למשל ניהול תהליכים, תכנון והערכה, מיתוג, תקשורת ויחסי ציבור.
וזה רק על קצה המזלג.

לצד מיומנויות ניהוליות, ארגוניות ותקשורתיות, אני מציעה למנהלי קשרי עסקים - קהילה להכיר את הדיסצפלינה של עבודה קהילתית ולהשתמש בה כאמצעי להבנת הקהילה ולשכלול מיומנויות מקצועיות.

ספרה החדש של אלישבע סדן "עבודה קהילתית - שיטות לשינוי חברתי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009) מאפשר מבט יסודי לעבודה הקהילתית כאמצעי לשינוי חברתי.

נסיוני מראה כי כדי לנהל קשרי קהילה בחברה עסקית יש לכוון את העשייה הן לקהילה הפנימית -הפירמה והן לקהילה או לקהילות החיצוניות בהן שואפים לפעול. השפה הנדרשת בשני המקרים היא - הנעת תהליך חברתי. ולכן הספר הזה רלוונטי.

מהי בעצם עבודה קהילתית? Community Organizing (בהסתמכות על עמ' 65)
עבודה קהילתית נותנת תשובה מעשית לשאלה התיאורטית כיצד יכולים אנשים להשפיע על החברה ולשפר את איכות החיים שלהם ושל הקהילות בהם הם חיים. עבודה קהילתית היא מכלול של תהליכים, שיטות ומיומנויות עשייה חברתית. נהוג לחלקם לארבעה תחומים: ארגון, תכנון, פתוח ושינוי חברתי. מושגים כגון סינגור, העצמה, מנהיגות, בניית קהילה ושינוי חברתי הם מושגי יסוד בעבודה קהילתית.


מדוע חשוב למנהלי קשרי קהילה לדעת מהם תהליכי שינוי חברתי ?
1. כדי להכיר את מהותם של הארגונים בקהילה. אין אני טוענת כי מנהל קשרי קהילה צריך להיות עובד קהילתי. כלל לא. אני לא מצפה ממנו לארגן מהלכים חברתיים או להניע אזרחים לפעול למען הזכויות שלהם. (למרות שנוכחנו כי יש העושים זאת. כל הכבוד להם) אבל בהחלט עליו להכיר ארגונים בקהילה ולהבין: האם הם ארגוני שירותים? האם הם ארגונים לשינוי חברתי? מה האג'נדה החברתית והפוליטית שלהם? עם מי מתאים לי, כעסק, לעבוד? אלה נקודות חשובות בבחירת השותפים בקהילה. חשוב כמובן גם ללמוד על צרכי הקהילה כדי להשכיל ולספק מענים מתאימים בשיתוף פעולה נכון עם גורמים בקהילה.
2. כדי לנהל סיכונים. זוכרים את ג'וליה רוברטס בסרט ארין ברקוביץ? היא מגייסת אנשים, קבוצות וקהילה שלמה למאבק בתאגיד מזהם. היא מיישמת תהליכים של בניית קהילה, תכנון מאבק חברתי ופועלת בדרך של עימות. כמובן זה לא קרה לאף אחד מכם ... אבל אם אתם מנהלי קשרי קהילה או אחריות תאגידית, כדאי שתכירו כיצד פועלים המהלכים הללו... לא?
3. כדי להניע תהליכים פנים ארגוניים. כמו גיוס מתנדבים, מנהיגים ומובילי התנדבות מתוך הפירמה
4. כדי לחולל שינוי חברתי! עסקים יכולים לעשות זאת... וכדי לעשות זאת היטב, מוטב להשתמש בכלים המקצועיים. לפני מספר שבועות כתבתי כאן על הפעילות של השף ג'יימי אוליבר לשינוי בהרגלי התזונה של קהילות בבריטניה והראיתי כיצד הוא משתמש בתהליכים של עבודה קהילתית.

אז מה ניתן למצוא בספר?
הפרקים הראשונים עוסקים בהגדרות הרבות של המושג "קהילה" ובתיאור תולדות הקהילה בישראל. הדברים כתובים בצורה קולחת וקריאה למרות שמשולבים בהם מבואות בבליוגרפיים רבים.
חלקים רבים בספר יכולים להוות כלי עבודה עבור מנהלי קשרי הקהילה: ראשית ניתן ללמוד על כניסה לקהילה: יצירת קשר עם הקהילה, היכרות עם הקהילה ואבחון מצב חברתי (בחלק ג'). חלק ד' עוסק בהתארגנות לבניית קהילה וכולל אף התייחסות ודוגמאות לפיתוח כלכלי קהילתי. בסיס מקצועי לפיתוח מנהיגות קהילתית (למשל לצורך הכשרת עובדים כמובילי התנדבות בקהילה) ניתן לקבל בחלק על מנהיגות קהילתית (חלק ו'). בספר התייחסות רצינית ובהירה גם לתהליכי הערכה וסיום החשובים מאוד בעבודה של איש המקצוע המניע תהליכים חברתיים. (חלק ח').

אם אתם רוצים שינוי חברתי או מעוניינים ללמוד כיצד לעשות את זה נכון - בטוחה שתמצאו בספרה של אלישבע סדן כלים חשובים, המוגשים בצורה מעניינת, נגישה ובהירה.

עוד על ד"ר אלישבע סדן ועל ספרה יהיה ניתן ללמוד באתר האינטרנט שלה. (בדקתי. אך נראה כי בשלב זה הוא לא פעיל) http://www.communitywork.co.il/

אילו ספרים בארגז הכלים שלכם כמנהלי קשרי קהילה ואחריות תאגידית?

יום ראשון, 1 בנובמבר 2009

שרשרת משפחתית ורשתות חברתיות

בתמונה - שורשיי: שלושה דורות במשפחת גמוש. רזקנה, לטביה 1932
שרשרת משפחתית קדומה ועמוקה מתקיימת בחיי לצד רשת חברתית חדשה ותמנונית.
לשרשרת המשפחתית היקרה שלי אין תחליף וטוב שכך. בענווה, אני מציעה לכל מי שקורא את הבלוג הזה לעצור רגע ולחשוב על השרשרת המשפחתית האישית שלו/ שלה. נראה לי כי לפני שאנחנו מפליגים בעולם הוירטואלי חשוב לשמור ולהעריך את השרשרת המשפחתית האישית ולראות את הטוב שניתן לקחת ממנה - אלינו.

לצד השרשרת המשפחתית שלי, נפתחת לפני כיום ומתפתחת, לאט לאט אך במהירות, רשת חברתית וירטואלית. ואפילו יותר מאחת. בזמן האחרון קראתי מספר התייחסויות לגבי השפעת הרשתות החברתיות על אספקטים שונים בחיינו. אותי מסקרן הגבול העדין בין יצירת קהילות וירטואליות ועיצוב של תחושת קהילה לבין אינטרסים כלכליים. כרגיל, קהילה ועסקים.... הנה כמה תובנות:

1. רשתות חברתיות ותוכן גולשים באינטרנט משמשים כיום את התאגידים לצורך הפקת רווחים. את הדברים הללו מביא רותם חרמון במאמר מרתק בגליון מס' 5 של כתב העת אודיסאה. חרמון מביא מדבריו של ראשקוף כותב הספר Life inc. בו נטען כי רשתות חברתיות יוצרות תחושה מזוייפת של השתייכות לקהילה. למעשה אלו הן תוכנות שמעצבות מידע אישי ואופי של קשרים חברתיים לתבניות שניתנות לניצול כלכלי ומסחרי. אנחנו נדרשים ומזינים נתונים אישיים, תחביבים ותחומי עניין. בכל המידע הזה נעשה שימוש לצורך שיווק ממוקד אלינו. פס מהעולם עידן האינטרנט הפתוח, הדמוקרטי, הלא ממוסחר. מטריד, לא?

2. רשת האינטרנט מערערת על אמיתות חברתיות מוכרות. לפרט, לפירמה ולארגון וולונטרי מופע דומה ברשת החברתית. כולם מופיעים כמותג. מכאן, יחסים חברתיים הופכים לשיח של שיווק. יחד עם זאת, רשתות חברתיות ובלוגים מאפשרים לכל אדם או ארגון ליצור אמירה ולהביע את עצמו. מדובר בתופעה של השטחת מעמדות. שינוי ביחסי העוצמה בין חזקים לחלשים כפי שהכרנו אותם בעבר. (לא אני המצאתי.... טום פרידמן). אשר שכטר כותב בדמרקר וויק, על מייסדת אתר הבלוגים האפינגטון פוסט. באתר אלפי בלוגרים כותבים מאמרי דעות וחדשות ובכך לוקחים חלק בעיצוב התודעה. הויכוח על איכות ועל שליטה לא נגמר, הוא רק מתחיל.
אבל אותי מעניינת השאלה: מה משמעות כל זה לגבי כוחם של ארגונים חברתיים להשיג את מטרותיהם החברתיות?

3. טכנולוגיות אינטרנטיות לשיווק ולמכירה הן חלק מעוצמות הרשת. האינטרנט מלא בסרטונים ומאמרים על שיווק ברשת ועל מיתוג ברשת. היות ונפתחה זירה חדשה כזו - גם ארגונים חברתיים יכולים ללמוד את השפה, לקדם את מטרותיהם, ואף לגייס כסף באמצעות רשתות חברתיות. כזכור לכולם, ברק אובמה הדהים את העולם בשימוש גאוני ברשת האינטרנט. עד להצלחה פוליטית, חברתית וכלכלית. מאז, אנשי מקצוע בתחום הארגונים החברתיים מנסים לפצח את השיטה לטובת קמפיינים חברתיים. אולי ארחיב על כך בהזדמנות.
בינתיים כדאי לקרוא תאור מקרה מעמיק של קמפיין פייסבוק המכוון למניעת קיצוץ תקציבי שעלול היה להוביל לסגירת 220 פארקים במדינת קליפורניה. התהליך עבד כך: מיד כשהבינו את עומק הבעיה ואת דחיפותה, התגייסו אנשי "הקרן למען הפארקים בקליפורניה" לפעולה נרחבת לצורך העלאת המודעות לגזירה. הפעולה כללה בין השאר, שדרוג דף התומכים שלהם בפייסבוק וקמפיין "חבר מביא חבר". תוך חודשיים וחצי עלה מספרם של התומכים מ 517 ליותר מ 45,000 . דרך הרשת הם קראו לפעולה ויצרו לחץ ציבורי. יותר מ 5,000 תומכים יצאו לפארקים בסוף שבוע מסויים כחלק מהקמפיין. התהודה העצומה הביא להתעניינות המדיה שסיקרה בטלויזיה ובכתבות בעיתונות.
ניתוח אותו קמפיין בבלוג באתר " ON Philanthropy " מציע את מודל כדור השלג לשימוש ברשת החברתית כמנוף לפעולה. עיקרי המודל: הגדרת מטרות ברורות לקמפיין --- הבהרת הבהילות/ נחיצות לפעולה --- תקשורת עקבית תוך שימוש במירב הערוצים --- הגעה לפעולת תרומה.
נתקלתם בדוגמא דומה בארץ?

כעת, אחרי כל המסעות האינטרנטיים, אני חוזרת לשרשרת המשפחתית שלי. בכל זאת גשם ותחושה של חורף בחוץ.

יום שישי, 23 באוקטובר 2009

על עסקים חברתיים ופילנתרופיה עיסקית

בעבר הדיכוטומיה היתה ברורה: יש עסקים ויש פילנתרופיה. שני עולמות נפרדים, שתי תרבויות שונות לגמרי. אלה, מטרתם להרוויח כסף, אלה מטרתם לפעול למען החברה. בשנים האחרונות הגבולות אינם כה ברורים. עסקים חדרו לעולם החברתי, ארגונים חברתיים פועלים גם ליצירת רווחים. מתפתחים מודלים חדשים של ארגונים. האם אלה יצורי כלאיים או מבנים מועילים?
מודלים ארגוניים הממזגים את העסקי והחברתי מתקיימים סביבנו בתצורות מגוונות. אתייחס לשלושה מהם
:

מודל ראשון שכולנו מכירים הוא תרומת עסקים לקהילה. זה בעיניי המודל המפתה והנאיבי. בת הים הקטנה. עסקים קטנים וגדולים מנדבים חלק (בד"כ מזערי) מרווחיהם לפעולות למען החברה. הם עושים זאת בעיקר באמצעות תרומות כספיות, תרומות ציוד או מוצרים ובאמצעות התנדבות עובדים. ידעתם כי בישראל רק 8.9% מהעסקים מעורבים בפעילות של תרומה לקהילה? (כך עולה מסקר שערך משרד התמ"ת ופרסם בינואר 2008 ומייצג אוכלוסייה של 125 אלף עסקים, רובם קטנים ובינוניים.) למודל הזה, המכונה לעיתים עסקים פילנתרופיים (ולא בצדק), יש עוד הרבה לאן לצמוח ולהתפתח. ונקווה שכך יהיה. אבל זה לא הכל, אנחנו לא כל כך נאיבים. אנו מצפים לראות מעורבות חברתית של עסקים בהקשר רחב יותר - כחלק מהתנהלות אחראית של תאגיד ולא להסתנוור מתרומה קטנה כגדולה. נכון, ארגונים חברתיים הזוכים לתרומות העסקים, נהנים מאוד מהכספים הללו, אך בכל אופן חשוב לזכור כי מדובר בתחום הבסיסי ביותר של קשרי קהילה ועסקים.

מודל שני, אותו אני הכי אוהבת לראות, היא יזמות עסקית בעלת ערך חברתי סביבתי. "זו ציפור? זה מטוס? זה סופרמן!" מודל זה מאפשר לי להיות אופטימית. יתכן עולם בו לא רק רווחים מניעים את בני האדם ובפרט את אנשי העסקים, אלא גם רצון טוב ומטרות טובות. בואו נשאיר בצד את הציניות ונקווה שהמודל הזה יעבוד. זו לדעתי הרמה הגבוהה, העוצמתית והמשמעותית יותר של קשרי עסקים קהילה. מדובר בעסקים (או חטיבה בתאגיד) המוקמים כחברה לכל דבר. פירמות המפתחות מוצר (למשל: נורה חסכונית באנרגיה, מכונית חשמלית) או שירות (למשל: הלוואות לעסקים זעירים), שמטרתן לא רק להרוויח אלא גם לתת מענה חדש לצורך חברתי (צמצום הנחשלות בארצות מתפתחות) או סביבתי (זיהום, התחממות כדור הארץ). נראה כי תפקידם של העסקים החברתיים האלה חשוב במיוחד במקרים בהם יש כשל שוק או כשל ממשלה. זאת אומרת - כאשר עסקים אחרים, ארגונים או ממשלות, לא מספקים צרכים חבריים בסיסיים של אנשים. בעולם השלישי ואפילו אנחנו באמת זקוקים לסופרמן, לא?

והמודל הזה משגשג. מדובר ממש בשוק חדש. תנועה של חברות עסקיות ויזמים חברתיים בכל רחבי הגלובוס. לפני חודשיים התקיים בקליפורניה בפעם השנייה, כנס בינלאומי בנושא שוק הון חברתי.
Social Capital Markets. בכנס ששמו SOCAP09 , התכנסו 800 משתתפים מ 26 מדינות. הם מעוניינים להרוויח ועם זאת ליצור תמורה חברתית. הכנס אפשר שיתופי פעולה בין יזמים, משקיעים, קרנות ואף ממשלות. דוגמא למיזמים שהוצגו בכנס: פתוח וייצור מתקני טיהור מים אישיים באפריקה, הלוואות למיזמי סטארטאפ המיועדים לבניה ירוקה, הלוואות לעסקים ולאנשים בעלי הכנסה נמוכה באיזורים נחשלים. ועוד ועוד. (במידה והקישור לא עובד: הנה הכתובת: www.socialcapitalmarkets.net )

גם כנס מעלה 2009 שהתקיים באמצע אוקטובר, עסק לא מעט ביזמות עסקית חברתית. מושב מעניין הוקדש לנושא אחריות תאגידית של עסקים קטנים ובינוניים, הונחה ביצירתיות על ידי בועז ישראלי מחברת פרקסיס. שם, בין השאר, הציגו עצמם יזמים מכמה עסקים חברתיים מסקרנים. אחד היה אמיר בר נתן, מנכ"ל Call יכול, מנהל מוקד טלפוני המאוייש כולו על ידי אנשים עם מוגבלויות. השני - פינקי רוז, מנכ"ל חברה בע"מ בשם Ecommunity, הפועלת לקדם שתי מטרות: חברתית וסביבתית. מיחזור פסולת אלקטרונית על ידי אנשים עם מוגבלויות.
המיזמים הללו מכוונים ליצירת רווח. זו לא פילנתרופיה, אבל הפוטנציאל שלהם ליצירת שינוי חברתי הוא בהחלט גדול. השאלה החשובה היא האם הם מצליחים להרוויח? ואם כן, כיצד? עוד מקדם לומר באם הבסיס העסקי שלהם יוכל להחזיק את היוזמה ללא השקעה חיצונית, מסיבית ומתמשכת.

מודל שלישי המשלב עסקים וקהילה אותו אזכיר כאן, נמצא בקצה השני של הסקאלה, (אם נצייר את הדברים באופן לינארי). בעיניי משול למינוטאור. במודל זה ארגונים חברתיים חודרים למגזר העסקי. למה מינוטאור? כי לפי המיתולוגיה היוונית זהו יצור שהוא חצי אדם וחצי שור, לפעמים מתואר כאכזר ולעיתים כמאהב. מיתוס המינוטאור וקטילתו על ידי תסאוס, נושא הדים לשינויים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים. בינתיים, עבורי, מודל זה - קצת מפחיד ומאיים.
כנס פראדלר, יערך בשבוע הבא, 2 בנובמבר, במלון דניאל בהרצליה ומציין עשור לקרן פראט וחמש שנים לתכנית פראדלר, המנחה ומאמנת ארגונים חברתיים. הכנס יעסוק בסוגיות הקשורות בפיתוח יוזמות עסקיות כמקור נוסף של הכנסה לארגונים חברתיים. יוזמות שלאו דווקא מכוונות כמענה לאוכלוסית היעד של הארגונים החברתיים.
מהן השלכות מודל זה על המגזר הוולונטרי? עד כמה המדינה תתן ליוזמות הללו להתקיים? מה זה יעשה לדימוי ולתפקיד של הארגונים החברתיים? מקווה שבכנס אקבל נקודת מבט מעניינת על הסוגיות הללו. אני אהיה שם...

# התמונות ממאגר תמונות ויקישיתוף

יום ראשון, 18 באוקטובר 2009

אודיסאה לליבה העיסקית

גליון מס' 5 של כתב העת אודיסאה - מסע בין רעיונות חולק בשבוע שעבר בכנס "מעלה" - כנס עסקים המחוללים שינוי בתחום אחריות תאגידית. אם לקחתם לידכם את הגליון - אני ממליצה לכם בחום לקרוא אותו. כתב העת המסקרן, מעיד על עצמו שהוא מכוון ליצירת חיבור בין מדע לחברה ובין רעיונות לתוצאותיהם ולמשמעותם, יוצא לאור על יד חברת טבע והאוניברסיטה העברית בירושלים, כחלק מפעילותן לקידום המדע והתרבות בישראל. המגזין הנו אחת היוזמות החברתיות הראשונות של שלמה ינאי עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל טבע. יוזמה המחוברת בצורה הדוקה לליבה העיסקית והתדמיתית של התאגיד. הגליון, שראה אור בעיתוי מושלם, מספק השלמה תיאורטית, עיונית ומרתקת לרעיונות שעסק בהם גם כנס מעלה. בשני המקרים מדובר על אחריות ואחריותיות, על קיימות ובכלל על היבטים שונים בקשר בין חברה, כלכלה, סביבה ותרבות.

כנס מעלה 2009 שהתקיים בתל אביב נתן ביטוי לשינוי המתחולל כאן, סוף סוף, בתחום המעורבות החברתית של עסקים. הקהילה, העסקים ואנחנו לא מקבלים עוד ולא מסתפקים בהצגת פילנתרופיה, תרומות או שיווק אגרסיבי של המעורבות החברתית. רבים מבינים כי הדרך המיטבית היא לנהוג באחריות תאגידית ולפעול למען הסביבה והחברה כחלק מהליבה העיסקית, ממקום שהוא מהותי לעסק, ממקום של כדאיות. הכנס, שהיה לדעתי המוצלח בכנסי מעלה בשנים האחרונות, איפשר הצצה לדרכים בהן ניתן לעשות זאת.

נקודת המוצא של הדיון בכנס היו אתגרי החברה הישראלית. מעלה מסמנת ציפייה שהעסקים יתבוננו בצרכי החברה הישראלית ויכוונו את פעילותם הסביבתית - חברתית לצרכים אלו. זה נכון ציבורית וזה יסייע להם למצוא את היתרון העיסקי שלהם. מבין היעדים שהוגדרו התמקד הכנס בקידום העסקת אוכלוסיות מגוונות, בריאות, ממשל תאגידי, איכות הסביבה - טיפול בפסולת, שיפור החינוך ובהעצמת עסקים קטנים ובינוניים.

רבים מהמציגים נתנו ביטוי לדרך בה הם משלבים פעילות עיסקית ומעורבות חברתית. חשוב לזכור: הם אינם פילנתרופיים. הם עושים את זה כי זה נכון לעסק. כך למשל: איקה אברבנל , סמנכ"ל משאבי אנוש מחברת טבע - תעשיות פרמצבטיות בע"מ, דיבר על חשיבות קליטת עובדים מאוכלוסיות מגוונות, כמענה לצרכים העיסקיים. יו"ר ומנכ"ל יוניליבר ישראל, מוטי קרן, דיבר על פיתוח "שפת" פרוט מרכיבי תזונה, לא כמענה לרגולציה בלבד אלא כדבר האחראי לעשות מבחינת קידום בריאות ושקיפות וכיתרון שיווקי מובהק. חבל שיו"ר בנק הפועלים, יאיר סרוסי, לא בחר לספר בהרחבה על הפרוייקטים המעניינים של הבנק המשלבים אחריות כלפי הקהילה והסביבה בשילוב עם ערך עסקי: שירותים "ירוקים" , כגון פתרונות מימון לשימוש באנרגיה סולרית, ותכנית בנושא ייעוץ לכלכלת המשפחה. שני פרוייקטים שמוכיחים כי העשייה יכולה להיות גם טובה כלכלית וגם נכונה ציבורית. דווקא העשייה הזו, שהיא שונה מהמסרים שאנו רגילים לקבל מבנק הפועלים, קרובה לליבה העיסקית של הפירמה ומכאן לדעתי - הינה מהותית יותר.

כבר שנים אני מחזיקה בדעה כי עסקים יכולים לחולל שינוי חברתי או לפחות להיות שותפים לשינוי כזה - אם רק יעיזו לקחת על עצמם את המשימה. לדאבוני, בדרך כלל הם נמנעים מכך. זה מתסכל. ברור לי כי יכולתה של פירמה להשפיע היא כה גדולה. לו תעשה את הדברים הנכונים - השינוי פשוט יקרה!

על מושב מרתק ומפתיע שהשתתפתי בו בכנס בנושא עסקים קטנים ובינוניים אכתוב בפעם הבאה.

את הדרך חזרה הביתה עשיתי באוטובוס מס' 16(מלא מדי), ואז ברכבת (עמוסה) חזרה לתחנה בראש העין
. על האוטובוס אוכלוסייה "מגוונת" כפי שנוהגים לומר בכנסים שלנו. צעירים וצעירות מהגרי עבודה וילדיהם וגם פועלים ישראליים ותיקים בדרכם חזרה ממקום העבודה בדרום תל אביב לשכונות המזרחיות של העיר. כמה עצום הפער בין אולמות הפאר של מלון דויד אינטרקונטיננטל בו התקיים הכנס לבין הציבור שנדחס באוטובוס. חשבתי: הנוסעים הללו עושים את הדבר האמיתי, פועלים באחריות סביבתית ונוסעים בתחבורה ציבורית. מה הם היו אומרים על תכני הכנס?

יום ראשון, 11 באוקטובר 2009

מעורבות עסקים בחינוך - לקראת הכנסים השבוע

סוגיית מעורבות עסקים בחינוך תידון בשני כנסים השבוע. האחד הוא כנס מומחים של המכון ליזמות בחינוך והשני - בכנס מעלה, במסגרת מושב בשיתוף תנועת "הכל חינוך".

המסר שיוצג בכנסים דומה: מערכת החינוך הישראלית פרוצה למעורבות של גופים פילנתרופיים - עמותות ועסקים. ( ב- 89% מבתי הספר מופעלות תכניות חיצוניות*) חסרה מדיניות ממשלתית בנושא. פיקוח ממשלתי על התכניות הללו כמעט ואינו קיים. הסתמכותה של מערכת החינוך על גופים חיצוניים מגבירה את אי השיוויון (כמו תמיד, העשירים "מתעשרים". כל למשל: תכניות העשרה מדעיות ניתנות לבתי ספר חזקים בעוד תכניות תגבור ומיומנויות כישורי חיים לבתי ספר ברמה כלכלית חברתית נמוכה*) ותוצאותיה לרוב לא נבחנות (65% מהתכניות מתקיימות בהעדר מערכי הערכה סדורים ומקצועיים*).


המכון ליזמות בחינוך הוקם ליד בית הספר לחינוך של מכללת בית ברל וממומן על ידה. מטרתו המוצהרת היא לכוון את הפעילות של הגופים החיצוניים הפועלים במערכת החינוך, לאזן בין היתרונות בחדשנות של המגזר השלישי בחינוך ובין אחריותה של המדינה בנושא ולפעול מתוך שקיפות על ידי בניית מאגר נתונים רחב. מעורבות המגזר העיסקי במכון נמוכה.
תנועת
הכל חינוך קמה על ידי אנשי עסקים ואנשי ציבור (ביוזמתו של דב לאוטמן) ופעלה מראשית דרכה למצב את עצמה כגוף בר סמכא לקידום שינוי במערכת החינוך. החזון שלהם שאפתני- הצבת החינוך בראש סדר היום הלאומי ופעולה למהלך נרחב של שיפור והתחדשות מערכת החינוך בישראל, מתוך עקרונות כגון: חיזוק החינוך הציבורי, ליבת לימודים מוסכמת, קידום מעמד המורים והמנהלים ועוד.

מספר סוגיות מעניינות אותי לקראת הכנסים השבוע: ממי מקבל כל גוף כזה את הלגיטימציה שלו לפעול ולהשפיע? מהם יחסי הגומלין בין הארגונים הללו? מה היכולת של כל אחד מהם להשפיע על המדיניות הממשלתית? נראה כי עוצמה ציבורית של ארגון נובעת מהמוניטין הציבורי, המקצועי או האקדמי של המקימים, אולי גם ממוניטין התורמים. היקף העשייה בשטח, המיקוד והעקביות משמעותיים, אבל בוודאי חשובים גם יחסי הגומלין שהארגון משכיל לכונן עם ארגונים נוספים הפועלים לאותה מטרה. האם משרד החינוך יקשיב לארגון שקם מתוך האקדמיה? האם יעתר יותר בקלות לפניות של התאגדות אנשי עסקים או אנשי ציבור מוכרים? היות ושני הפנים חשובים - לצורך השפעה על מדיניות, הכרחית לדעתי, פעולה בקואליציה.
האם ישכילו שני הארגונים הללו, לפעול יחד?

***
האם מערכת החינוך פתוחה לשמוע את שיש לעסקים ולארגונים חברתיים לומר בנושא?
נראה שכן. כיום, גם הודות לפעולה חברתית נמרצת, הגענו למצב בו הדיאלוג התלת מגזרי הוא נורמה מקובלת ובצדק. מנכ"ל משרד החינוך השתתפה בכנס של "הכל חינוך". ראשי המגזר הציבורי משתתפים בכנס העסקים של מעלה. מנהלת המכון ליזמות בחינוך מובילה דיאלוג תלת מגזרי בנושא חינוך, במסגרת "שולחן עגול" במשרד ראש הממשלה. נראה כי מערכת החינוך הממלכתית אינה מנותקת והיא מגיבה לקריאות של גופים חברתיים סביבה, כפי שנווכח בוודאי גם השבוע. עם זאת, הנתונים מראים כי המערכת פתוחה מדי להשפעה של גופים וארגונים שונים וביניהם עסקים, המנסים להשפיע הן על תכנית הלימוד והן על המדיניות.
המערכת הממלכתית צריכה לקבוע סדר יום לאומי בתחום החינוך ולהגן על עצמה ועל השיוויוניות שלה הן ממעורבות יתר של גופים וולונטריים, אפילו מאלה המבטיחים מימון, והן מגופים עסקיים במקרה שאינם רואים את הצרכים של מערכת החינוך עין בעין.
* נתונים מסקר תשס"ח של המכון ליזמות בחינוך בראשותה של ד"ר בת חן ויינהבר: מעורבות עמותות, קרנות ופילנתרופיה עיסקית במערכת החינוך.

יום שלישי, 6 באוקטובר 2009

בית תמחוי יוצר

עוד בנושא אוכל ומסרים חברתיים - והפעם עם תבלין של אמנות.
אומנים רעבים זה מושג שהתרגלנו לקבל. יש הטוענים שהעוני יפה ליצירה. ממש לא בטוחה לגבי זה. סביר יותר להניח שהיוצרים היו מעדיפים לאכול כמו שצריך. בכל אופן, בהחלט יש להם מה לומר על עוני, על מצוקה ועל המשבר הכלכלי והם אכן עושים את זה.
הנה דוגמא למשהו שחוויתי לאחרונה.

לפני פחות מחודש ביקרתי בלטביה, לרגל מסע שורשים משפחתי. הרחובות בריגה נקיים, העיר ירוקה, מזג האויר נפלא והבניינים משופצים. על פני השטח לא ניתן לחוש במשבר הכלכלי. ריגה היא אחת הערים עם מקבץ הגדול ביותר בעולם של בניינים בסגנון ארכיטקטורה המכונה "ארט נבו". באיזור המרכזי עומדים בניינים צבעוניים, מעוטרים ומרשימים מראשית המאה העשרים. השנים האחרונות היטיבו עימה, השגשוג של העשור האחרון מורגש. האנשים לבושים היטב ופתוחים לתיירות. אבל מסתבר כי בשנה האחרונה לטביה במשבר כלכלי חמור. חסרה עבודה, אנשים עוזבים את המדינה ואלה שנשארים - מודאגים מאוד
.

באחד הערבים הזדמן לנו להשתתף באירוע אומנות עכשיווית,"לילה לבן", שהתקיים ברחובות המקסימים של העיר. הנושא המוביל של האירוע היה ההתמודדות עם המשבר הכלכלי. האומנים מאוכזבים מהקפיטליזם הליבראלי, חוששים מהקריסה הכלכלית ומודאגים מהאיומים האקולוגיים. כל היחס הזה הביא למכלול קוהרנטי ומרתק של מיצבים, וידאו ארט ואומנות חיה בו האומנים מנסים להגיש פתרונות משל עצמם למצב וגם לקיים דיאלוג עם התושבים כדי למצוא פתרונות מקוריים. הפרוייקט נקרא "
Survival Kit" , בו האומנים "ציידו" את המבקרים ב"ערכת הישרדות" להתמודדות עם המשבר.

הפרוייקט, שלא היה מבייש את ברלין, ניו יורק וגם לא את תל אביב, התקיים באיזור המשלב עסקים קטנים, חנויות סטודיו של מעצבים, בתי קפה וחנויות אחרות, אשר בשל המצב הכלכלי נסגרו בזו אחר זו. האומנים התמקמו בחללים ולרגל האירועים הסבו אותם לחללי תצוגה ומיצגים.

אחד המייצגים הממלאים, תרתי משמע, היה בית התמחוי.
לצורך הפרוייקט הזה, אחת מהחנויות ברחוב עוצבה כמטבח הסעדה פשוט או למעשה בית תמחוי. בדומה, למשל, לאמני זרם הסוריאליזם בראשית המאה ה- 20, שחשבו שבאמצעות אומנות ניתן יהיה לפתור את בעיות העולם, התארגנה קבוצת האמנים, בראשותה של היוצרת הלטבית קטרינה נאיבורגה, ויצרה אמירה חברתית.
מה האומנים יכולים לעשות במצב הכלכלי הנוכחי? לצייר ציור? לכתוב סיפור? הקבוצה הזו החליטה לפעול אחרת. מדי ערב, סופר או צייר בישל והעמיד לחלוקה בחינם סירים מלאים במרק עשיר וחם. היוצרים החליטו לאפשר לציבור לשבת לשולחן, לאכול ולשוחח. שיחה משותפת יכולה בוודאי לפתור בעיות.

אז זה הלך ככה: אנשים עוברים ברחוב, מציצים לחנות פנימה... מה קורה פה? תאורה חזקה. תור של אנשים... כל מי שמחליט לבדוק ולהיכנס עומד בתור עד לסיר הגדול. עדיין לא כל כך ברור לך מה קורה. לקחת צלחת, הצייר מוזג לך מרק, זה מה שיש. התיישבת לאכול בשולחן ארוך, יחד עם עוד אנשים זרים. מה זה אמור להיות? זאת אומנות? נדבר איתם? נאכל בשקט? מביך משהו...

להיות רעב זה לא צחוק וגם להיות תלוי במישהו שיאכיל אותך זו לא ממש חגיגה. התחושה היתה חזקה וגם מבלבלת: אני נהנית מהאוכל שניתן לי בחינם? הם באמת לא לוקחים כסף עבור הארוחה? למה הם עושים את זה? למה אני עושה את זה?
החוויה היתה טוטאלית: אכלנו מרק מעולה, הרגשנו ממש לא נעים. ככה זה כנראה כשאתה בבית תמחוי... (וגם - ככה אומנות מצליחה לגרום לך לחשוב ולהרגיש ו...גם כך מעבירים מסר חברתי.)




יום חמישי, 1 באוקטובר 2009

ג'יימי אוליבר מבשל שינוי חברתי

הפעם - דוגמא לתהליך שמתחיל ביוזמה שאפתנית של איש עסקים שמצליח לגייס רשות מקומית להשקיע סכומי כסף נכבדים, על מנת לקדם פרוייקט חברתי שיזם למען הקהילה. ללקק את האצבעות.

האם אנחנו מצפים מישראל אהרוני לחולל שינוי חברתי? אם לא נקח בחשבון את התחביב שלו לשמש די ג'יי בגילו, אזי התשובה תהיה לא! לא מקובל בארץ לראות שפים לוקחים על עצמם הנעת שינוי חברתי. יתכן ונראה אותם שותפים במפעל התרמה או הזנה לקראת חגים. אפלו השף המוביל של מסעדת לילית, מסעדה שמעסיקה בני נוער בסיכון, אינו בעצם יזם הפרוייקט. היוזמה הברוכה והמוצלחת הזו , היתה של עמותת עלם ושל קבוצת משקיעים שלקחו על עצמם פרוייקט ייחודי שהוא בעצם עסק חברתי. נכון, מדי פעם אנו שומעים על מסעדנים או שפים יהודים שעורכים אירועי אחווה עם מסעדנים מהמגזר הערבי או משתתפים בפרוייקטים דומים, אך ברוב המקרים מדובר במבצעים חד פעמיים שאינם מהווים תהליך מתמשך או מהותי למותג שלהם.

אז בואו נקח לדוגמא את בריטניה. בריטניה היא אחת המדינות המובילות כיום את תחום קשרי קהילה והאחריות התאגידית. ניתן להניח כי מעורבותו המשמעותית של המגזר העיסקי בבריטניה כיום, בתחומי חברה וסביבה, קשור לכך שמדינת הרווחה באי כמעט חוסלה בשנות השמונים של המאה ה- 20 , וזאת בעזרתה הנחרצת של ראש הממשלה דאז מרגרט תאצ'ר. כאשר ממשלה מפריטה חברות ציבוריות ושירותים חברתיים היא מסירה למעשה את אחריותה מטיפול ברווחת האזרחים וגורמת להיווצרות חלל משמעותי בתחומים אלה. ארגונים חברתיים מצד אחד וחברות עסקיות מצד שני נאלצים למלא את צרכי הציבור. מדוע? משום שבעקבות התהליכים הפוליטים והכלכלים הללו חלק מהציבור, בדרך כלל המגזר הפועלי, נותר מחוסר עבודה, מחוסר הכנסה ובאופן כללי - במצוקה.
אם כך, לא מוגזם להניח כי הן התנועה הציבורית החזקה בבריטניה המתקיימת כיום בתחומי החברה והסביבה והן פעילות גופים עיסקיים בתחומי האחריות התאגידית, הן למעשה איזושהי תגובת נגד ציבורית המשקפת את תחושת הציבור שנעזב על ידי ממשלתו בעבר ומצפה לאחריותיות ולהוגנות ביחסים בין עסקים, מדינה ואזרחים.

נשאר בבריטניה ונצלול חזרה לתחום המזון - אחד השפים המבריקים ביצירת שינוי חברתי כחלק מהעשייה העיסקית שלו הוא השף האנגלי והסוער, ג'יימי אוליבר. כמו כל דבר שהוא עושה ג'יימי אוליבר מפתיע, מחדש ומחולל שינוי.
הפרוייקט החברתי העדכני שלו נקרא "מיסטריון האוכל של ג'יימי אוליבר" . על משקל של משרד ממשלתי: משרד הרווחה, משרד האוצר, משרד האוכל ... כן, אנחנו בעידן פוסט הפרטה. למעשה השם ניתן כהומג' לפעילות ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה כשפעלה לחנך את האזרחים לצריכה נבונה של מזון. האם ג'יימי אוליבר מעוניין להחליף את ממשלת בריטניה בטיפול בנושא המזון?
לא ממש. אבל יש לו בהחלט מה לומר.

ובכן, בפרוייקט הזה אוליבר מלווה תושבי קהילה בעיר אחת בבריטניה, רות'רהאם, בדרך לשינוי הרגלים תזונתיים. הוא מצא כי הציבור באנגליה ממעט לבשל בבית, צורך ארוחות מוכנות ומעובדות ובאופן כללי נמנע מלאכול אוכל בריא וטרי . "השף הערום" נחוש לשנות את זה.
הפרוייקט שלו מיוחד בכמה אופנים: אין הוא פועל באמצעות הקמת ארגון, אלא מתגייס בעצמו. הוא חובר לארגון וולונטרי מקומי , בעיקר משום שזה קרוב לקהילה, מכיר אותה היטב ודרכו ניתן לגייס מתנדבים. אוליבר לא מסתפק בתרומה כספית, אלא מנהל פרוייקט של שינוי חברתי , פועל ממש כמו עובד קהילתי, באמצעות מובילים חברתיים. המוטו עצמו, כמו מהלך שיווקי, מוכר ועובד: "תעביר את זה הלאה": כל אחד ממתנדבי הקהילה שגייס מתחייבים לנסות , ללמוד להכין ולהעביר מתכון אחד ממתכוני השף הייעודיים לפרוייקט, לשכנים שלהם. השכנים מתחייבים גם הם ללמד ולהעביר הלאה את המתכון. הכל במטרה לשנות ולשפר את הרגלי התזונה של הציבור הבריטי.

גם בפרוייקט החברתי המפורסם הקודם שלו (בשנת 2005), הוא כיוון לשינוי ברמה הלאומית - שינוי בתפריט המזון שמוגש לתלמידים ברחבי בריטניה. גם אז אוליבר פעל באופן תהליכי ומדורג. מתחיל בבית ספר אחד, עובר לעיר אחת ומשם פועל במרץ לשינוי מדיניות כולל בבריטניה הגדולה בתחום ההזנה בבתי ספר.

בשני הפרוייקטים החברתיים הללו ג'יימי אוליבר פועל תוך יצירת שותפויות בין מגזריות. ב"מיניסטריון האוכל של ג'יימי אוליבר", הוא לוקח על עצמו מהלך ארוך טווח שהוא מעבר למבצע חד פעמי. לאחר שיזם והניע את המבצע "תעביר את זה הלאה" הכולל אירועי רחוב, בישול בנקודות שונות ברחובות השכונה ואירוע גדול מרכזי, הוא פועל על מנת להקים מרכזים קבועים ללימוד בישול בריא באותה קהילה. היעד המוצהר הבא של הפרוייקט הוא לגייס ולרתום את הרשות המקומית כדי שתיקח על אחריותה את הפרוייקט שיזם במרחב שלה ותפעילו, בשיתוף עימו, בהמשך הדרך. בנוסף, אוליבר מגייס עסקים נוספים להצלחת הפרוייקט בעיר. אלה, חוברים להצלחה שלו ומקבלים גם הם נקודות זכות.

התקשורת היא חלק בלתי נפרד מהעניין - ג'יימי אוליבר משתמש בתקשורת כחלק מהעצמת המותג שלו. הוא עצמו מעצמה ענקית כיום: תכניות טלביזיה, אתר אינטרנט, ספרים, מוצרים וכמובן מסעדות. השף שניער את התרבות הקולינרית הבריטית והפיח בה חיים, פועל בתחום החברתי באותה עוצמה. נראה כי אוליבר רואה את השליחות החברתית שלו כחלק בלתי נפרד מהפעילות העיסקית שלו ומהמותג שלו: צעיר, חדשני, קרוב לטבע, פשוט, טרי ובריא.
הרווח הוא דו כיווני: מצד אחד הפרוייקט החברתי ממריא ומתרחב בזכות מעורבותו של הטבח המוערך ומצד שני אוליבר מחזק את העוצמה ואת המיתוג שלו כאדם משפיע בתחומים בהם הוא פועל.
הפעילות הקהילתית מתועדת כולה בסדרה של סרטים ששודרו בערוץ 4 בבריטניה ומשם בעוד מקומות בעולם. גם אצלינו. הסרט לא מיפיף את המציאות ומראה גם את הקשיים בעבודה הקהילתית. זה לא סרט יחסי ציבור פשוט אלא אלה יחסי ציבור מתוחכמים. במהלך הסרט אנחנו נשבים בתהליך שהוא עושה, ביוזמה שלו לשינוי חברתי, ורוצים לקחת בה חלק, להיות שותפים. מאתר האינטרנט שלו נראה כי הפרוייקט לא מסתיים עם שידור הסרטים התיעודיים והפרוייקט ממשיך, צומח ויוצר חיים משלו גם אחרי כן.

האם ג'יימי אוליבר מעורב באמת? האם הוא בעצמו עושה את הפרוייקט ? זה לא באמת משנה, אבל לאור מגוון הפעילויות של השף ואיש המדיה ההיפר אקטיבי הזה, סביר להניח שיש לו הרבה עוזרים ויועצים. מה שחשוב זה שהוא בקידמת הבמה, הוא הרוח של הפרוייקט והוא לא מפחד להציג בסרט היסוסים, אכזבות ורגשות, כחלק מהמותג הישיר, הבלתי אמצעי, הצ'ארמר שהוא ממשיך לטפח.

מה ניתן ללמוד מהפרוייקט החברתי הנוכחי של ג'יימי אוליבר?
- תהליך חברתי מתנהל לאורך זמן. זה לא מבצע חד פעמי.
- יש לגייס שותפים לפרוייקט קהילתי על מנת לחולל שינוי חברתי. לא עושים את זה לבד. ג'יימי אוליבר מגייס חברות שעובדות עימו והן תורמות ולוקחות חלק בפרוייקט: חברות מטבחים, חברות מוצרי בישול בסיסיים, חברת דפוס שמדפיסה את המתכונים, וכמובן - הטלויזיה שמלווה את הפרוייקט ומפרסמת אותו.
- שיתוף פעולה עם ארגון וולונטרי. מכיר את הקהילה, מגייס מתנדבים
- שילוב מגזרים: ג'יימי אוליבר מכוון את פעולתו מלבד למרכזים בקהילה עצמה, גם ליצירת שינוי בבתי ספר ובקרב קבוצות של עובדים בתעשיה והוא פועל כדי לגייס את הרשות המקומית להיות מעורבת כלכלית ביוזמה.


מעורר תיאבון, נכון?
נשארנו עם השאלה האם זה תפקידו של איש עסקים לחולל מהלכים חברתיים. את זה אשאיר להזדמנות אחרת.







יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

כיצד מבשלים קשר עם הקהילה?

בכל מיני דרכים.
קצת לפני צום יום כיפור, הנה דוגמא ראשונה לדרך בה שפים בולטים עושים קשרי עסקים קהילה.

קחו את רייצ'ל ריי לדוגמא. איך ניתן להגדיר את הסגנון שלה? עממי, משפחתי... אמריקני עם שורשים סיציליאנים. הרבה פסטה וגבינה צהובה. היא מכוונת לעקרות בית או לנשים עובדות ממעמד בינוני ובינוני נמוך, בעידן שבו אין לנשים הרבה זמן, אין ממש הרבה כסף או עזרה וצריך להאכיל את הילדים. ריצ'ל ריי נכנסת לבית הבורגני האמריקני ו"בקלי קלות" מביאה את העולם שלה. היא מככבת בתכניות טלוויזה משל עצמה מזה מספר שנים ומאז התעשרה והפכה למותג ענק. ספרים, אתר אינטרנט, מגזין וגם - כנראה אי אפשר בלי- קרן פילנתרופית.

הטבחית ואשת הטלויזה רייצ'ל ריי מתקשרת עם הלקוחות הוירטואליים והטלוויזיונים שלה דרך הבטן. היא מלמדת לבשל ארוחות עתירות פחממות ושומנים, בטענה שהן טריות, מהירות ובמחיר שווה לכל נפש. לצד זאת, היא מכריזה שהקימה קרן לחינוך תזונתי ולהשבעת רעבים. מעבר לתרומתה ולמעורבותה האישית בקרן, היא נותנת הזדמנות לצופים להשתתף במעשה הצדקה. היא קוראת להם לרכוש מוצרים ממותגים בשמה, כלי מטבח כמובן, כאשר הרווחים מופנים לקרן שהקימה. מהיוזמה העיסקית פילנתרופית הספציפית הזו כולם מרוויחים: הקרן, נהנית מההכנסות מהמכירה, הציבור מקבל כלים במחיר הוגן והרגשה שהוא שותף למעשה טוב והאשה רייצ'ל ריי- מקדמת את המותג העיסקי שלה.

המסר המרכזי של הקרן הפילנתרופית, יאם- או , שהקימה רייצ'ל ריי באביב 2007 , הוא שאיפה לשנות את העולם או למעשה "לעודד ילדים ומשפחות לפתח מערכת יחסים בריאה עם אוכל ועם בישול", אבל בפועל הוא עוסק לא מעט בקריאה להתגייסות לתרומה ישירה, מיידית, עזרה ראשונה ולא שינוי חברתי - להשביע אנשים ומשפחות רעבות בארה"ב. אשת המכירות המיומנת משתמשת בקרן גם כדי לעשות מעשים טובים וגם כדי לקדם את הדימוי של המותג העיסקי שהקימה.
בחירת הדרך הספציפית של רייצ'ל ריי לתרומה לקהילה- הקמת קרן פילנתרופית, היא דרך מסורתית, שגרתית ובטוחה, אבל בהחלט מתאימה למסר המותג שלה: מותג כל אמריקני, משפחתי ועממי.

עוד דוגמאות? אחרי הצום.
שתהיה שנה של מעשים טובים.


















יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

הסיפור על קשרי עסקים וקהילה

נתחיל בשתי נקודות תצפית ונתבונן בשני סיפורים מרכזיים: סיפור על קהילה. סיפור על עסקים. בשאיפה יתרחש כאן גם החיבור והמפגש ביניהם.
אבל בגובה העיניים. כי למעשה הסיפור שמרתק אותי הוא אנחנו: הלקוחות, השכנות, העובדים, הצרכנים והמשקיעים. וגם התרבות שלנו והדרך בה היא מכילה את המפגש הזה של עסקים וקהילה.

האם יש דרך נכונה למפגש בין עסקים וקהילה? האם המפגש הזה משפיע? כיצד? על מי? אילו עסקים עושים קשרי קהילה נכון ואפקטיבי? מה עובד? מה סתם יחסי ציבור? מה כדאי ומה לא כדאי לעשות בקשרי עסקים קהילה? איך מחברים עסקים לקהילה וקהילה לעסקים? כל זאת כאן מכאן ואילך.

אבל למה אני כותבת ולמה עכשיו?
מריל סטריפ משחקת על מנת לזכות באוסקר בסרט החדש ג'ולי וג'וליה. הסרט, שיצא הקיץ לאקרנים בארה"ב, ויגיע לארץ כנראה בקרוב, מביא סיפור של תרבות אמריקאית בשנות החמישים ובשנות האלפיים. במקביל. סיפורה של כוהנת הבישול האמריקאית, ג'וליה צ'יילד וסיפורה של ג'ולי פאוול, בלוגרית צעירה בזמננו. שתיהן חושבות על אוכל, מבשלות וכותבות על אוכל. הסרט, סרטה של נורה אפרון, עשוי לא רע בכלל, מצחיק לפרקים, מעט מתקתק אבל בהחלט מעורר תיאבון. במקרה שלי - תיאבון לכתיבה.